מה הרבי ראה בתרבות ה"נגד" ההיפית?

מה הרבי ראה בתרבות הנגד ההיפית

הרבי היה הראשון מכל מנהיגי דורו לזהות את השורשים החיוביים של מרד הנעורים שאפיין חלק ניכר מתרבות המערב של שנות ה-60. באותם ימים, למורת רוחם של הוריהם ומוריהם, המוני נערים ונערות גילו חוסר אמון מובהק, הולך וגדל, בכל סמכות מוסרית מסורתית. עד מהרה תורגם חוסר אמון זה לנטישת הערכים והמסורות להם הטיפו אותן דמויות שייצגו את הסמכות הישנה. זו הייתה תופעה תרבותית וחברתית שחוללה זעזועים וערערה את מוסכמות היסוד החברתיות בארצות הברית, אך הרבי ראה בדחיית אמונתם של דור ההורים תחילתו של חיפוש אמונה עמוקה בהרבה.

מנקודת מבט שמרנית, תרבות הנגד נראתה כבר בחיתוליה כאיום כלפי היהדות המסורתית. מנהיגים רבים ביכו את התרבות שאימץ הדור הצעיר, והאשימו אותה בהרחקת הנוער היהודי מחיי קהילה ומסורת.

הרבי, לעומת זאת, קשוב כתמיד להטייתו החיובית, גילה כי בכוחה של תרבות זו לדבר אל ליבו של הנוער ולרומם את רוחו הנסערת. אם ה'היפים' אכן נאמנים לערכי האהבה והשלום, סבר הרבי, הרי שרבים מהם ודאי יוכלו למצוא אפיקים רוחניים לבטא בהם את אותם אידיאלים, ודווקא במסגרת יהודית. נדרש רק לחשוף אותם נכון ובתבונה להקשרים כאלה.

אין ספק כי למחשבה היהודית יש לא מעט לתרום להבנת הסוגיות החברתיות והרוחניות הבוערות ביותר, אז כמו היום. אהבת הבורא לבני האדם, חירות, דת ורוחניות, מהפכה, קהילה ואחדות אוניברסלית – כל אלה מופיעים בתנ"ך ובספרות הקודש היהודית. האתגר הוא להגיע אל אותם אנשים שמשהו עמוק בשיח רגיש וגלוי לב. למצוא את הדרך אל ליבם ולחבר אותם אל היהדות והתורה.

הם רק רוצים את האמת

עוד בשנת 1963 גילה הרבי את דעתו האופטימית על הנוער האמריקאי. כך, למשל, כותב הרבי באותה שנה לרב פנחס מרדכי טייץ:

"כל תקופה ותקופה יש לה ענין המיוחד לאותה תקופה. בתקופתנו אנו ובפרט בשנים האחרונות, רואים התעוררות רוחנית שיש המכנים "שיבה אל המקורות", אף שבפנימיות הדברים אינה אלא שיבה אל אלוקים. ובעיקר רואים התעוררות זו בקרב הנוער, שאצלם העניין עוד חשוב יותר מצד שהוא מתבטא ביתר פנימיות וביתר תוקף. בנוסף לכך, הם אינם מפחדים משינוי באורח חייהם, כל עוד הם חשים שנאמרת להם האמת ללא כחל ושרק וללא פשרות.

"ובמדינה זו [ארצות הברית] במיוחד, הנוער איננו דומה לנוער בשאר מדינות, שם נדרשה עבודה כפולה. ראשית היה נדרש תמיד לשרש דעות כוזבות שהיו מושרשות גם בין הנוער, ורק לאחר מכן התאפשר לנטוע בתוכם דעה ישרה ונכונה. אך במדינה זו הנוער הוא בגדר 'קרקע בתולה', ובלבד שיוגש להם העניין כפי שהוא. ואכן, רואים בעליל שאלו שאינם מפחדים ומציגים את האמת בלי פשרות, מצאו הד נכון בקרב הנוער.

"על אף שאין רצוני לקטרג חס וחלילה, אני מוכרח להדגיש שלצערנו הרב עד עתה לא נוצלה כראוי אותה התעוררות בקרב הנוער. ביחוד אמורים הדברים כלפי אלו האמורים להיות 'רועי העם', מוריו ומדריכיו הרוחניים.

"ועל פי הוראת רבותינו ז"ל "המעשה הוא העיקר", מובן שבכל הכתוב לעיל אין כוונתי לדרוש דרשות בעלמא. אלא לנסות ולפעול ליוזמה נרחבת ונמרצת לחיזוק אותה התעוררות עד ליישומה בחיי היום-יום של כל מי שייענה לקריאה זו".

את רעיונותיו הרדיקליים של הנוער לא ראה הרבי כאיום או משבר, אלא כהזדמנות פז להעמקה וצמיחה רוחנית. מה שנדמה בעיני רבים כמרד מחוצף, התברר כקריאתו הרמה של דור הדבק בעקרונותיו להתחייב לערכים נעלים. לדברי הרבי, ההנהגה היהודית חייבת להכיר בצרכיו של הנוער ולהגיב בהתאם. לא לדבר עליהם בתסכול, אלא אליהם ואל ליבם.

אלה לא היו דיבורים בעלמא. זה היה זיהוי הזדמנות וניצול מלא שלה. הגישה הזו הובילה לפעילות יהודית עצומה בקרב הדור הצעיר באותן שנים. בשנות ה-60, החלה תנועת חב"ד לקיים שבתונים לסטודנטים ברובע ברוקלין, תחת הכותרת "פגוש את חב"ד". צעירים וצעירות רבים זכו לפגוש מקרוב באותן שבתות את עולמה העשיר של היהדות. בשנת 1970 חב"ד עסקה כבר בהקמתם של מרכזי יהדות בקמפוסים של אוניברסיטאות ברחבי ארצות הברית. שליחי חב"ד לקמפוסים סיפקו לצעירים יהודים נעדרי קשר ליהדותם רוחניות מסוג שטרם הכירו.

האומץ להיות שונה

אפילו בחזות החיצונית שאפייה את התנועה ההיפית ראה הרבי סימן לשונות חיובית. בניגוד לשמרנים רבים, הרבי לא נרתע מהשיער הארוך, מהשרשראות הבולטות או מהלבוש הססגוני שאפיין את הנוער באותן שנים.

כך למשל עולה מדבריו של הרבי ליוסף דב קרופניק, תלמיד צעיר בישיבה ליטאית שהחליט לגדל את זקנו. מוריו של קרופניק התנגדו להחלטתו, בטענה שהוא דומה מדי לזקניהם המגודלים של ההיפים. הרבי, לעומת זאת, עודד אותו להמשיך ולגדל את זקנו.

בכלל, הוסיף הרבי, אין שום פסול בלבוש ייחודי או שונה. להיפך. חכמינו קובעים כי בני ישראל נגאלו ממצרים בזכות זה שנבדלו מהמצרים בשלושה אופנים בולטים. הם לבשו בגדים ייחודיים, דיברו שפה הייחודית להם בלבד, והעניקו לילדיהם שמות ייחודיים. כך גם נוהגים ההיפים היהודים, שרבים מהם ממנהיגי התנועה כולה. שמותיהם מעידים על יהדותם (הרבי הזכיר את אַבִּי הופמן, אלן גינזברג ומארק רוד); הם בהחלט לובשים בגדים ייחודיים: שרשראות, מכנסי פעמון ופונצ'ואים צבעוניים; והז'רגון הייחודי שונה מהאנגלית המדוברת. אכן, מי יוכל לומר שאותם 'מורדים' אינם זכאים לגאולה כשאר אחיהם היהודים?

אחריות המבוגרים

על אף שהרבי תבע מבני הדור הצעיר לכבד את הוריהם, הוא גם ראה בחיוב את האומץ שלהם לנקוט קו מחשבה עצמאי, ואף להשפיע על ההורים והמורים. הרבי ציטט בהקשר הזה אמרה מהתלמוד המתארת את המצב לקראת ביאת המשיח: "נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים... הבן אינו מתבייש מאביו" (תלמוד בבלי, סוטה, מט, ב). חכמי התלמוד התכוונו לבקר את הריקבון המוסרי שיפשה בעומק הגלות, אך הרבי ראה בכך בשורה חיובית. דווקא חוצפתם של הצעירים מכשירה אותם לשמש כסוכני שינוי.

הרבי גם התייחס לאחריותם של המערכת החינוכית ושל הממסד למצב: "על המחנכים להגיב לתלונות שנשמעות כלפי הדור הצעיר, שהם פוגעים כביכול בממסד. כאשר הורים ומורים חינכו כראוי את הדור הצעיר להתנהגות נאותה, ונימקו את אותה התנהגות כאמצעי להשגת בית מרווח, חשבון בנק מכובד, שתי מכוניות יוקרה (קדילק בשבילו וקדילק בשבילה...), ולזכות להיות אורחי הכבוד היושבים ראשונה במלכות בסעודות פאר... כשאלה השיקולים לבחור בין טוב לרע, בהחלט מובן מדוע הנוער מגלה אפס סבלנות כלפי כאלה הבלים. הדור הצעיר נמצא כולו בתהליך של מסע רוחני. אסור לנו להותיר להם להיסחף, לתעות ולהיעלם. עלינו לחנך אותם על פי דרכם, בנועם ובחן, להוביל אותם להבנה נאותה של המגונה והראוי".

תמיד קל יותר להאשים אחרים במצב העגום. הרבי בחר לבקר לא את הצעירים המרדנים אלא דווקא את המערכת בה התחנכו. אם הדור הצעיר דוחה בשאט נפש את מרכולתם של המבוגרים, הרי שאותם מבוגרים נקראים לבחון את הערכים שהם מבקשים להנחיל. לא פעם ילדינו הם שמלמדים אותנו את הלקחים העמוקים ביותר. למשל, איך לאהוב ולתמוך בכל אדם על פי דרכו הייחודית.

ההיפיות היהודית

הרבי אף ראה בנטייתה של תרבות הנגד למרוד ולהתנער מסמכות שורשים הנטועים עמוק במסורת היהדות. היהדות מטפחת מסורת רבת שנים של כפירה בסמכות, כמובע במעשיהם של אברהם, משה ודמויות מקראיות נוספות. הרבי הביע את הערכתו לצעירים על דבקותם בעקרונותיהם ודחייתם את המנעמים שמציעה החברה. הוא הכיר בכמיהתם למשמעות עמוקה יותר, ובמוכנותם לשנות את העולם מן היסוד כדי להשיג אותה.

"כבר ראינו שבשעות חירום, בעת משבר, כאשר משתוללת אש, מוכנים הצעירים שלנו להקרבה עצמית ללא בדל של אנוכיות", אמר הרבי לעיתונאי. "יהודי, מטבעו, אינו נרתע מאתגרים. יהודים הם סרבנים מטבעם, כפי שכינה אותנו הכתוב: "עם קשה עורף". אנחנו עם שניחן במרדנות מתוך מסירות נפש".

הטייתו החיובית של הרבי אפשרה לו לראות כי ניתן לנתב את הנוער היהודי, שהיווה חלק ניכר מתרבות הנגד, להקדשת החיים לרצון הבורא ומילוי צרכי הנשמה. לרבי לא היה ספק בכך שהתכונות שצעירי הדור ביטאו במרד התרבותי שהכריזו, היו בדיוק אותן תכונות שדרושות כדי לעורר את הנשמה ולהימשך לחיים יהודיים מלאים.

"בתקופתנו", כתב הרבי במכתב פומבי בשנות ה-60 המאוחרות, "ישנה נטייה חזקה בחוגים מסוימים לעצמאות, לא רק בעניינים גשמיים אלא גם בשדה הדעות. עבור מי שלא הורגל בקבלת עול, ועצמאי תמיד במחשבותיו, הרי שאם יבוא אדם שכזה להבנה כי עליו להכיר בסמכות העליונה ביותר [הכוונה היא לקדוש ברוך הוא ולאמונה היהודית], הרי שהכרה זו חודרת בו באופן עמוק ויסודי, עד שהוא אוזר כוח לשנות את חייו לחלוטין ובאופן קבוע".

מנהיג שהוזמן לדבר בסימפוזיון על "עתידה של הקהילה היהודית בארצות הברית" כתב לרבי מכתב ובו שאל כיצד להתייחס לריחוקם של הצעירים ולתחזיות הקודרות לגבי עתידה של יהדות אמריקה. הרבי ענה במכתב מפורט, בו התייחס לתופעה המקבילה בעיניו לתרבות הנגד: תנועת החזרה בתשובה, נחשול הולך וגובר של צעירים יהודים אדישים ומנותקים היוצאים למסע רוחני ושבים אל שורשיהם.

"נהוג להעיר על חסרונותיו של הדור הנוכחי ביחס לדור הקודם. אך מעבר למסקנות השוואה זו, דבר אחד נכון בוודאי: הדור החדש איננו חושש מאתגר. כוונתי לא רק לאתגר המציב אותם כמיעוט אל מול רוב החברה, אלא גם כזה התובע מהם מחירים ושינויים באורחות חייהם.

"יש מצעירי דורנו שמוכנים לקבל על עצמם אתגר שכזה, עם כל המחירים הכרוכים בכך. יש בכך חידוש ביחס לימים עברו, בהם נדרש אומץ רב כדי לאתגר את הדעה הרווחת, ומי שהעז לעשות זאת הוקע לרוב כחוזה חולמני.

"לדעתי, יתרון נוסף של צעירי דורנו הוא שרבים מהם אינם מסתפקים באתגרים הנוגעים לאיזו תאוריה נאה, ואף לא חשיבה עמוקה, אלא דורשים לשמוע על יישומה למעשה של אותה תאוריה – לא כחוויה מזדמנת אלא יומיומית; זהו סוג הרעיונות הקוסם להם בעיקר.

"יתר על כן, כיום אנו נוהגים לראות שינויים מהירים וקיצוניים בכל רובדי העולם הגשמי. אם הדבר אפשרי בגשמיות, הרי שהוא וודאי אפשרי ברוחניות, כמאמר רבותינו, "יש קונה עולמו בשעה אחת".

"ודאי תבין מדעתך כי כל האמור לעיל הוא אך תגובה לתחילת מכתבך, שבו אתה מביע את חוסר שביעות רצונך מחסרון ידיעותיו של הדור הצעיר במקצועות התורה השונים. אך כידוע לך היטב, גם דור יוצאי מצרים היו בשפל המדרגה... אכן, כל הבקי בתנאיה של מצרים באותם ימים יודע כמה מושחתת הייתה תרבותם וכמה השחיתה זו את אופיים של היהודים המשועבדים לה. ועם זאת, תוך חמישים יום בלבד, התעלו היהודים לרום המדרגות הרוחניות ולחירות אמיתית, הן ברוחניות והן בגשמיות.

"אם היו הנסיבות דומות לאלו ששררו בצאת בני ישראל ממצרים, באמונה שלמה, בלכתם אחרי ה' במדבר, נוטשים מאחוריהם את סיר הבשר ואת טוב ארץ מצרים, וגם צידה לא לקחו להם – מתוך בטחון גמור בקדוש ברוך הוא, ובמסירות זו לאמת נסעו אחר עמוד אש לילה – לו היו אלה הנסיבות גם בימינו, ואף אם היו רק דומות, הרי שיש לצפות לשינוי קיצוני ביותר שיתרחש לא במהלך מספר שנים, אלא במהלך ימים ספורים".

היהדות אכן מסתמכת רבות על מסורה ומסורת, כך שהממסד היהודי חשש בצדק מהיעלמות כל אוצרותיו בפתע פתאום. עם זאת, הרבי ראה בכך לא סיכון אלא סיכוי: ללא מסגרת, השמים הם הגבול. תודות לשאלות הנוקבות ולאתגר שהציב הדור הצעיר, הוכנה הקרקע לתחייה כוללת של יהדות אותנטית. יהדות כזו דווקא מעודדת חקר, רגש, חוויה והתעלות.

בקיץ שלאחר מכן, בעקבות הפגנות בניו יורק, שיקגו ופריז, קישר הרבי ישירות בין תרבות הנגד לתעוזה והתשוקה של יהודים לאורך ההיסטוריה, וראה בהם פוטנציאל למנהיגות יהודית עוצמתית: "הנוער מפגין חוצפה ועזות פנים, איננו נרתע מדבר – לא מדעת הקהל, לא מהוריו או משפחתו, וגם לא מהדעות בהן אחז אף הוא רק אמש... הם מכריזים בגאון על חירותם המוחלטת לעשות ככל העולה על רוחם. דווקא בגלל חוצפתם זו, קל יותר לקשר בינם לבין דרך התורה והמצוות! כאשר נצליח לעורר את הנוער, לא יסתפקו בקיום המצוות באופן פרטי, אלא גם יעודדו ויעוררו אחרים לכך. איש לא יוכל לעמוד בדרכם להטות את העולם כולו לדרכי היושר והצדק".

הרבי, כדרכו, חזה את הנולד בדיוק מעורר השתאות. בנוער המורד של שנות ה-60 זיהה הרבי את ניצניה של תנועת התשובה שפרצה בתחילת שנות ה-70. הוא הבין לפני כולם שעם הזמן יחליפו צעירים יהודים רבים את חרוזי האהבה בתפילין, את הפונצ'ו הארוג בטלית ואת דרך המהפכה בחיי הלכה. את התשוקה שהשקיעו באקטיביזם חברתי ובהעמקה בתיאוריות פוליטיות ינתבו להעמקה בתורה. בכך יזרימו חיים רעננים ורוח חדשה אל יהדות ארצות הברית ומעבר לה.

תחזיותיו של הרבי התגשמו במדויק. הספקנות והשיבה לשורשים שאפיינו את שנות השישים הן שבישרו את תחילתה של תנועת התשובה. תנועה זו הזרימה ליהדות זמננו חיוניות ורעננות עם כל יהודי שחזר לחיק עמו ותורתו. הנחשול העצום של יצירתיות רוחנית הצליח לגעת בליבותיהם של רבבות, וממשיך להשפיע על העולם היהודי כולו.

בהיבט זה של הטייתו החיובית של הרבי, זיהוי הניצוץ הקדוש במרד הנעורים, טמון כוח עצום. יישום נכון של עקרון זה עשוי לחולל מהפך לא רק בשדה החברה והתרבות אלא גם לסייע להורים המתקשים להבין מה ילדם מנסה לומר מבעד למעטה החוצפה וההתרסה. לדעת הרבי, לא קיימת חוצפה סתמית. כל מעשה מבטא ממדי עומק נסתרים: צורך, לקח או מסר. לו רק נפקח את עינינו, נכרה את אזנינו ונפתח את ליבנו אל ילדינו, נזכה להבין מה הם מבקשים לומר לנו.