ואתה מרבבות קדש. כי הנה יש יחידות עשירות מאות כו׳. אי״ק בכ״ר כמ״ש בספר שערי אורה להרי״ג שער א׳ בענין מעשר ומעשר מן המעשר כו׳. ובענין מאה אדני כסף כו׳ ע״ש. והמספר הגדול הוא רבה כמ״ש היי לאלפי רבבה וכתיב ומאה מכם רבבה ירדפו שאין מספר למעלה הימנו בלה״ק כי מה שהוא יותר מרבבה אין לו שם בפ״ע בתורה כ״א שנק׳ כך וכך אלפים או כך וכך רבוא וכמ״ש רבבות אלפי ישראל וכתיב הרבה משתים עשרה רבו אדם (ביונה סס״י ד׳) ולכן מצינו במשנה רפ״ז דברכות בשלשה מהו אומר וכו׳ עד ברבוא מהו אומר כו׳. והנה כתיב ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שבע הוא בחינת שבע מדות העליונות שבפסוק לך ה׳ הגדולה כו׳ עד הממלכה כו׳ שהמדות הם בבחי׳ התחלקות המדרגות זו מזו שהרי החסד והגבורה הם מדות נגדיים ולכן נאמר בהם שנים לשון רבים משא״כ חו״ב נאמר עליהם עשרים שנה לשון יחיד כי הם תרין ריעין דלא מתפרשין כמו עד״מ באדם כשמבין ההלכה ע״י כח השכל שבו ממילא נכלל בזה  חכמה ובינה. ועיין בזהר פ׳ חיי שרה (דקכ״ג ע״א). והנה עכ״פ מובן מזה שהמדות כל מדה היא רק בחי׳ יחידית. שהרי שבע מדות שבפסוק נק׳ שבע שנים א״כ כל מדה היא נמנית רק לבחי׳ א׳. משא״כ השכל הוא בחי׳ עשירית שהרי חו״ב נק׳ עשרים שנה והטעם הוא כי כדי שיהיה גילוי המדות מהשכל א״א שיומשך האור מכל השכל בהמדה כי אם רק מבחי׳ עשירית שבשכל. וכנודע שאין ערוך השכל המתלבש בהמדות להיות טעם ומוחין למדה לגבי עצמיות השכל מה שאינו שייך למדות. ועמ״ש מזה בד״ה באתי לגני ובפסוק את קרבני לחמי שזהו ענין גידים המחברים העצמות עם הבשר כו׳ ע״ש לכן כל מדה היא בחי׳ עשירית שבשכל. ועד״ז איתא בענין שם אל שהעוא נהירו דחכמתא היינו מה שחו״ב מאירים במדות כמ״ש חסד אל והוא מעשר מאותיות יש קנה חכמה קנה בינה גימ׳ יש והוא בחי׳ מל׳ שבחכמה וכמ״ש במ״א ע״פ לפני לא נוצר אל עיין בזהר קדושים (דפ״ו סע״א). והנה השכל שהוא חו״ב הוא גם כן עשירית מלמעלה מן השכל הנק׳ בחינת מאה. וזהו  ענין שארז״ל קומתו של אדה״ר הי׳ מאה אמה. והנה למעלה מהשכל יש גם כן בחי׳ הרבה. נר״נ כו׳ וחיה יחידה הם למעלה מהשכל. ונגד ה׳ בחי׳ נרנח״י הם ה׳ בחי׳ הנ״ל יחידות עשירות מאות אלפים רבבות כי בחי׳ נפש מקבל רק מבחי׳ העשירית שברוח ועד״ז הרוח מבחי׳ הנשמה כו׳ ועמ״ש מזה בד״ה מה טובו אוהליך והנה בחי׳ רצון העליון הוא למעלה מהשכל והחכמה ויש בזה גם כן ב׳ בחי׳ רצון וחפץ. רצון הוא בלי טעם ותענוג. ש תוק כך עלה במחשבה כו׳ וחפץ הוא בבחי׳ טעם ותענוג. ועמ״ש מזה בביאור ע״פ ואהיה אצלו אמון גבי דוד זמירות קרית להו כו׳. וזהו ענין ונוצר חסד לאלפים שמבחי׳ נוצר אותיות רצון נמשך ומתפשט בחנית אלפים אאלפך חכמה אאלפך בינה. ועד״ז ארז״ל התורה קדמה אלפים שנה לעולם. ועמ״ש מענין לאלפים בד״ה מראיהם ומעשיהם וע׳ בפע״ח שער השבת פ״ח בענין ישמח משה כו׳ אלף חלקים של אור כו׳ ע״ש. והנה מבואר במ״א שאנו רואים עד״מ באדם שהתענוג הוא הנמשך ומתפשט באריכות והתרחבות ובריבוי יותר מכל כחות הנפש כי התענוג ישנו בראי׳ ובשמיעה ובכל החושים ובשכל ובמדות כו׳ ומהות התענוג שבראי׳ הוא בסגנון אחר ממהות התענוג שבשמיעה כמו מנגון וכלכי זמר וכן בשכל מהות תענוג בפ״ע כו׳ ועד״ז כמה מיני רבוי תענוגים. ונודע שכל בחי׳ התענוג שלמטה הוא רק ממה שנפל משבה״כ ולכן ג״ע הוא תענוג אין קץ ומוטב דלידייניה כו׳ ונודע דג״ע הוא רק הארה בעלמא (לכן עד״ז יובן שבחי׳ הארת והתפשטות תענוג העליון נק׳ רבבה לגבי בחי׳ הארת הרצון שהוא בחי׳ לאלפים. כי הוא רב ונעלה יותר עד שמבחי׳ עשירית שתבענוג כו׳ וזהו מ״ש ועתיק יומין יתיב כו׳ אלף אלפים ישמשוניה ורבו רבוון קדמוהי יקומון כי מבחי׳ ע״י שהוא מקור חיים מקור התענוג אזי גם מה שנמשך ומתפשט ממנו הארה בעלמא בבחי׳ ישמשוניה וקדמוהי יקומון הוא בבחי׳ אלף אלפים ורבו רבוון כו׳. וכמ״ש באד״ר ענין רבוי העלמין בגלגלתא יתבין תליסר אלפי רבוא עלמין כו׳. וזהו ג״כ ענין הללוהו כרוב גודלו). והנה שרה הוא בחי׳ מטרוניתא בחי׳ מל׳ ומקודם נק׳ שרי לשון אדון שלי בלי התפשטות ואח״כ נעשית שרה לכל העולם מלכותך מלכות כל עולמים וכדי להיות ההתפשטות למטה יותר צ״ל ההמשכה הכח לזה מלמעלה יותר ולכן ניתן לה אות ה׳ שהוא כח התפשטות לאורך ורוחב ועמ״ש בענין ה׳ דאברהם בד״ה הנה אברם כו׳. ועיין בזהר פרשת בלק (דקצ״א א׳) אזעירת גרמה כו׳ ומאי איהי י כו׳ עד אתבניאת ואתעבידת כו׳ ה׳ כמלקדמין וכו׳ ע״ש ונת׳ במ״א ומזה יובן ענין שרי ביו״ד ושרה בה״א והנה חיי שרה הוא מבחי׳ מאה. וזהו ענין חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום ולכן ארז״ל אל תקרי מה אלא מאה דהיינו שהמל׳ נק׳ מה וממשיכים בה מבחי׳ מאה שהוא בחי׳ כתר שכדי להיות ההתפשטות למטה צ״ל ההמשכה מלמעלה כנ״ל אכן עכ״ז ההמשכה הוא רק מבחי׳ מאה. אבל בחי׳ התורה שרשה הוא מבחי׳ רבבות שלמעלה מעלה מבחי׳ ומדריגת מאה. וזהו ענין מרבבות קדש. ומשם דוקא יוכל להמשיך ולירד גם למטה בדברים גשמיים סוכה ותפילין כו׳ ועמ״ש סד״ה הנה אברם וסד״ה ראה ריח בני כריח שדה. ועמ״ש בד״ה האזינו השמים בענין תזל כטל כו׳ וכרביבים עלי עשב. אשר רביבים זהו ענין ההמשכה מבחי׳ רבבות קדש (והיינו כי חיי שרה שהוא ענין התפשטות חיות העולמות ואתה מחיה את כולם מלכותך מכ״ע הנה שרש המשכה זו נקרא יחוד חיצוניות דחו״ב אין ויש אבל ע״י תומ״צ נמשך מבחי׳ יחוד פנימי׳ דחו״ב ששרש המשכה זו מבחי׳ עתיק וא״ס ממש ועד״ז י״ל ענין מה רב טובך אשר צפנת. כי רב ורבבה ענין א׳.  וז״ש רב פעלים כו׳ ועמ״ש ע״פ זכר רב טובך יביעו שיסוד דא״א דהיינו בחי׳ ההשפעה נק׳ רב טובך ולכן דורות הראשונים מאדה״ר עד נח האריכו ימים ביותר והיינו לפי שנמשך אז מבחי׳ א״א )(כמ״ש בזהר ח״א דל״ז ע״ב) ואח״כ כתיב והיו ימיו מאה ועשרים שנה והיינו ע״ד מ״ש ויהיו חיי שרה מאה שנה כו׳. ומכ״ז יובן ג״כ ענין ורב שלום בניך השלום ברבוי כו׳ בד״ה וכל בניך אך עכ״ז הגילוי וההמשכה עתה ע״י התורה מבחי׳ רבבות הנ״ל הוא רק ואתה לשון תרגום שהוא בחינת אחוריים כי טעמי תורה שהוא פנימיות התורה לא נתגלה עדיין וזה יהיה לעתיד. וזהו ענין שנאמר ישקני מנשיקות פיהו בחינת נשיקין התדבקות רוחא ברוחא בחינת הבל שהואהתגלות פנימיות טעמי תורה אבל עתה הוא רק בבחי׳ אחוריים ואתה כו׳ וכמו שמבואר באריכות ע״פ תורה צוה. וזהו וזרח משעיר למו שהוא רק בחי׳ שערות מותרי מוחין כנודע בגשמיות שהשערות אינם ממהות המוח שחותכין אותן ואינו מרגיש כלל. וכמ״כ למעלה נובלות חכמה שלמעלה תורה (ואפשר לומר ג״כ שזהו ענין ג׳ מדרגות ברכה קדוש׳ יחוד והיינו כי ברכ׳ זהו ענין מאה ברכות והוא בחינת ויהיו חיי שרה מאה שנה כנ״ל והוא ענין הברכה בבחי׳ ואתה מחיה את כולם אבל קדוש׳ הוא ההמשכה מבחי׳ רבבות קדש ע״י אשר קדשנו במצותיו שהוא המשכת סוכ״ע אלא שמ״מ קדושין הוא עדיין רק בחי׳ אירוסין והוא בחי׳ ואתא כו׳. אבל היחוד הוא ההמשכה בבחי׳ פנימיות. גם י״ל כי הנה יש רבבות קדש אבל עכ״ז למעלה מעלה מזה הוא בחי׳ אנת הוא חד ולא בחושבן וזהו ענין יחוד דהיינו להמשיך גילוי אור א״ס ב״ה יחיד ומיוחד חד ולא בחושבן להיות ונגלה כבוד ה׳ כו׳ עין בעין יראו כו׳ ועיין בפרדס בעה״כ ערך יבק ובמאורי אור )(אות ג׳ סעיף ס״ו ובאות יוד סעיף כ״ג) ובר״מ פ׳ משפטים (דקי״ו סע״א קי״ט א׳) ובפ׳ פקודי (דרס״ב א׳) ובהרמ״ז פ׳ תצא (דרע״ז א׳) בד״ה ומברך בה ועמ״ש מזה סד״ה ענין הנסכים ועמ״ש עוד מענין ברכה וקדושה ע״פ מ״ש בזח ״ג פ׳ בלק (דק״צ ע״ב) בפסוק ברכו ה׳ מלאכיו כו׳ אבל קדוש לא אתמסר לון בלחודייהו אלא בהדי ישראל דלא מקדשי קדושה אלא בהדי ישראל ע״ש ובגמרא נזכר מענין ואתה מרבבות (בחגיגה דט״ז א׳). אות הוא ברבבה שלו וכ״ה ברבות בשה״ש ס״פ מה דודך י״ל הפי׳ כענין מארז״ל ברבות סדר מקץ פ׳ צ׳ קדושים תהיו יכול כמוני ת״ל כי קדוש אני כו׳ קדושתי למעלה מקדושתכם ונתבאר מזה במ״א. ועד״ז י״ל כי מרבבות קדש זהו בחי׳ קדושים תהיו שהרי זה ממשיכים ע״י התורה אמנם בחי׳ אות הוא ברבבה שלו זהו בחי׳ קדושתי למעלה מקדושתכם ולמעלה מעלה גם מבחי׳ רבבות קדש כי אנת הוא חד ולא בחושבן ועד״ז נאמר ולתבונתו אין מספר. והרי לגבי דבר שאינו בגדר מספר שוין הרבבות עם האחרים וזהו ועתיק יומין יתיב כו׳ אלף אלפי׳ ישמשוניה ורבו רבוון קדמוהי יקומון כו׳ וזהו ענין אות הוא בתוך רבבות קדש. ברבות בשה״ש שם. ועיין עוד מענין ואתה מרבבות בזח״ב שמות ג׳ א׳ תרומה קל״א א׳: