ילדים אוהבים סיפורי אגדות, והם מרותקים לחלוטין מסיפורים מארצות רחוקות ומאגדות על כוחות כישוף על-טבעיים. הם נהנים לדמיין עולם שונה לגמרי מהעולם שאנו חיים בו – עולם שבו הטוב תמיד שולט, שבו כוחות הרוע תמיד נכנעים בסופו של דבר, ושמאחורי כל אבן עשוי להסתתר שדון שימלא את כל משאלותיך.

גם לאחר שהם מתבגרים, רבים נשארים מוקסמים מאפשרות קיומם של יקומים מקבילים. הם קוראים בשקיקה רומנים וספרי מדע בדיוני ומחפשים, ולו לכמה דקות ביום, מפלט מהמציאות, שלפעמים היא קשה ומכאיבה.

למעשה יש גרעין של אמת בכל הספרים הללו. אכן קיים יקום מקביל אמיתי.

אינכם צריכים אלא לעיין באחד מספרי הקבלה ותגלו כי: (א) ישנם אין-ספור עולמות רוחניים; (ב) למעשה לא קיים דבר מלבד אלוקים, וכל דבר אחר – ובכלל זה אנו עצמנו – אינו אלא התפשטות של האנרגייה האלוקית-הרוחנית; (ג) כל מה שקורה – קורה לטובה, מפני שהכול נקבע מראש על-ידי אלוקים; (ד) ההיבט הפיזי הוא טריוויאלי לחלוטין: מה שחשוב באמת בחיים הם התורה, התפילה והמצוות.

אחרי שתסגרו את הספר המיסטי שפתחתם, לפתע כל הרעיונות האלו ייראו לכם תמוהים למדי: (א) הרי המדענים עדיין לא גילו שום עולמות רוחניים; (ב) העולם שאנו חיים בו הוא ממשי ומוחשי מאוד – בניגוד לאלוקים, שבו אנו רק "מאמינים"; (ג) מדי יום ביומו מתרחשים דברים רעים; (ד) כסף, רכוש חומרי והנאות פיזיות הם מה שמניע את העולם בפועל.

התורה מטיפה למציאות אחת, ואילו אנו חיים ב"מציאות" אחרת לחלוטין.

למרבה המזל ניתנה לנו היכולת לשנות את דרך ראייתנו את הדברים. לא זו בלבד, אלא שאנו יכולים באמת לחיות בארץ הפלאות האלוקית.

"חב"ד" הוא ראשי התיבות של חכמה, בינה ודעת, שלוש היכולות האינטלקטואליות של השכל והתודעה. מטרת חסידות חב"ד היא ללמוד על המציאות האלוקית האמיתית ולהגות בה, וזאת עד לנקודה שבה תודעתנו תהיה ספוגה בידע האלוקי ובהכרת האלוקים במידה כזאת עד שבאמת נתחיל להתבונן בעולם מן הפרספקטיבה האלוקית-השמימית.

לא די באמונה בלבד. על האדם לחוות את המציאות השמימית בתור מציאות שהיא ממשית בדיוק כמו העולם הפיזי (שאגב כלל אינו ממשי כפי שנדמה לנו...). אהבת אלוקים צריכה להיות רגש מוחשי הגורם ללב להחסיר פעימה – בדומה למה שקורה כשאנו חושבים על ידיד-ה/אהוב-ה. יראת אלוקים צריכה לגרום לאדם לרעוד מפני הרהור עבירה על המצוות. היותו של אלוקים ריבון כל הארץ, השולט בכל פרט ופרט של החיים, אינו דבר שאנו אמורים לשנן בצורה מונוטונית, אלא היא היא המציאות המביאה לנו רוגע ושלוות נפש.

כל ישות הופכת למוחשית בעיני המתבונן בה באחת משתי דרכים: (א) אם היא ישות פיזית, אזי ניתן לקלוט אותה באמצעות אחד מחמשת החושים; (ב) אם מדובר במושג מופשט שלא ניתן לקליטה בחושים הפיזיים, אזי הוא הופך לממשי כאשר אנו מבינים אותו. מטרת החסידות היא להפוך את האלוקים לחלק ממשי מחיינו. את המטרה הזאת משיגים על-ידי פיתוח הבנה הולכת ומעמיקה של אלוקים, עד שהתודעה הבשלה שלנו הופכת מסוגלת לתפוס את טבעו האין-סופי של אלוקים.

החסידות אינה שמורה לקבוצה נבחרת של אינטלקטואלים. כל איש, אישה ואפילו ילד זכאי ליהנות מקשר ממשי עם אלוקים. הצטרפו לשיעורי חסידות והתכוננו לחוות בעצמכם את העולם האלוקי-השמימי.