נישואין הם לטובה. או לרעה. או, סביר יותר, קצת מזה וקצת מזה. כלומר, נישואין נותנים הרגשה שהם גם טובים וגם רעים, אבל לפי המסורת, הם אמורים להימשך כל החיים. כמובן, ביהדות קיימת אפשרות לגירושין. בנסיבות חריגות ובלתי נסבלות – למשל, במקרי אלימות, דחייה מינית או חוסר יכולת לפרנס את המשפחה – ניתן להתגרש כדי לאפשר ריפוי והתחדשות. אף על פי כן, התורה אומרת לנו שאלוקים עצמו מתאבל על מותם של נישואים. אנו יכולים לחשוב על גירושים כעל כריתה הכרחית של יד או רגל שבהם פשתה דלקת חמורה. האובדן האיום של היד או הרגל מאפשר לגוף כולו לשרוד, אך האדם נשאר כשהוא מעוות וצולע. שתי נפשות שהתחברו תחת החופה ניתנות להפרדה בניתוח, כביכול, על ידי תהליך מתן הגט, אבל הנפשות הללו ישאו לתמיד את צלקות הניתוח הזה.

הדשא>

מרבית הגירושים המודרניים לא נגרמים בשל המקרים המתוארים בתורה, אלא בגלל סוגים שונים של סבל רגשי. גברים ונשים מרגישים זנוחים, לא מוערכים כראוי, נעלבים, נפגעים, כואבים, נבגדים, מאוכזבים, מתוסכלים, משועממים, בודדים, רותחים מזעם או לא מאושרים בדרך כזו או אחרת בנישואיהם. כואב לחיות עם אדם בעל חסרונות. בהשפעת העיתונים, ספרי הרומן והסרטים, אנשים חשים כיום שהם יכולים להימנע מן הכאב על ידי זריקת שותפם לחיים ומציאת אחד/ אחת טוב/ה יותר – שממנו או ממנה יזכו ליחס טוב יותר.

לו היה צדק בדברים, הרי שלא היינו קוראים במחקרים כי אחוז הגירושין בנישואין שניים גבוה יותר מנישואין ראשונים, ובנישואין שלישיים המספר גבוה בהרבה. לנישואין ראשונים יש שיעורי גירושין של 60% בממוצע, בערים הגדולות ושל 50% בערים הקטנות יותר. במלים אחרות, משהו כאן מאוד לא בסדר!

יש הטוענים שהתנועה לשחרור האישה אשמה בדבר. לדבריהם, כיוון שנשים יכולות לתמוך בעצמן כלכלית, הן לא חשות עוד לכודות בנישואין מבלי יכולת לצאת. הן יכולות פשוט לקום ולעזוב. ואין עליהן להשלים עם התנהגותו הקלוקלת של הבעל. אולם התורה הנצחית – המצפן שלנו לאורך כל הדורות – מספרת לנו שהנישואין נועדו להיות שותפות לכל החיים. העובדה שאנו יכולים לעזוב לא אומרת שאנו צריכים או רשאים לעזוב. אלוקים רוצה שנעבוד על חיי הנישואין שלנו כדי שהם ישגשגו ויפרחו.

יתרה מזאת, הוא רוצה שנעבוד על זה יחד עם> (מלבד במצבים הקיצוניים שצוינו לעיל). יש סיבה לאתגרים הלא נעימים והכואבים שאנו חווים במסגרת נישואינו. הם באים במיוחד כדי לעזור לנו להתקדם ולהתפתח רוחנית. . כאשר אנו עובדים במסגרת חוזה נישואין לכל החיים שיש בו מחויבות הדדית, אנו עובדים קשה כדי להתגבר על הכאב ולעצור אותו. אנו לומדים טריקים חדשים, אנו מחפשים ייעוץ שיעזור לנו לשבור דפוסים ישנים, אנו דוחפים את עצמנו עד לקצה גבול יכולתנו – אנחנו גדלים>. וזה בדיוק מה שאלוקים רוצה מאיתנו. צמיחה.

מצד שני, המנטליות של "אני עפ/ה מכאן" מונעת צמיחה. "יש לך בעיה ואני לא רוצה לחיות אתה!" – ההתמקדות היא בפגמיו וחולשותיו של בן/בת הזוג, וזה לא נותן לנו שום הזדמנות לשפר ולתקן את חולשותינו שלנו. אנו מתבוננים מבפנים החוצה, ומרגישים שהבעיות בנישואין שלנו מקורן בבן זוגנו וכי נוכל לפתור אותן אם רק נשנה אותו/ה. כפי שנאמר לעיל, הסטטיסטיקה טוענת כי אין זה נכון. נכון בהחלט שלבני/בנות זוגנו יש בעיה או אף בעיות רבות – שכן זה מתחייב מהיותנו בני אדם, יצורי אנוש – אולם ברוב המכריע של המקרים, אנו יכולים להיות מאושרים ולהמשיך לחיות עם חולשות בן/בת הזוג שלנו.

אושרנו עשוי לכלול חיפוש ייעוץ נישואין. הוא עשוי לכלול חיפוש ייעוץ וטיפול אישי. הוא עשוי לכלול טונות של תפילות רוויות דמעות. הוא עשוי לכלול למידת מיומנויות חדשות שיוכלו להוציא את המיטב מעצמנו ומבן זוגנו. אבל מה שבלי ספק נכון הוא, שזוגות שנשארים ומחזיקים מעמד בנישואיהם לטווח ארוך, תכופות מצליחים לצלוח תקופות קשות ולשרוד דרך שנות כאב רבות, בגידות ואכזבות. הכאב עצמו ממריץ את בני הזוג לעבוד קשה כדי למצוא פתרונות וכתוצאה מכך – הם אף מוצאים מרפא וארוכה לקשייהם.

אומץ>

קל יותר להצליח כשאתם יודעים שתוצאה חיובית היא אפשרית. אלוקים אומר לנו שלא זו בלבד שהיא אפשרית, אלא שמאוד סביר שהעבודה הקשה שלנו בתוך הנישואין תניב פרות של אהבה והרמוניה. יתר על כן, העבודה הקשה הזאת תסייע לנו להוסיף ולהשתפר, להוסיף ולהחכים ולהוסיף ולצמוח מבחינה רוחנית. התעודדו – אינכם בודדים בצריח עם האתגרים והמאבקים בתוך נישואיכם. אלוקים נמצא מאוד קרוב לכל מי שקורא לעזרתו ביושר ובכנות – בקשו אם כן מאלוקים לחזק אתכם ולעזור לכם ולבן/בת זוגכם להתגבר על כל המגבלות האישיות על מנת למצוא אהבה ואושר אמתיים.