צפורה יקרה,

חותני הלך לעולמו לפני כמה חודשים. חמותי עצובה ובודדה מאד והחלה לבקר אותנו באופן קבוע. הבעיה היא שבמהלך ביקוריה, העצב והכאב שלה ממלאים את ביתנו כמו ענן שחור. אני יודעת שהיא כל כך שבורת לב עד שאינה יכולה לשלוט בכך, אך אני מתחילה לחוש חשש ורתיעה תמידיים מפני ביקוריה. אני גם מודאגת מן האפשרות שהיא תשפיע לרעה על הילדים. אנא עזרי לי. איך אוכל להמשיך ולגלות רגישות כלפי כאבה של חמותי מבלי לבוסס ביגונה או לאפשר לה להכתיב את האווירה בבית במהלך ביקוריה?

שוקעת בחול טובעני

שוקעת יקרה,

שאלתך היא שאלה חשובה מאוד והיא למעשה שאלה של גבולות. כאשר אנו מנסים לעזור למישהו, עלינו להיות מודעים לאופן שבו אנו יכולים לשמור על הבסיס האיתן שלנו כדי שלא נישאב לכאב ולבלבול של אותו אדם.

חמותך עוברת דרך צער ויגון נוראים. אמנם תקופת האבלות לפי ההלכה נסתיימה זה מכבר, הרי ללא ספק, אבלה ויגונה עדיין לא באו לסיומם. במיוחד בעיני אלמנה מבוגרת, שלא שואפת להתחתן בשנית, עשוי העתיד – בדמות חיים שלמים לבדה – להצטייר בגוונים קודרים במיוחד. אלא אם כן הדיכאון שלה הופך לדיכאון קליני או שכבר הפך לכזה – ובמקרה זה עליה לקבל טיפול – הרי עוצמתו בהחלט עתידה לרדת עם הזמן.

מדברייך עולה כי ביתך הפך למקום מקלט עבורה. אולם במובן מסוים, הוא חדל מלהוות מקלט עבורך-את.

הצעד הראשון שלך צריך להיות לשוחח על העניין עם בעלך. האם ישנם עוד בני משפחה שיכולים לארח את חמותך בבתיהם בתקופה זו? אולי תוכלו לארגן סבב ביניכם. לשאת באחריות במשותף עשוי להקל קמעה על הנטל שלך.

כמו כן, עליך לשקול לארח את חמותך יחד עם אורחים אחרים, במיוחד כאלה שיש לה קשר עמם. דבר זה עשוי לדלל את האינטנסיביות הרגשית של ביקוריה. אופציה אחרת היא לבלות אתה מחוץ לביתך. הזמיני אותה להתלוות אליך כשאת יוצאת לקניות או לוקחת את ילדייך לגן המשחקים. פעילויות יומיומיות רגילות שכאלה עשויות לתת לה מנוחה מבדידותה מבלי להפוך לנטל רגשי עבורך.

העלי בפניה בזהירות את האפשרות להצטרף לקבוצת תמיכה לאלמנות בשנת אלמנותן הראשונה. בקבוצה כזו היא תוכל למצוא הרבה יותר מסתם בריחה מבדידותה הפיזית. חברתן של אלמנות אחרות יכולה גם להעניק לה את התמיכה הרגשית ואת ההבנה שלהן היא כמהה בתקופה זו.

הזכרת את דאגתך לאפשרות שנוכחותה בביתך תזיק לילדייך. ביחס לכך, הרי שאם לא תבחיני בסימני התנהגות בולטים וקונקרטיים העשויים להצביע על מצוקה או טראומה, הרי אין כל סיבה לדאגה. כל עוד תאפשרי לילדייך לשוחח עמך בגלוי על רגשותיהם ולבטא בחופשיות את מה שהם חווים, הם לא יסבלו כל השפעות שליליות מן המגע עם כאבה של סבתם, אלא הדבר אף עשוי להיות הזדמנות עבורם להיעשות רגישים יותר לבני אדם אחרים.

לחוש רגשי אשמה על מה שאינך מסוגלת לעשות למען חמותך – אין בכך טעם והדבר רק יכביד עלייך. אינך יכולה להעלים את בדידותה ואת כאבה, ואיש אף אינו מצפה ממך לעשות זאת. חלף זאת, עליך להתמקד במה שאת כן יכולה לעשות למענה, ובמצוות המיוחדות שאת יכולה לקיים. בנוסף למצוות כיבוד אב ואם, קיימת מצווה משמעותית אחרת והיא לשמח לב אלמנה. בתקופה רגישה זו, כל מעשה קטן שתעשי למען חמותך מהווה קיום של שתי המצוות הללו גם יחד.