1) 14 ביוני 1927, לנינגרד: הרבי נעצר


ביום שלישי בלילה, ה-14 ביוני, 1927, נעצר האדמו"ר השישי מליובאוויטש, רבי יוסף יצחק שניאורסאהן, בידי קציני מחוז לנינגרד של המשטרה החשאית הסובייטית (הגֶפֶּא"וּ). שבע שנים קודם לכן – במקביל להתחזקות אחיזתו של הצבא האדום ברחבי רוסיה – קיבל עליו את הנהגת תנועת חב"ד לאחר פטירת אביו, רבי שלום דובער. מאז, פעל ללא לאות ללכד את הקהילה היהודית ולשקם את מוסדותיה שנהרסו בעקבות שנים של מלחמת אזרחים, רעב ותוהו ובוהו פוליטי. אולם, מהרגע הראשון הוא נרדף בקנאות אנטי-דתית על ידי "המחלקה היהודית" של המפלגה הקומיניסטית: היֶבְסֶקְצִיַה. תמונה זו, המשקפת את עוז רוחו של הרבי ואת עמידתו האיתנה נוכח מצוקות איומות, צולמה שלוש שנים לאחר המאורעות הללו, בעת ביקור בארצות הברית, בעיר בולטימור, מסצ'וסטס.

2) אוקטובר 1926, אוקראינה: "ועידת קורוסטן"


בין המאורעות שהובילו למאסרו של הרבי הייתה ועידת רבנים אזורית שנערכה בחודש אוקטובר, 1926, בעיר קורוסטן, אוקראינה, במטרה לשדל את השלטונות להכיר במוסדות היהודיים הדתיים. בתחילה, התנגד הרבי לקיום הוועידה, מחשש שזו תעורר התנגדות ותפגע ברשת הפעילים שעמלו תוך מסירות נפש לשימור אורח החיים היהודי־מסורתי ושמירת המצוות. אף שלא נכח בעצמו בוועידה, הוא העניק לה בסופו של דבר את הסכמתו המרומזת, ובין משתתפי הוועידה היו גם נציגים חב"דיים רבים. מתוך הכרה בעובדת היותו המנהיג בפועל של יהדות רוסיה, מונה הרבי בהעדרו כנשיא הכבוד של הוועידה. הפגנת התעוזה הפומבית הזו, הוסיפה להעלות את חמתם של היבסקציה. הרב בנציון שם טוב, שהשתתף בוועידה כנציגו של הרבי, כתב אחר כך, "במהלך חקירותיי [בידי פקידים סובייטיים], נוכחתי לראות שוועידה זו היוותה גורם מרכזי במאסרו של הרבי".

3) פשיטה בלונדון, התנקשות בוורשה: טרור ברוסיה


[תרגום הכתבה בתמונה:

הוצאות להורג זורעות אימה ברוסיה; אירופה מזועזעת

בהודעה הרשמית, מתרץ הגפא"ו את הוצאתם להורג של 20 כמענה למתקפות אנטי סובייטיות.

נמשכת פעילות המשטרה

הקומיסר הצבאי הסובייטי מאשים את בריטניה בהוצאות להורג, ואומר שלא יהיה מנוס ממלחמה.

הבריטים מגנים את הרציחות

ברלין מכנה את ההוצאות להורג ברוטליות, ואומרת שתסייע לאויבי ה'אדומים'.

מאת סוכנות הידיעות AP

מוסקבה, 10 ביוני – הוצאתם להורג של עשרים אנשים שהואשמו (ההמשך קטוע)]

בתמונה השמאלית העליונה, שוטרים בריטיים עומדים על המשמר אחרי פשיטה על משרדי ארקו"ס (ARCOS – ראשי התיבות של אגודה קואופרטיבית כלל־רוסית) בלונדון ב-12 במאי, 1927, חודש אחד בלבד לפני מאסרו של הרבי. ארקו"ס הייתה הגוף שייצג את ענייני המסחר הסובייטי בבריטניה, אולם מתקניו שימשו גם כחזית לפעילות ריגול כנגד המערב. בעקבות הפשיטה, ניתק הממשל הסובייטי את כל קשרי המסחר והקשרים הדיפלומטיים עם בריטניה. הדיפלומטיה הבינלאומית, הרעועה ממילא, ספגה מהלומה נוספת עם ההתנקשות בחייו של פיוטר ווֹיְקוב, השגריר הסובייטי בפולין (בתמונה השמאלית התחתונה). עיתונים דיווחו שאירופה מצויה על סף מלחמה, וברוסיה המשטרה החשאית החלה לתפוס ולהוציא להורג מתנגדי המשטר. בחסות אווירה מתוחה זו, בקושי שבוע לאחר ההתנקשות בוויקוב, נאסר הרבי.

4) בית הסוהר שְׁפַּלֶרְקָה, לנינגרד: כליאה אכזרית


המראה המצמרר המשתקף בתמונה זו הוא בית המעצר המקדמי שברחוב שְׁפַּלֶרְנַיָה 25, המוכר גם ככלא סְפַּלֶרְנוֹ, או שְׁפַּלֶרְקָה, בלנינגרד, לשם הובל הרבי אחרי שנעצר בליל ה-14 ביוני. פנייה לא נכונה באחד המסדרונות, הצילה אותו מהוצאה להורג מיידית שהייתה מנת חלקם של עצורים רבים אחרים באותה תקופה. אולם, הוא בילה 19 יום בתנאים קשים ביותר, בין היתר בתוך צינוק ובמרתף מטונף. בבוקר שלמחרת הגעתו, דרש הרבי שיינתן לו זמן להניח תפילין. כאשר הבין שאין בכוונתם להיעתר לבקשתו, החל להניח את התפילין תוך כדי טיפוס במדרגות הפלדה. השומר שהוביל אותו הסתובב ודחף את הרבי בזעם. הרבי הופל והתגלגל במדרגות, וכתוצאה מכך סבל פציעה קשה בבטנו. בהמשך הוחרמו ממנו התפילין, מה שהוסיף לרבי כאב מסוג אחר לגמרי.

5) אזהרות והתערבויות במוסקבה ובלנינגרד: חתניו של הרבי


בעת המעצר, היה כבר רבי מנחם מנדל שניאורסאהן, המיועד להיות חתנו של הרבי, משודך לבתו השנייה חיה מושקא, ומי שלימים ירש את מקום חותנו כרבי בבוא העת. התמונה שמשמאל צולמה בפורקרסדורף, אוסטריה, בתחילת שנות השלושים. מבלי לדעת שפשיטת כוחות הבולשת נמצאת בעיצומה, הוא עמד להיכנס לבית הרבי כאשר חי' מושקא קראה לו מאחד החלונות בקומה העליונה: "שניאורסון, יש לנו אורחים". הרב מנחם מנדל הבין מיד את המתרחש ומיהר לעדכן כמה מזקני וחשובי החסידים, ובכך העניק להם זמן יקר להשמדת מסמכים שעלולים היו לשמש כראיות מפלילות. לאחר פגישה ארוכה, רצופת דיונים ושקילת המצב, שהסתיימה לפנות בוקרו של יום חמישי, ה-16 ביוני, נשלח למוסקבה הרב שמריהו גוראריה (בתמונה מימין, שצולמה סביבות 1930) – מי שנשא לאישה את בתו הבכורה של הרבי, חנה, בשנת 1921. הנחת היסוד הייתה שניסיון לגייס סיוע בינלאומי עלול לגרות את הסובייטים ולהחמיר את הסכנה הנשקפת לרבי. במקום זאת, הוחלט שהרב גוראריה יפעיל רשת של קשרים במוסקבה שיתערבו בדרגים הגבוהים ביותר של השלטון הסובייטי.

6) יקטרינה פשקובה: נציגה סובייטית הומניטרית


מי שתרמה תרומה מכרעת להבטחת שלומו, ובסופו של דבר לשחרורו, של הרבי, הייתה יקטרינה פשקובה, אחת הנשים החזקות והמרתקות באותה תקופה. היא הייתה אשתו הראשונה של הסופר הרוסי הנודע וידידו האישי של סטאלין, מקסים גורקי, והייתה לה גישה בלתי אמצעית לפקידים הבכירים ביותר בבירוקרטיה הסובייטית. כמי שעמדה בראש "הצלב האדום הפוליטי", היא הייתה ככל הנראה האדם היחיד ברוסיה שהיה בכוחו לעתור לטובתם של אסירים פוליטיים באופן בטוח ויעיל. בכל שלב משלבי המאמצים שנעשו לטובת הרבי, ועם כל מכשול חדש שהתעורר, פנו אליה החסידים. בתמונה זו, שצולמה בשנת 1928, היא נראית במסיבת תה פרטית כשהיא יושבת לשמאלו של סטאלין. בעלה, מקסים גורקי, יושב לימינו של סטאלין.

7) הגפא"ו והיבסקציה: בין מוסקבה ללנינגרד


האדם הכי לא צפוי שהצליחה פשקובה לגייס לטובת המאמצים לשחרורו של הרבי היה ויאצ'סלאב מנז'ינסקי (בתמונה משמאל). היה זה עמיתו ומקורבו של מנז'ינסקי, סטניסלב מסינג (בתמונה מימין) שהיה האחראי הישיר למעצרו של הרבי. מסינג שימש כיושב ראש הגפא"ו של לנינגרד, וסגן יו"ר הגפא"ו הלאומי. הוא גם היה יהודי וחסיד לשעבר. ככלל, לאגף היהודי של המפלגה הקומוניסטית, היבסקציה, הייתה השפעה פוליטית בלתי מבוטלת, אך לא היה בידה את הסמכות לבצע מעצרים. אולם אצל מסינג חברו יחדיו הנטיות האנטי דתיות הקיצוניות של היבסקציה, עם הכוח והסמכות האכזריים הנתונים בידי פקיד בכיר במנגנון הביטחוני הלאומי. בתחילה, חששו החסידים במוסקבה שהתערבות מצד הממונים על מסינג עלולה לעורר את זעמו של הלה, עד לכדי סיכון חייו של הרבי. אולם, אחרי שנודע כי כבר הוצא גזר דין מוות, הם הבינו ששוב אין להם מה להפסיד. לשלטונות המרכזיים במוסקבה היה יחס יותר אמביוולנטי בנוגע ליהדות לעומת היבסקציה, והיה מקום לקוות שניתן יהיה לשכנעם להתערב לטובת הרבי.

8) הרב אברהם יצחק הכהן קוק: מברק מירושלים


[נוסח המברק שבתמונה:

29 ביוני, 1927

ארגון הג'וינט העולמי (Joint Distribution Committee - JDC)

באמצעות וועדת הרווחה המרכזית

התקבלו ידיעות חמורות, הרב שניאורסון מליובאוויטש נאסר [על ידי ה]בולשביקים [ב]לנינגרד. השתדלו ככל יכולתכם לשחרורו. הודיעו תוצאות.

הרב הראשי קוק

ירושלים]

כפי שצוין לעיל, הרבי נאסר בעיצומו של משבר דיפלומטי בינלאומי, והסובייטים הטילו אמברגו על מברקים יוצאים. כתוצאה מכך, המידע בדבר מאסרו של הרבי והאיום הנשקף לחייו, חלחל החוצה בקצב איטי אף יותר הרגיל. ב-28 ביוני החלו עיתונים בינלאומיים לדווח על דבר המעצר. למחרת שלח רבה הראשי של ארץ הקודש, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מברק לארגון הג'וינט העולמי בארצות הברית, ובו מסר דחוף: "התקבלו ידיעות חמורות, הרב שניאורסון מליובאוויטש נאסר [על ידי ה]בולשביקים [ב]לנינגרד. השתדלו ככל יכולתכם לשחרורו. הודיעו תוצאות". כעבור שנתיים יבקר הרבי בירושלים עיר הקודש, ובאותה הזדמנות תיערך פגישה מרגשת במיוחד עם הרב קוק.

9) ד"ר יוסף רוזן: מברק לקרמלין


[תרגום המברק:

30 ביוני, 1927

סמידוביץ'

קרמלין

מוסקבה

שמועות [בדבר] מעצר [ה]רב שניאורסון [ב]לנינגרד עשו רושם מאוד שלילי בקרב חברינו כאן מאחר שפעילותו ידועה כבעלת אופי בלתי מפלגתי בעליל. אם השמועות נכונות אעריך מאוד את בדיקתך את [ה]עניין ואת עזרתך בכל דרך אפשרות.

בברכה,

רוזן]

ד"ר יוסף רוזן עמד בראש 'אגרו ג'וינט', ארגון הומניטרי שפעל במסגרת ארגון הג'וינט העולמי בשיתוף פעולה עם הממשל הסובייטי, בעיקר בתמיכה ביישובים חקלאיים יהודיים. רוזן נפגש עם הרבי בכמה הזדמנויות במוסקבה וסייע בארגון מימון לרשת הרבנים והפעילים שעבדו בשליחות הרבי לטובת שימור חיי היהדות ברחבי ברית המועצות. במברק תקיף לפקיד סובייטי בכיר בקרמלין, פיוטר סמידוביץ', הדגיש רוזן שפעילותו של הרבי "ידועה כבעלת אופי בלתי מפלגתי בעליל". אכן, הרבי עצמו ציין בפני חוקריו שתמך ללא סייג בשותפות בין המשטר לבין הג'וינט: "לפני שלוש שנים, בשנת 1924, כתבתי מכתב ליהודי ארצות הברית ובו קראתי להם לתמוך בהתיישבות החקלאית היהודית בברית המועצות. אתם אוסרים אותי בתור אויב של היהודים ושל המדינה. זה לחלוטין לא נכון. אף שחילוקים רבים מבדילים בינינו, אני תומך באותם המיזמים שהם יצירתיים, כפי שמוכח ממכתבי לאמריקה".

10) הלחץ גובר: פגישה בברלין


מקור נוסף של לחץ בינלאומי הגיע מברלין, שם יצרו קשר הרב מאיר הילדסהיימר, ראש הסמינר הרבני הילדסהיימר הנודע (בתמונה הימנית התחתונה), וד"ר ליאו בק, מנהיג ותיאולוג בולט של היהדות הליברלית (בתמונה השמאלית התחתונה), עם ד"ר אוסקר קון, הנציג היהודי של המפלגה הסוציאליסטית (בתמונה הימנית העליונה). זה האחרון ארגן פגישה עם השגריר הרוסי בברלין, ניקולאי קרסטינסקי (בתמונה השמאלית העליונה), שהבטיח להם שמדובר במזימה של היבסקציה, וכי לממשל המרכזי במוסקבה אין כל חלק במאסרו של הרבי. למרות התעקשותם של היבסקציה שהרבי הוא 'אויב המהפכה', פקידי ממשל בכירים הבינו בסופו של דבר שאין כל דרך לגיטימית בה יוכלו לסווג את הגנתו על הדת כעבריינית. קרסטינסקי התחייב לעשות כל שביכולתו על מנת להבטיח את שלומו ואת שחרורו של הרבי.

11) התערבות מלמעלה: אלכסיי ריקוב, ראש ממשלת רוסיה


הדמות החזקה ביותר שהתערבה לטובתו של הרבי היה אלכסיי ריקוב. אף שמבחינה מעשית סטאלין כבר הלך וביסס את שלטון היחיד שלו, באותה העת שימש עדיין ריקוב כראש ממשלתה המכהן של רוסיה. תחת לחצים פנימיים ובינלאומיים הולכים וגוברים, המירו השלטונות המרכזיים במוסקבה את גזר דין המוות שהושת על הרבי, תחילה לעשר שנות עבודת פרך במחנה עבודה שבאי סולובצקי – המכונה "אם הגולאג" – ואחר כך לשלוש שנות גלות בקוסטרומה, כשלוש מאות קילומטרים צפון מזרחית למוסקבה. מסינג, יושב הראש האנטי דתי של הגפא"ו במוסקבה, זעם על ההתערבויות הללו, ותגובתו הנקמנית הייתה לצוות על הרבי לנסוע לקוסטרומה בעיצומו של יום השבת. תוך הבנה ברורה שחילול שבת בפרהסיה יהווה פגיעה מורלית בכל מי שנשאו את עיניהם אליו ובקשו לשאוב ממנו השראה – דבר שייחשב כניצחון עבור היבסקציה – סירב הרבי להיענות לדרישה. בצר להם, פנו החסידים שוב ליקטרינה פשקובה, מהצלב האדום הפוליטי. בזכות מאמציה, פנה ריקוב אישית למנז'ינסקי, ראש הגפא"ו הלאומי, והורה לו לשנות את מועד הנסיעה ליום ראשון.

12) מנוף דיפלומטי: הסכם הסחר הרוסי-לטבי משנת 1927


ב-2 ביוני, כשבועיים בלבד אחרי מעצרו של הרבי, חתמה לטביה על הסכם סחר היסטורי עם ברית המועצות. אולם, תוקפו של ההסכם עדיין היה תלוי בהצבעה בבית הנבחרים הלטבי, אשר צפויה הייתה להיערך רק בסוף חודש אוקטובר. חילוקי הדעות סביב ההסכם הלכו וגברו כתוצאה מהמשבר הדיפלומטי שהתחולל בין בריטניה, פולין וברית המועצות, ולטביה הייתה נתונה בתווך, מה שהוביל לוויכוחים סוערים בבית הנבחרים ובעיתונות. מרדכי דובין (בתמונה) היה חסיד חב"ד וגם ציר נבחר בבית הנבחרים הלטבי, והוא הבין שניתן למנף את המצב לטובתו של הרבי. עשרה ימים אחרי שנשלח לקוסטרומה, שוחרר הרבי והותר לו לשוב לביתו; ואולם, ברור היה כי כל רגע נוסף שהרבי נשאר בגבולות המדינה מהווה סכנה, והמאמצים להבטחת יציאתו את המדינה החלו מיד. לנוכח הסירוב המתמשך מצדם של הפקידים הסובייטים, נסע דובין למוסקבה כדי לשאת ולתת. בשלב זה היה כבר ברור שההצבעה על הסכם הסחר הרוסי-לטבי תוכל לעבור ברוב קלוש בלבד. אחרי שדובין הבהיר שתמיכתו בהסכם מותנית בהתחייבות מצדם למעבר בטוח של הרבי ללטביה, נאלצו השלטונות הסובייטים להיענות בעל כורחם לדרישותיו.

13) פרידה וחירות: מרחק גשמי לעולם לא יפריד


בעמדו על הרכבת לפני נסיעתו לקוסטרומה, נשא הרבי נאום נלהב בפני החסידים הרבים שנהרו לתחנת לנינגרד כדי להיפרד מרבם הנערץ. "נושאים אנו תפלה לה' יתברך – 'יהי ה' אלוקינו עמנו כאשר היה עם אבותינו, אל יעזבנו ואל יטשנו', שיש בזה גם בקשה וגם הבטחה אשר ה' יתברך יהיה עמנו. . . חייבים אנו להכריז גלוי לעין כל, אשר כל מה שנוגע לדתנו, לתורת ישראל ומצוותיו ומנהגיו, אין מישהו שיכפה עלינו דעתו, ואין שום כוח של כפייה רשאי לשעבדנו. . . עלינו לזכור, כי מאסר ועבודת פרך אין אלה אלא ייסורי שעה, מה שאין כן התורה והמצוות וישראל שהם נצחיים. . ." כעבור פחות מארבעה חודשים, עלה הרבי שוב על רכבת, הפעם בדרכו אל מחוץ לגבולות רוסיה שלא על מנת לשוב. בתחנה אחר תחנה לאורך הדרך נאספו המוני חסידים, והיו רגעים רבים של כאב קורע לב, לצד אמונה, תקווה והתקשרות עמוקה. במכתב פרידה שנכתב במהלך מסע גורלי זה, כתב הרבי: "כמים הפנים אל הפנים, לבי ער ומרגיש בנועם טוהר תוקף עוז תעצומות ההתקשרות פנימי[ת] ועצמי[ת] של אנשי שלומנו. . . תקוותי תאמצני והיא נחמתי אשר ריחוק המקום לא יפריד חס ושלום בינינו. . . יְשַׂמֵחַ ה' יתברך לבבי ולבבכם לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות מתוך הרחבה בגשמיות וברוחניות. . . אשר כל ענייניהם בגשמיות וברוחניות מגיע לעומק פנימיות נקודת לבבי המסורה ונתונה לטובתם הרוחני והגשמי. . ." תמונה זו צולמה בעת ביקורו של הרבי בארצות הברית בשנת 1929.