מיניות ויהדות

אי יכולתם של מיניות ושל רוחניות לדור בכפיפה אחת – ליתר דיוק, אופיין המנוגד של שתי אלה – היא תפיסה אשר אמנם זרה למחשבה היהודית, אך רבים מייחסים אותה לפילוסופיה היהודית תחת הרובריקה הרחבה והמיתית-לחלוטין של התורה ה"יהודית-נוצרית". קיימות תפיסות מעטות בלבד שגרמו יותר נזק מאשר תפיסה מוטעית אך נפוצה מאוד זו.

בניגוד גמור לדוגמה הנוצרית – שבה הנישואין נתפסים ככניעה לחולשות הבשר, וההתנזרות מיחסי מין נחשבת למעלה חיובית ביותר – הרי התורה מעניקה לנישואין עצמם מעמד מרומם ומקודש.

בתוך האיחוד המקודש הזה של הנישואין, ביטוי המיניות האנושית הוא צו, מצווה של ממש. למעשה, זוהי המצווה הראשונה בתורה ואחד המקודשים ביותר שבכל המעשים האנושיים.

יתר על כן, קיום יחסי מין בין בני זוג מסמל את האפשרות ואת הפוטנציאל לחיים חדשים, את יצירתו של גוף חדש ואת ירידתה מן השמים של נשמה חדשה. בהתאחדותם, גבר ואישה הופכים לחלק ממשהו גדול יותר. בהתעלותם מעל לעצמי, הם שואבים מן השמימי ואף נוגעים בו. הם נכנסים לכלל שותפות עם האלוקים. הם מתקרבים קרבה יתרה לקבל את התכונה האלוקית של היות בורא ויוצר. למעשה, קדושת איחודם האינטימי נשארת בעינה אפילו כאשר אין אפשרות להתעברות. במובן המטאפיזי, המעשה והפוטנציאל שלו נשארים מחוברים תמיד.

המיניות האנושית היא כוח ראשוני בחייו של זוג נשוי. זוהי השפה הייחודית והביטוי של האהבה ששוררת ביניהם. קשר חזק בין בעל לאשתו אינו רק עמוד השדרה של היחידה המשפחתית שלהם, אלא הוא גם מרכיב אינטגרלי עבור העולם בכללותו; שכן כל הברכות – ברכת האמון, היציבות, ההמשכיות, ובסופו של דבר גם של הקהילתיות, כולן זורמות ומגיעות מן המחויבות שלהם זה כלפי זה ושל שניהם יחד כלפי עתיד משותף.

בחיזוק ובחיזוק מחודש של מחויבותם דרך האינטימיות, בני הזוג מוסיפים לחיוניות החברה ולבריאותה, וכן לאנושות כולה ובסופו של דבר להבשלת התוכנית האלוקית ולהיותה נושאת פרי, שכן פירות התוכנית הזו הוא עולם שהאדם עשהו שלם ומושלם. בהווייתם המשותפת הפרטית והאישית, איש ואשתו הם הבוראים של שלווה, של הרמוניה ושל ריפוי – אמנם בקנה מידה מיקרוקוסמי, אך שיש לו הדהודים והשלכות ברמה המקרוקוסמית – ולכן הם עוסקים בעיסוק המקודש ביותר.

לאור זאת, ברור מדוע יחסי נישואין נחשבים תכופות לבית המקדש של המאמצים האנושיים, ומדוע הכניסה לתחום המקודש תמיד הייתה, וממשיכה להיות, מותנית בטהרה במובן הטקסי-פולחני-רוחני.

אמנם איננו מסוגלים כיום לשרת את הא-ל בבית מקדש פיזי בירושלים, אך אנו יכולים להקים לו מקדש בתוך חיינו. הטבילה במקווה היא השער לאדמה המקודשת של חיי הזוגיות והנישואין.