חג של שמונה ימים

1

המספר שבע מסמל את הסדר הטבעי, שכן אלוקים ברא את העולם בשישה ימים ונח ביום השביעי, שאותו קידש, וכך הוא ברא את שבת-קודש. המספר שבע מסמל אפוא את כל הבריאה, את הטבע כולו.

לעומתו, המספר שמונה, באשר הוא גבוה משבע, מסמל את העל-טבעי. המוח האנושי הוא יצירה של בורא עולם וחלק מן הטבע. לפיכך האינטליגנצייה האנושית מוגבלת לסדרי הטבע. כל מה שמעל הטבע ומעבר לו הוא אף מעל ומעבר ליכולת התפיסה האנושית.

2

מובן מאליו שאלוקים, בורא ממלכות הטבע, נמצא מעל ומעבר לטבע עצמו. לכן איננו יכולים להבין את אלוקים או את דרכיו. ישנם דברים רבים שביכולתנו להבין ולדעת על אלוקים: אנו יודעים שהוא הבורא – על סמך העולם שאותו הוא ברא; אנו יודעים שהוא חכם ורב-עוצמה – על סמך פלאי הטבע הנגלים לעינינו; אנו יודעים שהוא רחום וחנון – משום שאנו רואים את טובו ואת חסדו בחיי היום-יום שלנו. אולם אפילו הידע הזה אינו יכול להיות מושלם, קל וחומר הידע על אלוקים עצמו. אנו יכולים לדעת משהו על למעשיו של אלוקים ופועלו, אולם לא ביחס למהות שלו.

בדומה לכך, התורה והמצוות שנתן לנו אלוקים והמכילות את חכמתו ואת רצונו, אף הן נשגבות מכפי בינתנו, והן מובנות לנו רק חלקית – יש ביכולתנו להבין אותן באותה המידה שבה אלוקים גילה לנו אותן ואִפשר לנו להכירן. ברם הדבר המופלא ביחס לתורה ולמצוות הוא שככל שאנו לומדים יותר תורה ומרבים יותר לקיים מצוות כך אנו מתחברים יותר לחכמתו ולרצונו של אלוקים. הודות לקשר שלנו עם אלוקים איננו מוגבלים עוד למשאבינו האנושיים, אלא אנו מסוגלים לשאוב מן ה"מאגר" הבלתי-מוגבל של החכמה האלוקית. במילים אחרות, ככל שאנו מרבים יותר לקיים מצוות, כך אנו מבינים אותן יותר. מכאן נובע שהדרך להבין את מצוותיו של אלוקים היא לעשותן תחילה. האמירה "אני רוצה קודם כול להבינן ורק אז לעשותן" כמוה כאמירה "אני רוצה ללמוד לשחות לפני שאכנס למים".

3

הגישה ונקודת ההשקפה היהודיות הן "נעשה ונשמע" – נעשה (קודם) ונבין (אחר כך). כך קיבלנו את התורה ואת המצוות בהר סיני. בזמן שבו התרחשו האירועים שהובילו לייסוד חג החנוכה עמד העם היהודי לפני אתגר רציני מבחינת השקפתו זו ודרך חייו. לאחר מכן בא אנטיוכוס, מלך סוריה היווני, שכבש את ארץ ישראל ושלט בה. באותה עת היו ליוונים פילוסופים ואנשי מדע רבים שהאמינו שאין גבוה מן המוח ומן האינטליגנצייה האנושיים. הם לא האמינו באלוקים האמיתי, בבורא, מפני שהם לא הבינו את אלוקים, והם דגלו בהשקפה שעל פיה לא ניתן להאמין למה שלא ניתן להבינו.

המלך הסורי אנטיוכוס, מסיפור החנוכה, רצה להכריח את היהודים לוותר על דרך חייהם ולהתאים את אורח חיים למנהגי היוונים. הוא רצה לכפות על היהודים לוותר על קיום כל המצוות, שנראו לו "בלתי-הגיוניות". עם המצוות האלה, שעל קיומן אסר באופן מיוחד, נמנתה גם מצוות ברית המילה, המבוצעת ביום השמיני שלאחר לידתו של בן יהודי. בכל הנוגע לתורה, לאנטיוכוס לא היה איכפת אם היהודים למדו אותה בתור ספרות או כספר היסטוריה או בדומה לכך, כל עוד לא האמינו שהיא ניתנה על-ידי אלוקים.

4

בפעם הראשונה בהיסטוריה היהודית מצאה את עצמה דרך החיים היהודית בהתנגשות חזיתית עם דרך החיים היוונית. זה היה מאבק בלתי-שקול, שכן לצידו של אנטיוכוס עמדו צבאות ענק מאומנים היטב שהיו פרושים על פני הארץ כולה, חדורי תשוקה להרוג כל יהודי – איש, אישה או ילד – שהתמרד נגד פקודות המלך. בנסיבות אלו קיבלו יהודים רבים על עצמם את הסדר החדש, וכל עתיד העם היהודי היה בסכנה גדולה.

למרבה המזל, קם קומץ יהודים ובראשם מתתיהו ובניו שהתנגדו בגלוי לאנטיוכוס. הם הציחו את להבת האמונה האמיתית באלוקים, ובעזרת השם הסתיים המאבק – כנגד כל הסיכויים – בניצחון מוחלט ליהודים הנאמנים שסירבו להגיע לפשרות כלשהן עם האויב.

5

ניצחון היהודים על היוונים לא היה רק ניצחון מופלא בשדה הקרב, אלא גם ניצחון רוחני כביר, ניצחון האור על החושך. ניצחון הרוח בלט עוד יותר הודות לנס השמן. כד קטן אחד של שמן זית טהור, שאותו היוונים לא טימאו, נמצא בבית המקדש שהוקדש מחדש זה עתה, ובמקום שיספיק ליום אחד הוא הספיק בדרך נס לשמונה ימים.

שמונת ימי החנוכה ושמונת נרות החנוכה מזכירים לנו שהניצחון שלזכרו נוסד חג האור הזה לא היה רק ניצחון "על-טבעי" של "חלשים נגד חזקים" ושל "מעטים נגד רבים", אלא גם ניצחון של השקפת העולם ושל דרך החיים היהודית, כלומר שהגישה האמיתית לתורה ולמצוות אינה מושתתת על האינטליגנצייה האנושית המוגבלת, אלא בראש ובראשונה על הקיום המעשי של המצוות.

6

חג החנוכה מזכיר לנו גם שהעם היהודי אינו כפוף לחוקי הטבע כמו עמים אחרים. שכן כל עוד קיים לפחות מיעוט יהודי שנשאר נאמן לאלוקים, לתורתו ולמצוותיו בכל טהרתם וקדושתם, ללא פשרות או הנחות כלשהן, אזי אין כוח עלי אדמות שיוכל להביסם.