למה מכסים את הפנים של הכלה בהינומה?

אם הייתם בחתונה והשתתפתם בטקס החופה, סביר להניח שלא פספסתם את זה. את הפנים של הכלה לא רואים, כי הן מכוסות בהינומה.

האמת היא שמדובר במנהג יהודי קדום מאד. כבר במשנה1, שנכתבה במאה השנייה לספירה, מתועד מנהגן של הכלות היהודיות לעטות על פניהן הינומה. למעשה, המנהג הזה עתיק הרבה יותר: התורה מספרת לנו שכאשר רבקה אימנו נישאה ליצחק אבינו – "וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס2", היא כיסתה את פניה בצניעות.

אך מדוע באמת מכסים את פניה של הכלה?

לשם נישואין

חתונה זו לא רק חגיגה אלא בעיקר טקס בעל משמעות הלכתית ומשפטית. באמצעות החתונה החתן והכלה הופכים משני אנשים זרים לזוג נשוי, על כל המשתמע מכך. בגדול, תהליך החתונה שהופך איש ואישה לנשואים מורכב משני שלבים נפרדים שנקראים "קידושין" ו"נישואין".

בשלב הראשון, החתן והכלה עושים ביניהם סוג של עִסקה לעיני שני עדים נאמנים: החתן מעניק לכלה טבעת ובתמורה הכלה מסכימה להינשא לו. השלב הזה הופך את הגבר והאישה לזוג באופן רשמי. הוא נקרא "קידושין" כי באמצעותו הכלה נעשית מיועדת ומוקדשת לחתן ואסור להפר את הקשר ביניהם. ואולם, בני הזוג עדיין לא רשאים לממש את הזוגיות שלהם ולחיות בפועל כבני זוג לפני שיתקיים השלב השני והסופי של התהליך, הנקרא "נישואין", שבו החתן והכלה מבצעים פעולה מסוימת שמבטאת באופן מובהק את הקשר הזוגי שלהם.

ישנם חילוקי דעות בשאלה מהי בדיוק הפעולה שאותה צריכים לבצע החתן והכלה לצורך ה'נישואין'. לפי דעה אחת הכלה צריכה להיכנס לביתו של החתן ולהסתגר שם אתו בלבד למשך מספר דקות; לפי דעה אחרת החתן והכלה צריכים לעמוד יחד, זה לצד זו, תחת חופה הפרושה מעליהם; ויש עוד דעה, אחרת, שבני הזוג צריכים להפגין את הקשר הזוגי שלהם בכך שהחתן מכסה את פני הכלה בהינומה.

בעקבות המחלוקת אנו נוהגים לבצע את טקס הנישואין בצורה שתתאים לכל מגוון הדעות בהלכה. זו הסיבה לכך שחתונה יהודית נערכת תחת חופה הפרושה מעל בני הזוג, וגם בני הזוג סועדים בצוותא בחדר המיוחד רק לשניהם (מה שנקרא "חדר ייחוד"), וגם, בין היתר, החתן פורש הינומה על פני הכלה3.

הסברים נוספים

יש הסברים נוספים למנהג ההינומה על פניה של הכלה:

  • יופי פנימי: בספר משלי אומר שלמה המלך את הפסוק המפורסם4: "שקר החן והבל היופי, אישה יראת השם היא תתהלל". ברוח זו, כיסוי פניה של הכלה מסמל את זה שהחתן בוחר בה לא בגלל יופי חיצוני אלא בגלל מי שהיא באמת, בגלל האישיות הטובה והתוכן הפנימי שלה5.
  • לא להביט בפניה: באופן כללי, לא ראוי שגברים ינעצו מבט באישה. כיוצא מן הכלל, מותר להסתכל על הבגדים היפים והתכשיטים של הכלה, כי זה עושה אותה מחוזרת ואהובה יותר בעיני החתן שלה. עם זאת, עדיין אין זה מן הראוי שיביטו על פניה – ולכן מכסים אותן בהינומה6.
  • יופי בלעדי: הסבר דומה הוא שכיסוי פניה של הכלה נועד להראות שמרגע זה ואילך היא שומרת את יופייה אך ורק לבעלה7.
  • יקר יותר מזהב: הכלה נכנסת לחופה בפנים מכוסות, כדי לשדר מסר חשוב לבעלה הטרי: אני לא כאן בגלל הטבעת... הנה, אני מוכנה להתחתן אתך בעיניים עצומות, בלי לבדוק כמה שווה הטבעת שאתה עונד לי על האצבע8.
  • ילדים צדיקים: מסופר בתורה שתמר אשת יהודה כיסתה את פניה בצניעות9. חז"ל אומרים כי בזכות צניעותה המופלגת צאצאיה היו מלכים ונביאים. מסיבה זו, מכסים את פניה של הכלה, כביטוי לייחול לזכות לצאצאים צדיקים (עובדה פיקנטית: כאמור, רבקה ותמר הן שתי הנשים המקראיות שמתוארות כמי שכיסו את פניהן, והן גם השתיים שעליהן מסופר בתורה שילדו תאומים)10.
  • מניעת עין הרע: בחתונה, החתן והכלה הם כוכבי האירוע, ומטבע הדברים כל העיניים עליהם. כיסוי פניה של הכלה נועד למנוע מבטי קנאה שעלולים לגרום ל"עין הרע"11.
  • כמו משה רבינו: התורה מספרת שכאשר משה רבינו ירד מהר סיני לאחר חטא העגל, פניו היו קורנות כל כך בקדושה, שאף אחד לא היה מסוגל להישיר אליו מבט. כדי לדבר עם העם, הוא היה עוטה על פניו "מסווה", מסיכת פנים.
    בעת החופה, החתן והכלה מתעלים לדרגה רוחנית גבוהה מאד, משום שאיחוד בין איש לאישה הוא רגע מקודש שנחשב כמו החיבור בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל בהר סיני. וביניהם, הכלה קורנת בקדושה מיוחדת – משום שבאותו חטא היסטורי למרגלות הר סיני, הנשים לא כשלו ולא השתתפו בחטא. לכן הכלה עוטה על פניה הינומה, כמו המסווה שכיסה את אור פניו הקדושות של משה רבינו12.