ואהבת את הוי׳ אלקיך כו׳. הנה מואהבת עד ובשעריך מ״ב תיבין ופ׳ שניה שם ע״ב ועיין בזח״ב תרומה (קל״ב ב׳) ובפרדס (שכ״א פ״ו ופרק י״ב). והנה נודע כי שם מ״ב הוא בגבורה ושם ע״ב בחסד והלא כאן נהפוך הוא. כי פ׳ ראשונה דק״ש היא בחי׳ חסד ואהבת ופ׳ שניה השמרו לכם כו׳ בגבורה. וכמבואר מענין סדר הפרשיות קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע שהם חו״ב חו״ג קדש בחכמה כו׳. אך הענין דאיתא בזהר על האורות דאחליפו דוכתייהו ואכלילו שמאלא בימינא. והביאור הוא שנתחלפו האורות בבבחי׳ כליהם שאור החסד שורה בכלי הגבורה ואור הגבורה בכלכי החסד [עיין מזה בהרמ״ז פ׳ צו בדף כ״ז וכנזכר מזה בביאור ע״פ לבבתני] והכי נמי בב׳ פרשיות אלו דפ׳ ראשונה היא בבחי׳ חסד בבחי׳ כלים ואהבת בחי׳ כלי החסד ושם מ״ב בגבורה הוא אור הגבורה השורה בכלי החסד ופ׳ שניה שם ע״ב אור החסד בכלי הגבורה. ולהבין ביאור זה יש לבאר תחלה ענין יחו״ע ויחו״ת שבשמע ישראל ובשכמל״ו דהנה בתיבות הוי׳ אלקינו שבפסוק ראשון דק״ש פי׳ האריז״ל שזהו ענין המשכת האור בחו״ב דאצי׳ ונק׳ יחוד או״א. ופי׳ כי הנה ההשתלשלות וההתהוות מאין ליש צ״ל תמיד כמ״ש בח״ק ולא מאין ליש גשמי בלבד כמו ז׳ רקיעים וארץ כו׳ שצ״ל מתחדשים בכל שעה ורגע מאין ליש שלו הי׳ נפסק המשכת החיות בהם היו חוזרים לאין ואפס ממש כמו קודם שי״ב וכמ״ש באריכות בסש״ב חלק ב׳. אלא כמו כן ממש גם בעוןמות העליונים ואפילו להיות בחי׳ חו״ב כמ״ש והחכמה מאין תמצא וממנה נמשך בבינה שנק׳ בחי׳ יש להנחיל אוהבי יש. וזהו ענין ונהר יוצא מעדן יוצא ל׳ תמידית ההמשכה מאין ליש תרין ריעין דלא מתפרשין. וזהו אשר ברא אלקים לעשות דפי׳ אשר ברא זהו יש מאין רוחני בחי׳ והחכמה מאין תמצא ומזה נמשך אח״כ לעשות הוא בחי׳ מאין ליש גשמי ועמ״ש בד״ה את שבתותי תשמרו. וכנודע שעצמות אור א״ס ב״ה מרומם ונשגב למעלה מעלה מגדר ובחי׳ חכמה עילאה שהחכמה עילאה אין ערוך אליו כלל ואנת הוא חד ולא בחושבן פי׳ שאין ערוך כו׳ וכמשנ״ת לעיל בד״ה ענין ק״ש. ולאו מכל אלין מדות איהו כלל אלא לאחזאה כו׳ ולכן להיות אנת חכים פי׳ אנת בחי׳ חד ולא בחושבן נמשך ומתלבש בבחי׳ חכמה עילאה זהו השפלה וירידה וזהו ענותנותו ולכן צריך להיות אתערותא דלתתא לעורר ירידה והמשכה זו כי תחילת בריאת העולם בריש הורמנא כו׳ היה מאליו וממילא כד סליק ברעותי׳ כו׳ כי חפץ חסד הוא אבל עכשיו תלוי בהעלאת מ״נ כו׳ והעלאת מ״נ זו היא בק״ש שאזי אנו ממשיכים ההתהוות מאין ליש הוי׳ אלקינו כו׳ פי׳ אלקינו מה שאנו משיגים ויש יכולת בשכלינו להיות תפיסה והשגה כו׳ הוא מבחי׳ הוי׳ שהוא בחי׳ חכמה בחי׳ ביטול כו׳ שמאין תמצא שלא כדרך וסדר בחי׳ ההשתלשלות שהוא יש מיש משא״כ חכמה לגבי בחי׳ כתר כו׳ [ועמ״ש מזה בד״ה פתח אליהו בפ׳ וירא ובביאור ע״פ מי מנה כו׳] ובחי׳ חכמה זו היא בחי׳ הוי׳ המהוה להיות בחי׳ אלקינו מאין ליש כו׳ (ועמ״ש בביאור ע״פ ונקדשתי בתוך וביאור ע״פ יונתי מענין המשכה זו שבק״ש שהוא המשכת אור חדש כו׳ ע״ש) ולכן מקדימין לומר שמע ישראל היא ההעלאת מ״נ ממטה למעלה כשי להמשיך התגלות אור א״ס ב״ה באו,א שזהו מ״ש אח״כ הוי׳ אלקינו כנ״ל. והיינו כי שמע שם ע׳ עי״ן רבתי הוא מקור המדות דהיינו כשהמדות הם בשכל (וז׳ מדות כל א׳ כלולה מיו״ד הרי ע׳) שאז הן בבחי׳ גדלות. משא״כ כשנעשות מדות גמורות אחר שנמשכו ללב להיות התפעלות האהבה גמורה ויראה גמורה הן בבחי׳ קטנות ואין להן ערוך לכשהם בשכל שאז האהוי״ר הם גדולים ביתר שאת כו׳ ולכן נק׳ המדות בשם ז״א שנתקטנו ונעשו זעיר לשון מועט. ועמ״ש בד״ה את קרבני לחמי בענין עצמות גידין ובשר ומ״ש בפ׳ הבררה ע״פ ואתה  מרבבות קדש ועיין בזהר רפ ויקרא ובפ׳ תרומה (דקל״ב) מענין אתוון רברבין ואתוון זעירין ועמ״ש ע״פ ויקרא אל משה בענין אלף זעירא ואלף רברבא. והעלאת מ״ן למקור המדות הוא ע״י בחי׳ שם דהיינו רפ״ח ניצוצין עם שם ב״ן בגימט׳ שם כי שם ב״ן הוא המעלה בחי׳ רפ״ח ניצוצין שנפלו בשבה״כ להחיות כל עניני׳ גשמיים שכל חיותם הוא מרפ״ח ניצוצין ורפ״ח ניצוצין הללו שהן החיות שבכל ענינים הגשמיים עולה ע״י שם ב״ן מל׳ המברר כו׳ לבחי׳ ע׳ רבתי מקורות המדות שמהם המשכת הרפ״ח ניצוצין הנ״ל. וזהו שם ע׳ ועוד יש טעם על שנקרא שם ע׳ לשון שם ממש והיינו גם מצד שרש שרשן של הרפ״ח ניצוצין ודשם ב״ן דתיקון שהוא הכל רק מבחינת שמו ית׳ בלבד וכמ״ש כי אני הוי׳ הוא שמי וכנודע שכתר הוא ממוצע בין מאציל לנאצלים ונק׳ מל׳ דא״ס בחי׳ שם בלבד שהוא להיות התהוות בחי׳ אצי׳ ושבירה ותיקון. משא״כ בא״ס עצמו לא שייך כלל כי אני ה׳ לא שניתי ואני ראשון ואני אחרון וקודם השבירה ואחר השבירה ובשעת התיקון והבירור ולאחר שיוגמר תשלום הבירור הכל שוה לפניו ית׳ כי שבה״כ לא היתה נוגעת כ״א לאור א״ס ב״ה ולא במאור עצמו ח״ו שבמאור עצמו לא היה שום שינוי ח״ו וכמשל מסך וענן המפסיק את אור וזיו השמש ומחשיכו שאינו נוגע לעצמיות ומהות השמש כו׳. ובחי׳ שם זה הוא המעלה רפ״ח ניצוצי ן לע׳ רבתי היא בחי׳ בינה מקור המדות שרש הז׳ מלכים שנשברו וימלוך וימת כו׳ שהם המלכים שמלכו בארץ אדום כו׳ היא בינה ומשם נפלו ונשברו והשם הזה הוא המעלה אותן רפ״ח ניצוצין שבשביר׳ למקורן ושרשן שהיא בחי׳ בינה ע׳ רבתי כו׳. ואח״כ העלאה יותר לבחי׳ ישראל כי א״ל הוא נהירו דחכמתא כמ״ש בזהר ע״פ השמים מספרים כבור א״ל כו׳ וישראל אותיות שי״ר א״ל כו׳ [ועמ״ש בשיר השירים בביאור ע״פ צאינה וראינה בענין וישמחו בך ישראל מקדשי שמך. ובביאור ע״פ יונתי בחגוי הסלע בענין ישראל עלו במחשבה ומ״ש ע״פ ולא ראה עמל בישראל]:
ב והנה ע״י בחינת ההעלאות מ״נ הנ״ל ממשיכים מלמעלה למטה להיות הוי׳ אלקינו כו׳ הוי׳ בחכמה בחי׳ ביטול כו׳ כי אין אור א״ס שורה אלא בחכמה שהיא כח מ״ה ואפילו בבינה אינו שורה אור א״ס אלא ע״י התלבשות חכמה וחכמה היא בחי׳ המחברת להיות המשכת אור א״ס בכל עולם כו׳ כי כולם בחכמה עשית וכנודע מענין התורה שבכל עולם כו׳ והיינו כי הנה אור א״ס ב״ה הוא הסוכ״ע שמקיף מראש עד רגל בהשוואה אחת. ועד״ז המשיל בע״ח משל העיגול הגדול המקיף את הקו ואינו יכול להתלבש בשום כלי בבחי׳ אור פנימי. כי כולם כלא נחשבו קמיה ית׳ ואין ערוך כו׳ וע״ז נאמר את השמים ואת הארץ אני מלא בהשוואה אחת והיינו בבחי׳ העלם כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל ואינו מתלבש בשום כלי בבחי׳ א״פ כ״א בבחינת החכמה לבדה שבה הוא מתלבש בבחי׳ אור פנימי ועל ידה נמשך ופועל בשאר הט״ס וכמ״ש הטעם בסש״ב פל״ה בהג״ה. ולכן ע״י עסק התורה ממשיכים אותו ית׳ שיתגלה אלינו בבחי׳ אור פנימי כי התורה נתלבשה בדברים גשמיים בבי״ע ואנו משיגים אותה ותוכה מלובש חכמה עילאה שבתוכה דוקא מלובש אור א״ס בבחי׳ א״פ כנ״ל מה שאינו מתלבש בשום כלי בבחי׳ או״פ כ״א בבחי׳ ארו מקיף כ׳ו כנ״ל וזהו ענין הוי׳ אלקינו ועי״ז הוי׳ אחד כי הנה מלת אחד אינו מורה על יחודו ית׳ כי מאחר שאין עוד מלבדו לא שייך לשון אחד שלשון זה לא שייך רק בדבר המתפרד ומתחלק ואעפ״כ הכל אחד. כמו אלו ואלו דא״ח שאע״פ שלכאורה הם חלוקים מ״מ הכל אחד כו׳. אלא דקאי על מדותיו ית׳ חו״ג כו׳ דהיינו שהגם שהם דברים נפרדים וכמעט שני הפכיים שבמקום שיש חסד לא שייך גבורה ואעפ״כ הכל א׳ לפי שנמשך אור א״ס ב״ה המלובש בחכמה ליבנה ומשם נמשך  למדות ג״כ להיות בהם ג״כ ביטול והתכללות ולמהוי אחד באחד וכמ״ש לך ה׳ הגדולה והגבורה כו׳ שהכל בטלים לך ואינן עולים בשם כלל דלאו מכל אלין מדות כו׳ ועמ״ש מזה ע״פ בהעלותך את הנרות וע״פ וארא אל אברהם ואח״כ ממשיכים יחוד זה בשכמל״ו ברוך לשון המשכה שנמשך בבי״ע ובהיכלות ג״כ בחי׳ יחוד כמו למעלה באצילות שנמשך גם להם אור א״ס להיות ביטול והתכללות כו׳. [ומזה יובן מ״ש בחורבן בהמ״ק מלאכי שלום מר יבכיון נשמו מסלות כו׳ וכמ״ש תלמידי האריז״ל שכשיש יחוד בזו״נ דאצילות אזי מתייחדים ג״כ ההיכלות הנמשכים מת״ת עם ההיכלות הנמשכים מבחי׳ מלכות ועיין במק״מ ר״פ שמות (דף ד׳) ע״פ איש וביתו באו ופי׳ וענין יחוד זה היינו שנמשך בהם גילוי אור א״ס להיות ביטול וזהו ענין בשכמל״ו ולכן בחורבן בהמ״ק מלא כי שלום מר יבכיון על העדר הגילוי כו׳ ועמ״ש עוד מענין יחוד זה דההיכלות ומלאכים ע״פ ועזוז נוראותיך יאמרו. וגך י״ל פי׳ יחו״ע הוא שרש המשכת מאין ליש חו״ב דאצי׳. ויחו״ת הוא מאין ליש בבי״ע עד שנמשך ג״כ מאין ליש גשמי] ועי״ז ואהבת את הוי׳ אלקיך בכך מאדך בליג גבול דהיינו לצאת מבחי׳ כלי וגבול שהכלי הוא המגביל את האור. ועד״ז כל הפרשה כולה היא להיות הסתלקות האור מן הכלי. והנה הסתלקות זו הוא בחי׳ שם מ״ב בגבורה כנודע שכל העלאות הוא ע״י שם מ״ב [ועמ״ש מזה ע״פ אלה מסעי בענין מ״ב מסעות]. ולכן מיוסד לומר בק״ש שעהמ״ט להעלות הנשמה ע״י שם זה ולכן יש בו ז״פ ששה ששה תיבות בשתים יכסה כ׳ו ובשתים יעופף יעופף מן הכלי לעלות ולהסתלק למעלה והוא ענין גבורה שבחסד כו׳ וזהו ענין דאחליפו דוכתייהו ששורה האור בכלי אחר. כי פ׳ ראשונה הוא חסד שנאמר בה ואהבת כו׳ והיא בחי׳ כלי החסד אבל האור הוא גבורה והסתלקות למעלה וזהו שם מ״ב ובזה יובן שהכוונה דוקא שבק״ש היא בשם זה. לפי שהכוונה היא פנימית [בחי׳ אור] דהיינו המכוון התכלית שעל יסוד זה סובב הולך כל הענין וכל הענין הוא בבחי׳ חיצוני׳ כו׳ ולכן גוף הפרשה שהוא הענין הוא בואהבת כו׳ כלי החסד כנ״ל (ר״ל כי הרי החיצוניות והכלי דאהבת בכל מאדך היא בחי׳ חסד דהיינו מה שהיא בחי׳ אהבה ואהבה הוא בחי׳ חסד דרך כלל. אך פנימיותה שהוא המכוון מאהבה הוא בחי׳ אור הגבורה שהוא להיות הסתלקות וליפרד מן הפתילה כו׳ ועיין בסש״ב פ״נ וזהו כרע שכב כארי וכלביא וארז״ל ספ״ק דברכות )(די״ב ע״ב) שבקשו לקבוע פ׳ בלק בק״ש משום דכתיב בה היא קרא ובילקוט עומדין כאריות חוטפין ק״ש. והיינו כי בחי׳ אריה הוא ג״כ ע״ד הנ״ל דאור הגבורה בכלי החסד כמ״ש הרמ״ז פ׳ צו (דכ״ז כ״ח) בענין האש שע״ג המזבח שהיה בצורת אריה שאריה גימטריא גבורה וכתיב פני אריה אל הימין כו׳ ע״ש וזהו עומדין כאריות דוקא שיהיה בק״ש בחי׳ ואהבת כו׳ בכל מאדך כו׳:
ג וכל זה בפ׳ ראשונה שהיא בחינת רצוא אבל פ׳ שניה היא בחי׳ שוב להיות דוקא המשכת אורות בכלים ולכן לא נאמר בכל מאדכם. ובזה הוא להיפך שהכלי הוא גבורה השמרו לכם כו׳ וחרה אף כו׳. אך הפנימיות הוא בשם ע״ב שהוא בחסד [חסד גי׳ ע״ב] שהחסד נחלק לע״ב בחי׳ הם ע״ב גשרים. וענין גשר הוא כמו שעושין עד״מ ע״פ המים גשר בנוי חדרים רבים להיות המים עוברים בו בהתחלקות בכל חדר כו׳ ולא יעברו בבת אחת כ״א שיהי׳ הבדל בין מים למים כו׳ כך עד״מ יש ע״ב גשרים שהם ע״ב מיני הבדלות בחסדים בין חסד לחסד שכמה ענינים יש וכולם מרומזים בחסד יום ראשון חסד. ואור (שנברא בו) חסד. ומים חסד. גוון לבן חסד כו׳ וכיוצא באלו הרבה פרטים למטה. וכן למעלה השיר של מלאכים וצדיקים יושבין ונהנין מזיו כו׳ בג״ע עליון ותחתון כ׳ו וש״י עולמות כו׳ וכיוצא יש הרבה פרטים עד אין מספר רק שכולם נכללים דרך כלל בע״ב בחי׳. [וע׳ בתוספתא שבזח״ב (  בשלח ד״נ) ע״פ ויסע מלאך כו׳ גבי ומיין סתימן תחות נוקבי בשבעין ותרי אתוון ומבואר במ״א] אבל בחסד אחד פשוט לא היו יכולים העולמות להיות כלל רק דרך צמצוצים והשתלשלות המדרגות בג״ע העליון כך ובג״ע התחתון כך ולהיות אור ומים כו׳ ולכן שם ע״ב שבג״פ ויסע ויבא ויט יש בכל שם ג׳ אותיות גי׳ רי״ו שהוא בגי׳ גבור״ה שירידת החסד הוא בבחי׳ גבורות וצמצוצים כמו גבורות גשמים שמזכירין הגשם באתה גבור לפי שמטר יורד בגבורה הגם שהגשם הוא מרוה את הארץ ומולידה ומצמיחה ונותן זרע לזורע ולחם לאוכל כו׳ אלא שגבורתו היא במה שיורד טיפין טיפין שצ״ל בהתחלקות לטיפין רבים שלא ישטף ויעשה מבול ולא לתוהו בראה כו׳ ולשבת יצרה בבחי׳ כלים הוא דוקא בבחי׳ גבורות כדי שיהיה יכולת בכלי לקבל כו׳. והנה המשכת אור זה בכלי דפ׳ שניה דק״ש היא במ״ש בה בכל נפשכם דהיינו להיות בבחי׳ ולא תחללו כו׳ שלא  לעשות חלל והפסק להשראת אור א״ס שהמשיך על נפשו בפ׳ ראשונה דק״ש בבחי׳ ובכל מאדך במס״נ כו׳ שעי״ז נמשך בו אור א״ס ממש בבחי׳ שם ע״ב ונתתי מטר ארצכם מטר מ״ד ארצכם דמ״נ [ועיין בפע״ח שער הק״ש פכ״ד]. וזהו ונתתי והל״ל ונתן ה׳ ומהו ונתתי הגם שהוא מאמר משה רבע״ה שהשכינה היתה מדברת מתוך גרונו אעפ״כ הרי לא נאמר כן במקום אחר. רק לפי שבכאן הוא ענין המשכת ע״ב שהיא המשכת אור א״ס ממש בכלים ואף כל אדם יכול להיות אומר פ׳ זו ע״ע מאחר שהיה בפרשה ראשונה במס״נ כו׳ והתכללות באור א״ס ממש הרי ממשיך אור א״ס ממש בנפשו להיות בכל נפשכם ולא תחללוכו׳ ול היות המשכת שם ע״ב ודברי אשר שמתי בפיך ודברי ממש בפיך כו׳. וענין הג׳ פסוקים ויסע ויבא ויט ישר והפוך וישר שצ״ל תחלה ממעלה למטה ואח״כ ממטה למעלה ואח״כ חוזר להיות ממעלה למטה והם ג׳ קוין כו׳: