"לא כל אדם זוכה לשני שולחנות", נאמר במסכת ברכות. התלמוד מונה כאחדים ומיוחדים את רבי יהודה הנשיא עורך המשנה ואת רב אשי עורך התלמוד ככאלה שאיחדו גם תורה וגם גדוּלה, גם יראת שמיים וגם עושר וכבוד. בין אותם מתי מעט אפשר למנות את רבי דוב בֶּרִיש מייזליש.

הרב מייזליש, גאון גדול ומפורסם, שימש כרבה של קרקוב ושל ורשה, הקהילות המעטירות, ואף היה חבר הפרלמנט האוסטרי ובהמשך סנטור בגליציה. הוא היה בעל השפעה ציבורית רבה וגם עשיר מופלג, שעמד בראש בנק שנשא את שמו "מייזלס את הורוביץ".

אל בית המדרש שלו בוורשה נהרו תלמידי חכמים לקבל תורה מפיו, ולשקוד על לימודיהם בהשגחתו ובמימונו הרחב.

יום אחד התקבלה בשורה מאוד לא נעימה. ספינה מלאה בסחורה, בה היה מושקע הרב בכל כספו ומאודו, טבעה בים. ברגע אחד הפך הרב מבעל נכסים ויכולות אדירות לעני ואביון ובעל חוב גדול. הרב טרם ידע מכך, הוא היה שקוע בתלמודו בהיכל הישיבה.

גמרא לא מובנת

בני המשפחה התכנסו לאסֵפה מהירה, לדון כיצד יבשרו לו את החדשות האיומות. הרב מייזליש, מלבד היותו חריף ומפולפל היה גם רגשן גדול, ואירוע שכזה יכול היה להשפיע על בריאותו. מה עושים?

תלמיד פיקח ושנון הציע לקחת על עצמו את המשימה. הוא ניגש אל מקומו של הרב, בידיו כרך גדול של גמרא מסכת ברכות, והוא המתין שהרב יתפנה כדי להשיב לו על שאלתו. הרב סיים את העיון שבו היה שקוע והרים את מבטו אל התלמיד.

התלמיד הצביע על סוגיית הגמרא בסוף מסכת ברכות, ונתן לרב לקרוא. הרב החל לקרוא בקול רם, בנעימה המקובלת, כשהוא מתרגם שורה אחרי שורה לאידיש:

"אומרת המשנה: 'חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה'. נו, איי איי איי, שואלת הגמרא: 'מאי "חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה"' – מה הכוונה לברך על הרעה 'כשם' שהוא מברך על הטובה? מה ה'כשם' כאן? נו, הגמרא ממשיכה: 'אילימא כשם שמברך על הטובה "הטוב והמטיב" כך מברך על הרעה "הטוב והמטיב"? והתנן "על בשורות טובות אומר 'הטוב והמטיב' על בשורות רעות אומר 'ברוך דיין האמת!'" – אם תאמר, שהכוונה היא לברך 'הטוב והמטיב' הן על הטובה והן על הרעה, זה בלתי אפשרי; שהרי על הרעה מברכים 'דיין האמת'!

"אלא מאי, מה מתכוונת המשנה באומרה 'כשם'. ממשיכה הגמרא: 'אמר רבא: לא נצרכה אלא לקבולינהו בשמחה' – כוונת הדברים היא שיש לברך על הרעה באותה השמחה שמברכים על הטובה. פַיין", הרב מרים את פניו מן הגמרא, מביט בתלמיד ושואל: "נו? ומה רצונך?".

"רבי", אמר התלמיד. "את הקושיה אני מבין היטב, אך את הסברו של רבא אינני מבין, כיצד אפשר לקבל את הרעה בשמחה, ועוד באותה השמחה שבה מקבלים את הטובה?".

"שב, בחור יקר!" הורה הרב. "זו אכן גמרא שיש ללמוד עם אמונה, עם חסידות. הלוא הינך יודע את הנכתב בספר התניא שגם הרע הוא 'קרבת אלוקים', ו'את אשר יאהב ה' יוכיח'. ההבנה שהקב"ה מדבר איתנו גם מתוך הקושי אמורה לעורר בנו שמחה. ובכן, גם כששומעים בשורה רעה יש לשמוח!".

"כן רבי, אני שומע מה הרבי אומר, אך אינני מבין זאת, הדברים אינם מתיישבים על דעתי. כיצד אפשר, לקבל בשורה רעה, קשה, ולשמוח בכך? זה שהדבר כתוב בספרים – זה נכון, הלוא עינינו רואות, אבל איך אפשר במציאות?".

הרב מייזליש החל להרצות בפני התלמיד, כשהוא הולך ומתרגש, הולך ומתלהב, על 'אין רע יורד מלמעלה' ועל 'חסדים המכוסים' ועל 'קרבת אלוקים', עד שבתוך כדי ההתלהבות קרא "האמת היא, שכשחושבים על הדברים בדרך החסידות, כאשר יהודי מקבל בשורה רעה, עליו לצאת בריקוד!".

התלמיד השפיל את פניו ואמר: רבי, אתם יכולים לצאת בריקוד...

הרב מייזליש שרחוק היה מלהיות טיפש, הבין מייד מה שאירע והתעלף.

כשהתעורר וחזר לעצמו, קרא לתלמיד ואמר: "צודק אתה, זו שאלה קשה מאוד!".

גבול ברור

הסיפור הזה שם גבול ברור בין תביעות שאדם תובע מעצמו, ערכים נשגבים ונכונים של שמחה בייסורים וקבלת הרע מן השמיים, ובין היכולת לבקש זאת מאדם אחר.

בספר הקדוש 'היום יום' נכתב שאין לאדם לתת פרשנות חיובית לרע שבא על השני. על עצמך – עבוד והתאמן, בדיוק על כך חונכת. על השני? – את ייסוריו אסור לך לקבל בשום פנים, ובוודאי שלא לצפות ממנו שיקבל אותם בשמחה.