נסו לדמיין את אחד מפרבריה היוקרתיים של פטרבורג בתחילת המאה העשרים - שכונה אקסקלוסיבית ומטופחת עוד יותר מהעיר המפוארת עצמה. אחוזות רחבות ידיים ובתי אצולה מעוצבים בקפידה משתרעים לאורך הרחובות המצוחצחים והמוארים גם בשעת לילה מאוחרת. זו שכבת העילית של רוסיה, ה'קרם דה לה קרם' של החברה הגבוהה.

קור עז שורר ברחובות והשלג יורד ללא הפוגה. מפעם לפעם חולפים אנשים לבושים בהידור מושלם, מעיליהם היקרים מעידים על מעמדם הכלכלי הגבוה במיוחד. צעירים יוצאים מבתי המשתאות הנוצצים, וצלילי מוזיקה עליזה ואורות בוהקים בוקעים מכל פינת רחוב. ליד פחי האשפה מצטברים בקבוקי שתייה חריפה, עדות אילמת לחיי הלילה התוססים.

אל הפרבר היוקרתי הזה הכניסה ליהודים אסורה, כחלק מהמדיניות האנטישמית הרשמית. כעת, דמיינו לעצמכם צעיר יהודי מזוקן, לבוש מעיל שחור רבני וחובש כובע מכובד, הצועד בביטחון במרכז הרחוב הראשי. מחזה בלתי נתפס.

ימים של גזרות

אלו היו ימים קשים של גזרות ממשלתיות על יהודי רוסיה. שנותיו האחרונות של הצאר בשלטון התאפיינו בריכוז גבוה במיוחד של שנאת ישראל - כמו חתימה הולמת לכל תקופת הצארים הנודעת לשמצה. ראש הממשלה באותה עת היה פיוטר סטוליפין, שגם בקרב הגויים נודע כרוצח. בין היהודים הוא התפרסם כשונא ישראל ברמה הגבוהה ביותר שקיימת.

כאשר נודע לרבי שלום דוב־בר מליובאוויטש על גזרה חדשה שמתכנן סטוליפין נגד היהודים, החלו הניסיונות לפעול. יהודי 'מעמד הסוחרים', שהותר להם לגור בפטרבורג, ניסו להשפיע ולהפעיל קשרים אך נתקלו בחומה גבוהה של ניכור ושנאה. נראה היה שאין מה לעשות.

במקרים כאלה, שאירעו לא פעם אחת, בחר הרבי להפעיל את ה"קומנדו" שלו - בנו רבי יוסף יצחק, לימים הרבי הריי"צ, שלא ידע פחד מהו. קומנדו של איש אחד, שמסוגל לעשות מה שעשרות עסקנים לא יכולים. הבן נסע ישירות לפטרבורג, שם נפגש עם עסקנים נוספים, וההחלטה הייתה שההשפעה היחידה על סטוליפין יכולה לעבור רק דרך פובדונוסצב.

קונסטנטין פובדונוסצב היה ראש הכנסייה הפרבוסלבית והמורה האישי של קיסרי רוסיה, וגם מורעל בשנאת ישראל מחליאה. כך כתב עליו סופר יהודי-רוסי תקופה קצרה אחרי מותו: "דמיון העם ירקום אגדות קודרות חדשות סביב השם הזה, כשם שעשה בשמות פרעה, המן, אנטיוכוס, טיטוס, טורקוומדה, ופובדונוסצב".

ובכל זאת, גם במוחו האנטישמי של פובדונוסצב נשמרה מידה זעירה של כבוד כלפי אנשי דת בכירים, והרבי העז לקחת על עצמו את המשימה להגיע דרכו אל ליבו של סטוליפין. הפגישה תואמה, אך הזמן היחיד שהתאים לקונסטנטין לפגוש את הרב היה ביום שישי אחרי ארוחת ערב - ליל שבת בשפתנו - בביתו שבפרבר המכובד ביותר של פטרבורג.

בפרבר הזה לא גר אף לא יהודי אחד. הכניסה אל בתי המלון הייתה אסורה ליהודים. משמעות הדברים הייתה שהמקום היחיד שבו יוכל הרבי להגן על עצמו מהקור הרוסי ומחשכת הלילה הוא בבית מרזח מקומי.

אהבה בלי חשבונות

בית המרזח הרוסי היה מלא שיכורים שונאי ישראל. והנה, בקרן זווית ישב לו רבי יוסף יצחק ובילה את השבת כולה, למעט הפגישה עם 'איש הדת' הגוי, שלבסוף התבררה כמוצלחת. על שולחנו בקבוק וכוס, המצביעים על כך שלא נכנס לכאן לחינם. במהלך שבת שלמה. לא תפילה בציבור, לא ספר תורה, לא שמיעת מאמר חסידות או לימוד תורה ברבים. שבת שלמה בבית מרזח, למען הכלל.

בהתוועדות יו"ד שבט תש"כ (1960), במלאת עשור ל'הסתלקות' רבי יוסף יצחק, סיפר הרבי מליובאוויטש, חתנו, את הסיפור וחתם:

"וזוהי ההוראה לכל ההולכים בעקבותיו ונשמעים בקולו - שכאשר מגיעה ידיעה על דבר צערו של יהודי, צער גשמי ועל אחת כמה וכמה צער רוחני, ששקוע הוא בהבלי העולם ורחוק מה' ותורתו, הנה מצד אמיתית עניין אהבת ישראל, צריך צערו של הזולת לגעת עד לעצם הנפש, ואז הרי מובן אשר יעשה כל התלוי בו, ללא חשבונות, ואפילו רק על הספק, אולי יוכל לעזור לו".