בצעירותו של מורנו ה'מגיד' ממזריטש, טרם שהתפרסם בכל העולם, היה לומד את תורת הנסתר ב'חברותא' עם אחד מבני החבורה. ייתכן שהיה זה אחד מתלמידי ה'קְלוֹיְז' בעיר ברודי, שמפורסם בהיסטוריה היהודית כמקום שממנו עמדו גדולי התורה בדור שלפני הבעש"ט, ובו למד והתחנך ה'מגיד' בלימוד הנגלה והקבלה.

עברו שנים ושמו של ה'מגיד' החל להתפרסם. הכול הכירו בו כגדול הדור הן בקבלה והן בהלכה. על הסיפור דלהלן לא ברור אם אירע עוד בחיי מורנו הבעל־שם־טוב או שמא היה זה כאשר עברה הנהגת הדור לידי ה'מגיד', והדרכותיו החלו את השלב של הכנת פני תבל לבוא המשיח.

מכל מקום, יום אחד הזדמן אותו שותף ללימוד אל העיירה מֶזְרִיץ'. הלה היה תלמיד חכם גדול וגם הכיר את רזי התורה. הלוא היה חברותא של ה'מגיד'! עכשיו ביקש לחלות את פני חברו מנוער.

סר אל ביתו של ה'מגיד', וביקש לראות את פניו.

מחכה ל'מגיד'

הרבנית הצדקנית קבלה את פני האורח בשמחה גלויה, והושיבה אותו להמתין ל'מגיד'. "הוא מתפלל כעת" אמרה.

"נו!", הפטיר האורח, "תיכף יסיים את תפילתו ונוכל לשוחח".

"לא", אמרה האישה, "זה ייקח הרבה זמן. צא לך בינתיים והסתובב בעיירה, קח ספר ושב בבית המדרש, חזור בעוד כמה שעות".

עברו כמה שעות והחבר שב לביתו של ה'מגיד'. "היכן רבי דוב?" שאל.

"עודנו מתפלל!", נענה.

"עודנו מתפלל?! כיצד אפשר הדבר, הלא עברו שעות רבות מאז הבוקר. בינתיים שקעתי בסוגיה ואפילו לא שמתי לב לתהלוכת השעון. בטוח הייתי כי רבי דוב סיים מכבר את התפילה!".

רק לקראת חשיכה סיים המגיד את תפילתו ונפנה לקבל את פני האורח החשוב.

"אמור נא לי, רבי דוב" – שאל האורח – "עימנו הייתם. יחד למדנו את כל הכוונות בשיטת האריז"ל. גם אם נצרף את כל השיטות יחד זו לזו, לא נקבל כוונות שמספיקות לשעות כה רבות של תפילה בעיון ובדקדוק".

המגיד לא השיב ישירות. תמורת זאת התעניין: "אמור נא, מה מעשיך כאן במזריץ'?".

"אה", השיב היהודי. "כידוע למעלתו זכיתי בכתר תורה. יושב אני בעירי, לומד ומלמד תורה כל היום, ופרנסתי על חנות שבבעלותי. זוגתי שתחיה במסירות נפשה לתורה, מוכרת בחנות. הקב"ה יתברך שמו שולח לקוחות, וכך ברוך השם אני מתפרנס בכבוד ויכול לעסוק בתורה יומם וליל".

נסיעה במחשבה

"אלא, שאחת לשנה מוכרח אני לבטל תורה לצורך קיומה. שוכר אני סוס ועגלה, נוסע ליריד הגדול המתנהל בלַיְיפְּצִיג שבאשכנז, שם אני רוכש סחורה לכל השנה הקרובה ושב אל תורתי. הלוא, תבין, שאין דרכה של אישה להלך בדרכים רחוקות ופתלתלות כאלו".

"דווקא איני מבין" תהה המגיד. "האם ביטול התורה לא גדול כל כך? דמיין שאתה יושב בבית, עוצם עיניים ו'מכוון' את כל הדרך מראשיתה ועד סופה. 'תכוון' שאתה מגיע לאכסנייה, מתארח, יוצא לשוק, רוכש, מעמיס, חוזר... הלוא תסכים איתי שנסיעה כזו באמצעות עולם המחשבה יכולה להחליף את נסיעתך בת שלושת השבועות, בכמה שעות בודדות!".

ה'חברותא' תמה. "אינני מבין למה ירמזון דבריך, הלא צריכים להיות באמת בלייפציג, ולהביא משם בפועל את הסחורה!".

"אם כך", חתם ה'מגיד', "גם בכוונת התפילות אין רק לכוון את ציורי שמות הקודש, ולדעת כנגד איזו ספירה מכוון כל שם קדוש. צריכים באמת להיות שם! וזה לוקח זמן...".

הסיפור הזה שייך לא רק לצדיקי עולם בלבד, אלא גם עבור אנשים כערכנו.

דרכו של הבעש"ט האירה את החיים היהודיים על כל פרטיהם. ה'מגיד' חידש שבתפילת שמונה עשרה אדם יכול להיות בעולם ה'אצילות' הנשגב, ולא רק לכוון את ליבו לשם. ועבורנו התחדש, שכאשר אומרים "ברוך אתה השם" – אין זה רק ש"מקיימים מצוות תפילה", ובשעה זו "כאילו עומד לפני המלך", אלא כפשוטו – עומדים מול המלך ובאמת מדברים עימו.