כמנהיגי תנועת חב"ד שקדמו לו, השקיע רבי שלום דובער שניאורסאהן (תרכ"א – תר"פ 1860 – 1920) זמן רב להבטיח את המשך החינוך היהודי. למטרה זו הוא שלח את נציגיו האישיים לרחבי רוסיה.

עניין מיוחד גילה הרבי ב"יהודי ההרים". יהודים אלו, שהתגוררו בהרי הקווקז ובאיזורים נידחים אחרים ברחבי המדינה, סבלו מחוסר רבנים או מנהיגים רוחניים, ובני הנוער גדלו ללא כל ידע על המורשת היהודית.

הבורות הרבה ששררה באיזור ההרים עשתה את שלה, ויהודים רבים תעו מדרך אבותיהם. המצב התדרדר במהירות והתחזית היתה שבתוך זמן קצר, דור אחד או שניים, שרידי הדת שנותרו בקרב יהודים אלו ייכחדו אף הם.

כדי להציל אותם, תיכנן רבי שלום דובער מבצע נחוש. בראש המבצע הוא העמיד את הרב שמואל לויטין, תלמיד-חכם וחסיד מפורסם שכיהן ברבנות העיירה רקשיק, ומינה אותו כנציגו האישי. הרב לויטין נסע לפינות הנידחות של המדינה והקדיש את זמנו למשימה שהטיל עליו רבו הנערץ.

מספר יהודי הערים נאמד ב= 100,000, ורובם באו ממוצא ספרדי. ככאלו, התקשו בתחילה לשתף פעולה עם הרב האשכנזי. אך מסירותו, כנותו ודביקותו במשימה הרשימו אותם והם התגברו על חששותיהם הראשוניים.

המשימה החבדי"ת באיזורים אלו היתה כפולה: בראש ובראשונה, פעולות מידיות להצלת נפש הנוער ולהשיב אותם אל האמונה בבורא העולם;

שנית, ייסוד מוסדות בהם יתחנכו ויוסמכו רבנים, מורים, שוחטים וחזנים. כך תוכל העדה הספרדית לקבל מנהיגים משלה שימשיכו את עבודת הקודש.

היהודים הספרדים שלחו את ילדיהם לבתי ספר אלו, ושמה של תנועת חב"ד התפרסם בקרב "יהודי ההרים".