"בתי עקשנית מאוד ולא מקשיבה לי", התלוננה בפניי אחת האמהות בסדנא שהעברתי לאחרונה. תלונה אחרת הגיעה מאישה שאמרה, "בעלי פשוט לא מתעניין בי ובמה שיש לי לומר".

בדרך כלל אנו נוטים ליצור לעצמנו שיפוט ביחס לאיכויות ולתכונות של האדם שאיתו אנחנו מנסים לתקשר, אפילו אם מעולם לא ראינו אותו קודם לכן. אנו מפעילים שיפוט יתר כשמדובר באדם קרוב לנו ושאנו בטוחים שאנו יודעים הכל אודותיו. אנו מדברים אתו מתוך שיפוטים מוקדמים כמו, "הוא לא מתעניין בי", "היא עקשנית", "הוא לא כל כך חכם", "היא לא מסוגלת", וכן הלאה. לפיכך, התקשורת שלנו מושפעת מנקודת המבט שלנו, בין שאנו מבינים עובדה זו ובין אם לאו. האדם המאזין לנו יקבל בהכרח מסר המושפע מן השיפוט שלנו לגביו. לכן, אם את מאמינה שבעלך לא מקשיב לך, המסר שהוא יקבל ממך הוא שמה שאת אומרת לו לא מעניין. אם את מאמינה שבתך עקשנית, המסר שהיא תקבל הוא, "אני לא צריכה לבצע את מה שאמא שלי אומרת לי לעשות".

שינוי אמיתי יכול להתרחש אך ורק אם אנו מוכנים לוותר על סדרת האמונות הישנה שלנו ביחס לאדם האחר. יתכן מאוד שבעבר בתך התנהגה בעקשנות או שבעלך נתן לך סיבה לחשוב שהוא לא מעוניין במה שיש לך לומר לו, וכי מאז את פועלת לפי הפרדיגמה הזו ואינך זזה כהוא-זה מנקודת מבטך הנושנה.

"תנו להם הזדמנות חדשה", אמרתי. "השליכו את אמונותיכם הנושנות. התחילי לדבר לבתך כאילו היא עומדת לציית לך. האמיני בכך בכל לבך ונשמתך. החשוב מכל הוא, אל תחפשי ראיות שיתמכו בדרך החשיבה הישנה שלך. במקום זאת, הרשי לעצמך להבחין בסימנים לשיתוף פעולה ולתקשורת טובה".

אם אתם לא בטוחים עד כמה תצליח שיטה זו, נסו אותה למשך שבוע. במשך שבעה ימים, דברו עם ילדכם מתוך מרחב נקי מתוויות ומשיפוטים מוקדמים. מובטח לכם שתראה את מערכת היחסים שלכם מגיעה לפסגות חדשות.