בשבת שלפני אלול... היה שינוי באוויר. אפשר היה כבר לחוש בריח אלול, רוח תשובה נשבה

- רבי יוסף יצחק שניאורסאהן, האדמו"ר הקודם מליובאוויטש


כדי לחיות האדם זקוק לאוויר, למים, למזון, לביגוד, לבית (מקום מחסה) – ולפי הסדר. בלי אוויר, השם ישמרנו, הוא ימות תוך רגעים מספר. ללא מים הוא עשוי לשרוד כמה ימים, וללא מזון – כמה שבועות. הצורך בביגוד ובבית הם פחות ברורים מאליהם, אך בלעדיהם בסופו של דבר יהיה האדם חשוף לסביבה שהיא לעתים תכופות עוינת ומסוכנת לחייו ולבריאותו.

לא במקרה, סדר זה מתאר גם את נגישותם היחסית של המשאבים הללו. בית הוא הצורך האנושי הקשה והיקר ביותר להשגה. ביגוד – פחות מזה, ומזון – עוד פחות מזה, ומים הם אפילו יותר זולים ונגישים ממזון. לבסוף, אוויר – המשאב הקריטי מכולם – מצוי בשפע והשגתו כמעט ולא כרוכה במאמץ.

אם כן, הביטויים "שינוי באוויר", "ריח אלול" ו"רוח תשובה" שבדבריו של רבי יוסף יצחק המובאים לעיל אינם סתם צורות דיבור פואטיות, אלא הם מבטאים גם אמת אודות חודש אלול ורוח התשובה שבה הוא חדור. תשובה, המאמץ לפלס דרך הפסולת המצטברת של כישלונות החיים ופגמיהם, ולהגיע לקרקע המוצקה של ניקיון וטוהר פנימי בגרעין נשמתנו – זהו מאמץ שלוקח ליהודי שנה תמימה. אך בחודש אלול אנו נכנסים לאווירת התשובה.

בחודש אלול, תשובה כבר אינה עניין של "רגעי אמת" מרעידי ספים, או של משהו שיש להפיקו ממעמקי סידור התפילה. זה יסוד שופע ונגיש כמו אוויר: עלינו רק לשאוף עמוק וכבר הוא חודר לתוך ריאותינו וזורם בתוך ורידינו. וכאשר נכנס חודש אלול, מגיעה אף ההבנה שכמו אוויר – גם התשובה היא המשאב הקריטי ביותר שלנו, נשימת חיינו הרוחניים ממש.