כישרון, לא מוגדר בדרך כלל כחיסרון. ועם זאת, כישרונות הם לא רק יתרונות, אלא עלולים לארוב לאדם ולהתגלות כמלכודות מסוכנות. יהודי בעל כישרונות במסגרת חשבון נפש של יהודי עובד השם, הוא עלול להתחיל לבדוק את עצמו: אני אכן מוכשר, מוצלח ומקבל מחמאות רבות – מה זה עושה ל'ישות' שלי? לרמת הגאווה שלי? האם אני עדיין רגיש, הגון, ער למצוקות הסביבה? או שמא הפכתי לשחצן, אטום וצבוע?

מחשבות מדכדכות אלה עלולות לעורר רצון לדכא מעט את הפעילות, לכבות את העשייה, וכך קצת להנמיך את התהילה, את התשואות המשחיתות את הנפש. לפעמים אנשים נוטים לוותר על העשייה, לוותר על הפעילות, מחשש שהדבר יוציא מאיזון את נפשם.

הדילמה הזו מובנית בנו. אדמו"ר הזקן יצא פעם מחדרו האישי, אל הישיבה לעילויים מופלגים שהייתה בחצרו. הוא התיישב על כיסא כשהוא אחוז במחשבותיו, ואמר בניגון (בנעימה ידועה, המיוחסת לבעל התניא כשהיה אומר פתגמים קצרים): "סבוני כדבורים", נפש האלוקית אומרת לנפש הבהמית: 'לא מדובשך ולא מעוקצך'. אינני מעוניינת במצוות המעשיות שלך, ואינני מעוניינת ב'פניות' (באינטרסים האנוכיים) שלך.

זו אמירה מזעזעת, שמבטאת את עוצם הכאב של הנפש האלוקית מהדרך שבה הבהמית יודעת לנצל את העשייה החיובית לצרכיה. כיצד הנפש הבהמית גוזלת מעשים טובים ומתעלת אותם להגברת ה'יש' וה'אני'?

ובכן, אומנם בעל התניא תיאר את תלונותיה של הנפש האלוקית, אך הוא לא אמר כיצד יש לפעול בפועל. הרי כמובן שאין לוותר על מצווה אחת בשל נזקים אגביים הנוצרים אצל הנפש הבהמית בעקבות כך!

הדברים הגיעו לידי בירור אצל בנו של בעל התניא, ה'אמצעי'. הוא היה מדרבן את תלמידיו שבכל מקום שאליו היו מגיעים ירצו ברבים דברי חסידות. נוהג זה, של הרצאת דברי חסידות שלימד הרבי, נקרא 'לחזור חסידות'.

אברך מוכשר אחד, בעל הבנה וכושר ביטוי, ראה הצלחה רבה ב'חזרת' החסידות. שמעו יצא בסביבה, ורבים נהרו לשמוע את הסבריו המרתקים. אלא, שבהצלחה דבקו גם תהילה וכבוד. האברך נבהל מהשחתת הנפש שעלולה להגיע בעקבות כך. הוא ביקש מאדמו"ר האמצעי רשות לחדול מנאומים בפני הקהל, כדי לשמור על טהרת נפשו.

פסק הדין של הרבי היה: "הֶיה בצל, העיקר שתחזור חסידות!".

בצל הוא ירק בלתי נסבל לאכילה כמו שהוא. ואולם הבצל הוא מרכיב שבלתי ניתן לוותר עליו בהכנה של תבשילים רבים.

עם כל הכבוד לנפש האלוקית שלך ולסבל שלה מהתהילה, ועם כל הדחייה שאתה חש מהגסות וה'יישות' של הבהמית, יש אינטרס עליון אחד והוא חשוב מכל: מה יש לקב"ה מכל זה? זה התבחין היחיד.

הקב"ה רוצה שיהודי שגר בעיירה ייחשף לאור החסידות. הוא זקוק לכך לשם הצלת חייו הרוחניים. אתה עושה זאת נפלא. אם כן, תפסיק לחשוב על עצמך, על מצבך ועל מעמדך. אתה לא הנושא – עליך לפעול ולעשות. ומה יהיה ממך? – תהיה לבצל, קצת 'בלתי נסבל' אבל משביח אחרים ומבצע את האינטרס של הקב"ה.

*

בספר התניא מבקש המחבר להקל מעט על כאביו של ה'בינוני', שנוכח לגלות כי הרע שבו לא מתכוון להיעלם, ותוהה, "לָמָּה זֶה יָרְדוּ נִשְׁמוֹתֵיהֶם לָעוֹלָם הַזֶּה לִיגַע לָרִיק חַס וְשָׁלוֹם, לְהִלָּחֵם כָּל יְמֵיהֶם עִם הַיֵּצֶר וְלֹא יָכְלוּ לוֹ?".

והמענה של בעל התניא הוא מתוך דברי ה'ינוקא' בזוהר, הממשיל את היהודי לנר: האלוקות היא הלהבה, המעשים הטובים הם השמן, והנפש עצמה היא הפתילה.

"תפקידך" – מסביר בעל התניא ל'בינוני' – "הוא לספק שמן ללהבה. לאפשר לאלוקות להאיר את העולם. אתה עצמך אינך אלא פתילה. הפסק לחשוב על עצמך, והחל לחשוב על מטרת ירידת נשמתך למטה, שהיא 'יתגדל ויתקדש שמיה רבא!'".