המלך שרכב על נשר ענק

שקט ודממה אפיינו את מעשיו והליכותיו בקודש של רבי צבי בן הבעל־שם־טוב, ואכן – מעטים בעולם מכירים את שמו עד עצם היום הזה. עני ואביון היה רבי צבי, והוא נדד על פני הארץ. תקופה מסוימת החזיק בית מזיגה, ובעצמו עמד ומזג יין שרף לאורחיו. רק מעטים ידעו כי הוא בנו יחידו של אור שבעת הימים מורינו הבעל־שם־טוב הקדוש.

פעם אחת – כך שמעתי מהחסיד רבי חנניה יוסף אייזנבך זצ"ל בשם רבותיו – הזדמן רבי צבי לעיירה רובנא, עירו של מורינו ה'מגיד ממזריטש', ובאותה שעה היה אצלו תלמידו החביב רבי שניאור זלמן, בעל התניא.

סוד הפורים

קרא ה'מגיד' ל'בעל התניא' וביקשו ללכת אצל רבי צבי, לנסות לשמוע ממנו דבר מה. שעות ארוכות עשה רבי שניאור זלמן אצל רבי צבי ובסביבתו, וכששב סיפר כי שמע דבר גדול מרבי צבי. אלא ש'הדבר' הזה כולו איננו אלא שתי מילים.

בזוהר הקדוש למדנו כי שלמה המלך היה רוכב על נשר גדול. כה גדול היה הנשר וכה רחבים היו כנפיו, עד שכאשר היה הנשר יוצא על הארץ היה מסתיר פני חמה וחושך היה על העולם. "טיפשאי הוו אמרי" – הטיפשים היו אומרים, כך אומר הזוהר – "יומא דסיתווא", זהו יום מעונן. "חכימי הוו אמרי", רק החכמים הבינו – "שלמה מלכא נפק", זהו שלמה המלך שיצא על פני העולם, רכוב על הנשר. על דברי הזוהר הללו, גילה רבי צבי לבעל התניא, סוד גדול: "הכוונה לפורים".

פורים הוא חג ההסתרה, הדממה. במגילת אסתר לא מוזכר שם שמיים. הכול מסתתר בתחפושת גדולה. אין אומרים הלל ביום הזה, שבו לא נגלה נס ופלא למעלה מדרך הטבע. הטיפשים אומרים – זהו יום מעונן. החכמים אומרים – שלמה המלך יוצא על כנפי נשרים. ההתגלות הגדולה ביותר היא זו המתגלה בהסתרה, במגילת אסתר וההסתר.

וכי מה חוכמה היא לגלות את שלמה המלך ביום זורח ומאיר, כשהשמש על פני כל הארץ? וכי מה רואים אז, את המובן מאליו, שאין עוד מלבדו ואפס זולתו?

אבל כאשר "בלילה ההוא", באקלים שהוא 1) חשוך – "בלילה"; 2) חשוך כפליים –"ההוא" – לשון נסתר ונעלם, "נדדה שנת המלך" – התעורר מלכו של עולם בסוד "עורה למה תישן ה'?" – יודעים הכול ששלמה המלך יצא על העולם.

אמונת החטופים

הדברים האלו אינם בגדר 'דרשות' שנאה לאומרן. חלילה. למי יש פנאי לדרשות בפורים? זוהי מציאות חיינו.

מזה שנה וחצי שחושך שורר על פני תהום, אנחנו פונים אנה ואנה ובכל מקום מגששים באפלת "הלילה ההוא". שֵם ישראל מחולל בגוים, "נחשבנו כצאן לטבח יובל, להרוג ולאבד ולמכה ולחרפה". אבל יחד עם זאת, "ובכל זאת שמך לא שכחנו!".

הביטו על השבים מן השבי. הקשיבו לקולו של אלי שרעבי, של קית' סגל, האזינו לדברי הנערות התצפיתניות. כולם מדברים על התעוררות נקודת היהדות הפנימית דווקא במנהרות החמאס, על "שמע ישראל" בכל בוקר ובכל ערב. אנשים שקודם האפלה שאליה הוכנסו לא בהכרח קיימו את תרי"ג המצוות במלואן זועקים כעת מדם לבם אמונה עזה ונחושה באבינו שבשמיים.

שימו לב אל הניסים והנפלאות המתחוללים סביבנו דווקא בזמן הזה של "בלילה ההוא". הרימו עיניכם וחזו בבני ציון היקרים המסולאים בפז, בני הנוער המסתובבים כשציציות משתלשלות מבגדיהם והם ומניחים תפילין בעזות פנים דקדושה, בפרהסיה הכי גדולה. הביטו וראו: שלמה המלך יצא!