המגרעת שחסידים הכי סלדו ממנה היא ה'חיצוניות'. חסידים חששו לא רק מהטיפוס החיצון אלא הרחיקו גם מן הדומה לחיצון, והיו שהרחיקו גם מן הדומה-לדומה-לחיצון.

וחיצון זה מהו?

חיצון הוא אדם שעבודת השם שלו מוחצנת. שעולמו הפנימי, האישי, דל. שאת הגדרתו הוא שואב מתחושות, מהתרגשות מדומה.

הם לא סבלו את דמות החיצון, משום שכל כך קל לערב בין תכלת וקלא-אילן. בין דמעות של תשובה לבכי של דרמה. בין תפילה בכוונה לבין משחקי נדמה-לי עם עצמי. ומתוך שחסידים אמיתיים הם, לא עשו הנחות לעצמם, ובקשת האמת שלהם קדמה לכל.

וכך יצרו את דמותו של ה'חיצון' כסוג של עבודה-זרה, שהליצנות עליו מותרת, כדי להוציא מלב האדם את הנטייה הטבעית לחיצוניות שכזו.

סיפרו על רבי שמואל בצלאל, הרשב"ץ – מאדירי החסידים לפני מאה וחמישים שנה – שנודע לו על קבוצה של יהודים בעירו, שהתאגדו יחד לקבוצה שנקראה 'כת הצנע לכת'. הם יעסקו בענייני 'הצנע לכת' ויסתירו את מעלתם מן הבריות.

אמר הרשב"ץ: "כת זו של 'הצנע לכת' דבר ראוי ונכון הוא. רק שלוש שאלות יש לי עליהם. שאלה ראשונה: אם אנשי 'הצנע לכת' הם – כיצד נודע לי מהם? שאלה שנייה: אם אנשי 'הצנע לכת' הם – כיצד נודע לאחד על השני? ושאלה שלישית: מה למען השם יש להם להצניע שם?

*

מה הפריע לו לרשב"ץ בקבוצת היהודים התמימה הזו שהחליטה מן הסתם לקום באמצע הלילה ולעסוק יחדיו בתורה שלוש שעות בעמידה, מתוך תענית דיבור ובסודי סודות?

אתם רוצים ללמוד – לימדו, בבקשה. רוצים לשתוק – שתקו. אבל מה זו הדרמה הזו מסביב לאירוע? האם אתם עובדים את הקב"ה או את הרגשתכם הטובה? האם אתם מבקשים אמת או את הילת ה'נסתרים'?

וכמו אותו יהודי שנכנס אצל הצדיק הקדוש רבי ישראל מרוז'ין בשאלה: קראתי בספרים כי מי שמתענה ארבעים יום ואוכל רק בשעות הערב כדי צורך גופו, לבוש בשק, ועורך גלגולי שלג, והכל מתוך תענית דיבור – זוכה לגילוי אליהו.

נו, רבי, עשיתי הכול, ולא זכיתי שהתגלה אליי המבשר!

הצדיק מרוז'ין הפנה את היהודי אל החלון והצביע לו על האורווה שבחוץ: "ראה את הסוסים הללו, גם הם בתענית דיבור, הרבה יותר מארבעים יום. מאכלם מועט, לבושם שק, וגם גלגולי שלג הם עושים, וגם הם לא זכו לגילוי אליהו. יודע אתה מדוע? – כי הם סוסים!".

הביקורת הנוקבת הזו של הרוז'ינאי מעמידה את הדברים על מכונם: מה ייתן לך ומה יוסיף לך גילוי אליהו? מה הצורך הזה בגלגולי שלג וזעקות שבר באמצע הלילה, ועוד במעטה חשאי ש"אף אחד לא ידע". מה אתה בדיוק מחפש?

"מה ה' אלוקיך שואל מעימך" אתה יודע? – הקב"ה רוצה ממך תפילה בכוונה, מילה במילה במניין מתוך הסידור. קביעות עיתים לתורה. לימוד בשקידה. משא ומתן באמונה. עשיית חסד והתמסרות לכוונת ירידת הנשמה למטה.

*

'חיצון' לא; ומה כן?

התארח פעם הצדיק הקדוש רבי שלמה מקרלין, אצל ידידו רבינו בעל התניא, ושוחחו ביניהם בדרכי עבודת השם. אמר רבי שלמה: "בדרך העבודה שלי העמדתי תלמיד שזוכה לגילוי אליהו!".

בעל התניא החווה לעבר טלית מתנדנדת בפינת בית המדרש, ואמר: "ראה, זהו רבי בנימין סוחר-העצים. הוא אוחז כעת בתפילה ב'שים שלום', והוא זוכה להתגלות של רבי בנימין סוחר-העצים (מה שמכונה: 'יחידה שבנפש') – ובמקום הנעלה הזה, של התגלות רבי בנימין סוחר העצים לרבי בנימין סוחר העצים, אין כל משמעות לגילוי אליהו...".

כי 'עבודה פנימית', של זיעה ויגיעה, של נפילות וקימה, של מאמץ ושקידה – מביאה בסוף את האדם אל תכליתו. לא ברעש ה', לא באש ה', לא בסער ה' – קול דממה דקה.