פרשת וירא פותחת בתיאור הכנסת האורחים של אברהם אבינו.

אברהם היה אז בן 99 שנה. אדם מבוגר, שבע טלטולים ומלחמות. אדם שזה עתה מל את עורלתו. ביום השלישי למילתו – היום הכואב ביותר – ישב בפתח האוהל וחיפש אורחים. "וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים". כשנכנסו לביתו שימש אותם בעצמו, למרות שבביתו היו לא פחות משלוש מאות בני-בית צעירים ובריאים.

גם בסיום הפרשה מסופר על הכנסת האורחים שלו. כשבא אברהם לגור בבאר שבע, בנה אוהל גדול עם ארבעה פתחים לארבעה רוחות השמים, כדי שכל עובר ושב יוכל להיכנס מיד לאוהל ולא יצטרך לחפש את הפתח. אברהם דאג לאורחיו בכל צרכיהם. הוא העניק להם מזון, משקה, מקום ללון, ליווה אותם ואף העניק להם סכום כסף להוצאות הדרך.

אף אנו, בני בניו של אברהם, מצווים להמשיך ולהתנהג בדרכיו. אחת המצוות החשובות היא מצוות הכנסת אורחים. אל לנו לארח רק את בני המשפחה או ידידים קרובים; עלינו לפתוח את הדלת לרווחה גם לפני אנשים זרים המתדפקים על הדלת לבקש אוכל. זכות מצווה זו גדולה היא, ושכרה מן השמים רב.

רבי לוי יצחק מברדיצ'וב (שחי לפני כ-250 שנה), הזדמן לעיר לבוב. הוא נכנס לביתו של אחד מעשירי העיר ומנכבדיה.

- האם אוכל ללון בביתכם? שאל רבי לוי יצחק מבלי לחשוף את זהותו.

- אני מצטער, אך אין בביתי מקום לעוברי דרכים, השיב העשיר והוסיף: פנה לאכסניה, ואם אין בכיסך מזומנים תוכל להתארח אצל מלמד התינוקות ברחוב הסמוך. הוא רגיל להכניס אורחים לביתו.

כך אכן עשה רבי לוי יצחק: הלך לבית המלמד והתקבל בסבר פנים יפות.

אחד העוברים והשבים זיהה אותו, וחיש מהר פשטה השמועה שהרב הקדוש מברדיצ'וב בא לעיר. תוך זמן קצר נדחקו המון אנשים לביתו של המלמד לקבל את פני הרב. בתוך הבאים היה גם אותו עשיר ומכובד. כשבא לפני רבי לוי יצחק אמר: מבקש אני סליחה ומחילה מאת הרב, ובקשתי שטוחה לפניו שיכבד את ביתי בביקורו, שכן כל הצדיקים שבאו לעירנו התאכסנו בביתי.

פנה רבי לוי יצחק אל קהל האנשים הסובבים אותו ואמר:

ידוע שאברהם אבינו הצטיין בהכנסת אורחים. כשבאו אליו המלאכים מספרת התורה: "ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם". נשאלת השאלה: הרי גם לוט עשה כך: "ויבואו אל ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו", ולמרות זאת לא התפרסם לוט בהכנסת האורחים שלו?

התשובה, אמר רבי לוי יצחק, נעוצה בהבדל "קטן". אצל לוט נאמר "ויבואו שני המלאכים סדומה", ואצל אברהם כתוב "וירא והנה שלושה אנשים ניצבים". לוט ראה מלאכים באים והזמינם לביתו; אך אברהם ראה אנשים פשוטים, עוברי אורח מכוסי אבק, יגעים וצמאים, והתחנן אליהם: "אל נא תעבור מעל עבדך".