ראש הממשלה רץ לבחירות בכל ארבע שנים, חברי כנסת אף הם צריכים להיבחר מחדש, ודיקטטורים נשארים במשרתם כמה שהם מצליחים לגרום לעשות שהגנרלים שלהם יהיו מרוצים בחלקם (או מופחדים). אלוקים, לעומת זאת, נבחר מחדש מדי שנה בשנה.

בכל ראש השנה אנו מכתירים את אלוקים למלך. על פי הקבלה, ללא ההכתרה השנתית הזאת, (המושפעת מהחלטתנו להיענות לממשל השמימי, מקריאת פסוקי המלוכה, הנכללים בתפילות המיוחדות של היום ומהתקיעה בשופר) "מלכותו" של אלוקים לא תתחדש, וכל הבריאה – הנגזרת מהרצון האלוקי למלכות – תחדל מלהתקיים.

(על פי המסורת היהודית, מלך הוא מושל שמלכותו נגזרת מהבחירה החופשית של העם לקבל עליו את המלכות. מי ששולט על בסיס או כוח או ניצול לרעה אינו מלך אלא "מושל")

איך מתכונן אלוקים לבחירתו המחודשת בכל שנה? האם הוא יושב שם ב"ארמונו" על כס המלוכה וסומך על ההיגיון הבריא שלנו שנחזור ונכתיר אותו למלך? האם אחרי בחירתו הוא יוצא להתערבב בהמונים, לחבק כל אחד, ללחוץ ידיים לילדים? כך מתאר רבי זלמן שניאור מליאדי (1745–1812) את חודש אלול, החודש שקודם להכתרה האלוקית של ראש השנה:

דומה הדבר למלך אשר בטרם היכנסו אל העיר יצאו בני העיר לברכו בשדה. שם כל מי שחפץ בכך רשאי לפגוש אותו; המלך מקבל את פני הכול במאור פנים ובסבר פנים נעימות. וכשהוא הולך אל העיר, הם באים לשם בעקבותיו. עם זאת, אחרי כניסתו לארמון מלכותו, אין אדם יכול להיכנס לנוכחותו אלא אם יוזמן לכך בפירוש, והדבר ניתן רק ליחידי סגולה ונבחרים. על דרך המשל כך גם בחודש אלול אנו פוגשים את אלוקים (ליקוטי תורה, פרשת ראה)

אמנם התיאור הזה דומה במידת מה לתיאורו של פוליטיקאי הרץ לבחירות בדמוקרטיה מודרנית, אך, כמובן, ישנם כמה הבדלים משמעותיים. ולדוגמה, העובדה שהסבירות לקיום ההבטחות שאלוקים מבטיח במסע הבחירות גבוהה הרבה יותר מהסבירות לקיום הבטחות הפוליטיקאים השונים...

השבוע מתחיל חודש אלול. זה הזמן שבו המלך בשדה; אם אתם צריכים ממנו משהו, זה הזמן לבקש