האם יש לך מכשיר הקלטה בבית? אם כן, נסי להדליק אותו בשעה 8 בבוקר, 5 אחה"צ ו-8 בערב במהלך כמה ימים. השאירי אותו פתוח מספיק זמן כדי לקבל דוגמא טובה לקולך בזמנים הללו. איך את נשמעת? מוסיקלית, מלודית והרמונית? או שזהו צליל מותש, נוקשה או מצווח? אולי הוא קצת מהכל, תלוי בשאלה מתי ישנת לאחרונה.

ילדייך – גם הם מכשירי הקלטה קטנים. קולך מתוכנת לתוך מוחותיהם הקטנים. בערך בעוד עשרים שנה, קולך יצוץ פתאום כשהם יטפלו בילדיהם בבוקר, אחרי בית הספר ובשעת ההשכבה. הם יישמעו כמוך. האם זה יהיה דבר טוב?

הקול מעביר מסר

הנימה והחוזק של הקול מעבירים כל מיני מסרים. מלמול רך יכול להעביר מסר של שביעות רצון או חיבה. לכל הפחות, זהו קול רגוע. קול רם ומודגש בחריפות יכול להעביר מסר של כעס, פניקה, היסטריה, התרגשות או חדווה נרגשת – תלוי בגובהו, במקצבו וכמובן, בתוכן הדברים הנאמרים.

כאשר תוכן המסר הוא ביקורתי ("לא מוצא חן בעיניי כשאתה שופך את דגני הבוקר שלך על השולחן") ונאמר בקול חמור וקר ("לא מוצא חן בעיניי כשאתה שופך את דגני הבוקר שלך על השולחן!) אזי מועבר גם מסר סמוי. זה עשוי להישמע – באזני הילד – משהו כמו "... ואני לא אוהבת אותך כשאתה עושה זאת". נימת קול קשה נושאת בחובה מסר של דחייה ועלבון. באופן אידיאלי, נימה כזו צריכה לשמש רק לעתים נדירות מאוד במהלך מסע ההורות, בזמנים שבהם הילדים מתנהגים בדרכים מאוד חמורות, כגון התנהגות שיש בה סכנת חיים, עבירה על החוק, עבירה מוסרית או התנהגות קיצונית אחרת. להתנהגות לא-יפה רגילה ויומיומית, כגון אי-הקשבה, מריבות עם אחים ואחיות, אי-ציות וכן הלאה, ניתן להשתמש בנימת קול רגילה ובעלת אופי עסקי. אפשר להציב גבולות, להבהיר ציפיות ולאכוף משמעת תוך שימוש בנימה קרירה אך רצינית זו. כפי שמלמדנו המלך שלמה, "דברי חכמים בנחת נשמעים..." (קהלת ט, יז). יבבות, בכי, צווחות ו"התקפים" אחרים המועברים דרך הקול – כל אלה צריכים להיות שמורים לפעוטות שבמשפחה, עד שאלה ילמדו לתקשר בעזרת מלים.

שימוש בשמו של הילד

התפיסה העצמית של הילד קשורה בשמו. לכן, חשוב ביותר להשתמש בנימת קול נעימה כאשר מבטאים את שמו של הילד. אולם הורים מתפתים תכופות לנהום את שמו של הילד, לצעוק או לצווח אותו כאשר הילד אינו מקשיב או משתף פעולה. "לאה, כמה פעמים אני צריכה להגיד לך לא לעמוד על הכסא הזה!" אכן, ככל שרב מספר הפעמים שהורה קורא לילד, כן רב הסיכוי שההורה יצעק את שמו של הילד בנימת קול מאוד בלתי נעימה. הכפילו את החוויה הזו במספר פעמים רב במהלך כל יום וכל שבוע, ולבסוף תקבלו ילד ששונא את צליל שמו. הצליל הזה מקבל משמעות של חוסר שביעות רצון, של עונש ו/ או של דחייה מצד ההורה. לפעמים, די בכך כדי לגרום לאדם לרצות לשנות את שמו. צעד מונע שהורים יכולים לנקוט כדי להימנע מלצעוק את שמו של הילד, הוא להשתמש בכלל ה"פעמיים": אף פעם אל תרשי לעצמך לקרוא לילד יותר מפעמיים. כלל זה לבדו מסוגל למנוע את סוג התסכול המוביל אותך לשימוש בקול לא נעים. טריק אחר הוא לגשת קרוב לילד שאינו משתף פעולה ולדבר סמוך לפנים שלו. במצב כזה לא תצטרכי להשתמש כלל בשמו. רעיון שלישי הוא לפעול בהתאם לכלל שאף פעם אסור לך להשתמש בקול לא נעים כשאת מבטאת את שמו של ילדך.

לפיכך, התאמני בשימוש בקולך הנעים (וכך תאמרי גם לפעוט המייבב שלך). זה יגרום לך ולכל שאר דרי הבית להרגיש הרבה יותר טוב.