לכבוד שרה אסתר,

יש לי שלושה ילדים קטנים, בני עשר, שבע וחמש. עד עכשיו התמזל מזלם שלא נאלצו להתמודד עם המוות מקרוב. כל סביהם וסבותיהם חיים ובריאים, ויש להם אפילו סבתא רבא וסבא רבא. אך לאחרונה, אחרי הטרגדיה הנוראית במומבאי, ילדיי נעשו הרבה יותר מודעים לדברים הללו משהייתי רוצה שיהיו. הם הקשיבו לשיחות של ילדים אחרים על כך בבית הספר, הם שמעו אותי בוכה על כך בבית, ובלי שידעתי על כך, הם שמו לב כשקראתי על כך בעיתון, כשצפיתי בחדשות וכשגלשתי באינטרנט. הם רוצים לדעת מה קרה ומדוע זה קרה, והם מפחדים שאם זה יקרה לאנשים בהודו, זה יקרה גם להם. איך אוכל להבטיח לילדי שהם בטוחים ומוגנים? כיצד אוכל לספר להם משהו שאני עצמי לא בטוחה בו? גם אני מפוחדת, ואינני בטוחה מה לעשות... אנא תני לי עצה.

אישה בטראומה,

פילדלפיה

אישה בטראומה יקרה,

ההתמודדות עם רגשותייך שלך אחרי טרגדיה נוראה כל כך – קשה דיה. לגלות איך להתמודד עם רגשות ילדייך, זוהי בלי ספק משימה מכריעה בעוצמתה. אני בהחלט חושבת שבטרם תוכלי לעזור להם להשלים עם זה ולפתח תחושת בטיחות ובטחון, עליך לעשות זאת ראשית עבור עצמך.

איננו יכולים להבין מדוע נלקחו חייהם של כל כך הרבה אנשים חפים מפשע, ואכן קיימת האפשרות שזה היה יכול לקרות כאן ולא שם. אבל אם תדאגי לגבי כל דבר שהיה עלול לקרות, תיצרי פחד כזה שלעולם לא תהיי מסוגלת לצאת מפתח ביתך. חישבי על כל תאונות הדרכים שמתרחשות על בסיס יומיומי. ובכל זאת אנו נכנסים למכוניותינו מדי יום ונוסעים בכבישים. חישבי על מספר הילדים שנחטפים, ובכל זאת, ילדינו זקוקים לצאת ולשחק בחוץ. ישנם אינספור דברים איומים שיכולים לקרות ואכן קורים, ושאם באמת נשב ונחשוב עליהם, התוצאה היחידה תהיה דיכאון מוחלט, פרנויה ושיתוק כללי.

בסופו של דבר, על מנת לחיות חיים בריאים ולחוש בטוחים מבחינה פיזית ורגשית, אנו זקוקים לאמונה. אנו זקוקים להאמין שקיים בורא עולם ושהוא ידאג לנו. האם זה עונה על כל שאלות ה"למה?" שבטרגדיה שהתרחשה לאחרונה ובאחרות שקדמו לה?

לא, בכלל לא. עם זאת, אמונה היא דבר בסיסי שנדרש כדי להיות מסוגלים לנוע קדימה.

וקיימים גם אמצעי בטיחות מסוימים – חוץ מאלה המובנים מאליהם – שעליך לשקול להשתמש בהם. אחד מהם הוא התקנת מזוזה על משקופי הדלתות בביתך. המזוזה היא כמו מערכת אזעקה רוחנית בביתך. כשאנו נכנסים לכל חדר בביתנו, אנו עוצרים, מניחים ידנו על המזוזה ומנשקים אותה. המזוזה מכילה את תפילת שמע על קלף שחבוי בפנים, וכך מזכירה לנו שקיים א-ל אחד וכי הוא מגן עלינו תמיד. אם אין לך עדיין מזוזות בביתך, אין ספר שזה משהו שהייתי מעודדת אותם לעשות. אם יש לך מזוזות, זכרי שמדי פעם יש לבדוק את קלף המזוזות כדי לוודא שהן עדיין כשרות.

כשאת בנסיעה, ישנו מנהג מקסים שנותנים לנוסע, הנקרא "שליחות מצווה". נותנים לו דולר אחד או סכום כסף קטן שנועד להינתן לצדקה כשמגיעים ליעד הנסיעה. המונח "שליח מצווה" פירושו שאת עצמך מהווה סוכנת לשליחות שהיא מצווה. כיוון שנתנו לך את הכסף הזה, הרי במהלך כל זמן הנסיעה שלך את בתהליך של "מילוי שליחותך", כלומר, מעשה מתן הצדקה. היהדות מלמדת שמעשינו הטובים משמשים להגן עלינו, ולכן תמיד כדאי להימצא בתהליך של עשיית מצווה כשאנו נוסעים ממקום למקום.

כעת, את עשויה לחשוב לעצמך: הרי כל היהודים בבית חב"ד עשו מצוות והיו להם מזוזות על כל הדלתות, וכן הלאה. ואת שוב צודקת, איננו יודעים מדוע זה קרה ואף איננו מסוגלים לדעת זאת. אך עלינו לעשות כל דבר מצדנו כדי לוודא את ביטחוננו. לפעמים קשה להתמודד עם הדיכוטומיה הזאת, אך רק מפני שיש אנשים שמתים למרות שחגרו חגורות בטיחות, ולפעמים אפילו בגלל חגורת הבטיחות שלהם, אין פירושו שעלינו להפסיק לחגור חגורות בטיחות במכונית. כל שביכולתנו לעשות הוא לקחת אחריות על עשיית המירב, מבחינתנו, כדי להגן על עצמנו, פיזית ורוחנית.

כעת, לגבי ילדייך...

ראשית כל, אינני חושבת שיש משהו לא בסדר בכך שילדים ידעו שאת נפחדת ומבועתת בגלל מה שקרה. לומר להם שזה היה שום דבר או לנסות להמעיט מעוצמת האירוע, זה דבר שעלול לבלבל אותם, כשהם כבר חשים שהיה זה עניין כבד מאוד. ברור שעלייך לדון במצב עם כל ילד בהתאם לגילו, אך אפילו לילד צעיר אפשר לומר שקרה משהו רע מאוד לאנשים טובים מאוד ושזה מעציב מאוד את כולנו. עליהם לדעת שכולנו בוחרים אם ברצוננו לעזור למישהו או לפגוע במישהו. לרוע המזל, קבוצת אנשים בחרה לפגוע באנשים אחרים. אפשרי לאלה מילדייך שכן מבינים מה שקרה להתאבל בדרכם שלהם. תני להם לכתוב מכתבים שמביעים את רגשותיהם ואת תקוותם לשלום. הניחי להם לצייר ציורים שאותם ניתן לשלוח לקורבנות הצעירים הנמצאים בבית החולים בתהליך של שיקום. ככל שהם יחושו שביכולתם להגיב ולתת מוצא לתגובתם זו, כן ייקל עליהם לעבד את כאבם ולהתגבר עליו.

אך הדבר לא צריך להסתיים בנקודה זו. עלייך גם להסביר להם, שהדרך שבה אנו פועלים כנגד הרע שעולל מישהו הוא על ידי עשיית יותר טוב בחיינו שלנו. שבי עם ילדייך ודוני בדברים שהם יכולים לעשות ושביכולתכם לעשות כמשפחה, כדי להביא יותר טוב לעולם. שוב, אם אין לך מזוזות בביתך, קבעי אותם על משקופי הבית. צאי אתם לבחור את בתי המזוזה ושתפי אותם בעשיית המצווה הזאת. שלוחי חב"ד בעירך יוכלו לעזור לך לתלות אותן על משקופי ביתך.

שימי קופת צדקה בביתך ובחדריהם של כל הילדים. תני להם חופן אגורות מדי יום ואמרי להם לשים אגורה בקופת הצדקה. לאחר מכן, הניחי להם להחליט לאן הם רוצים לשלוח את הכסף. אולי הם ירצו לתרום אותו לקרנות העזרה לנפגעי אסון מומבאי, או למטרה אחרת שנוגעת ללבם. אם יש לך בנות, תני להם להדליק עמך את נרות השבת בליל שישי, לפני שקיעת השמש. ישנם הרבה מעשים חיוביים ופעולות של אהבה ושל נדיבות שתוכלו לעשות לחוד וכמשפחה. שוחחי עמם על כך והבטיחי להם שכל דבר חיובי שהם עושים אכן משפיע לטובה ועוזר להפוך את העולם הזה למקום טוב יותר.

ילדייך יראו בך מקור הדרכה ותמיכה. כשהם יחושו שאת מרגישה בטוחה בתוך עצמך, אף הם יחושו כך. כשהם רואים אותך עושה שינויים נוספים בחייך כדי לעזור לאחרים, גם הם ירצו לעשות שינויים בחייהם. וכאשר כולכם תעשו יותר דברים חיוביים ותתמקדו בדברים הטובים שאתם מסוגלים לעשות, תגלי שפחדיהם יפחתו באופן טבעי ויש לקוות שאף ייעלמו כליל. את תגלי במהרה שאת כל כך עסוקה ביצירת אור בעולם, שלא נשאר כל מקום לחשכה.

מי ייתן וכולנו נתברך בשמחות בלבד ובמעשים טובים בחיינו.