הדת מציעה גאולה, הארה, מקום בגן עדן. הדת מלמדת שיפור עצמי: ענווה, התמסרות, סבלנות, אמונה. הדת תובעת רמת התנהגות שמועילה לנשמותינו, לגופינו ולחברה שאנו חיים בה. אני שמח שהיהדות אינה דת, כיוון שכל היתרונות המפורטים לעיל עשויים גם להיות עניינים של נרקיסיזם הנעשים רק לצורך השירות העצמי. הדת יכולה להיות הגרועה שבאויבות שלה עצמה.

הדת מדגישה כמה חשוב להיות טוב וצודק. היא מוקיעה את הרעים ואת הטועים. מי שמקיימים את מצוות הדת שואפים להיות מושלמים. הם עשויים לספוג ביקורת אם ייכשלו, ואם יצליחו – הם עשויים להפוך לחסרי סבלנות כלפי אחרים. אני שמח שהיהדות אינה דת.

הדת חייבת תמיד ליצור מערך של כתות – יותר דתי זה יותר טוב, יותר גבוה, יותר קדוש. פחות דתי זה נחות, נמוך יותר, חילול-הקודש. את האדוקים ניתן למדוד באחוזים: 100%, 50%, 2%.

הדת מתעקשת לטעון שאנו רעים מטבענו. על מנת להיות טובים, כך נאמר לנו, עלינו לעמוד בפני הדחפים הטבעיים שלנו ולהחליפם במעלות ארציות אחרות. אינך יכול להיות "אתה" ולהיות טוב בעת ובעונה אחת. לכן עליך להקריב את ה"אתה" ולבחור ב"טוב". אני שמח שהיהדות אינה דת.

מהי היהדות? אלוקים נתן לנו את המצוות היקרות לו והחיוניות להגשמת התכנית הנצחית הכבירה שלו. כשאנו מקיימים מצווה, אנו עושים משהו עבור האלוקים, משהו שהוא חפץ בו, משהו שמשפיע עליו לנצח.

אנו משרתים אותו במקום לרצות שהוא ישרת אותנו. ההזדמנות לשרת מספקת נתיב שדרכו אפשר להימלט מן האהבה העצמית הנרקיסיסטית, שכן היא לוקחת אותנו אל מעבר לעצמנו. מעתה המטרה מתמקדת במעשה ולא באדם.

השאלה הנשאלת היא: האם זה טוב? האם זה נכון? האם זה בסדר? לא מדובר כאן בתכונותיי שלי עצמי, האם אני טוב, צודק וכיוצא בזה. תכונותיי שלי עצמי אינן העניין המרכזי. אפילו כשאיני טוב כולי, אני יכול לעשות מעשים טובים באמת. וכשאתה עושה מצווה, זה טוב באותה מידה, ללא קשר למי אתה או למה אתה. הכרת התודה על הזדמנות זו מביאה לתוך החיים שמחה אמיתית. לכן יש לעבוד את ה' בשמחה, כי עבודת ה' היא הדרך היחידה המביאה שמחה.

כשאתה מתמסר לשירות הבורא, טבעי שתרצה שאחרים יעשו כמוך, כי רק יחדיו נוכל להגשים בשלמותה את התכנית האלוקית, מתוך שיתוף פעולה ולא מתוך תחרותיות דתית.

העובדה שנולדנו למצוות האלה היא משמעותית באותה מידה. לשם כך ברא אותנו אלוקים. לכן אין זו הכחשה עצמית המקיימת את המצוות, אלא עצמיותנו האמיתית.

תרי"ג המצוות אינן הופכות אותך לדתי או לאדוק. הן פשוט מגשרות בין היסוד היהודי ביותר שביהודי ובין היסוד האלוקי ביותר שבאלוקים. אחד לאחד.

המצוות הן רגעי הקרבה הרבים שביכולתנו לחלוק עם אלוקים. הן מביאות לידי ביטוי את היהודי שבתוכך. כל מצווה נחשבת – כל יהודי הוא יקר ערך. כעת, זוהי יהדות!