חסיד של האדמו"ר השלישי של חב"ד – הרבי ה"צמח צדק", כפי שנקרא – נסע לרבו כדי לבקש ברכה דחופה. בנו נפל למשכב, והוא ביקש ברכה שיבריא. לבקשתו של החסיד השיב הרבי בחמש מילים ביידיש, אשר צוטטו מאז על ידי אדמו"רי חב"ד לדורותיהם שוב ושוב: "טְרַאכְט גוּט, וֶועט זַיין גוּט". בעברית: חשוֹב טוב, ויהיה טוב.

החסיד הפנים את דברי הרבי, ולאורך מסעו הביתה התאמץ לחזק את בטחונו באלוקים ולחשוב על התרחיש האופטימי: הבן מבריא ממחלתו וחוזר לתפקד. כשחזר לביתו, נדהם לגלות כי בנו החלים לחלוטין וחזר לאיתנו.

"חשוב טוב, יהיה טוב" הפך מאז למוטו בתפיסת העולם החסידית. הרבי עצמו הנחה לא פעם אנשים שביקשו ממנו עצה וברכה להתמקד במחשבות טובות על מה שעתיד לקרות, מתוך מודעות ומאמץ מכוון להאמין שיהיה בסדר.

במהלך שהותו בניו יורק בשנת 1957, קיבל צעיר ישראלי מכתב ממשפחתו שבישר כי אביו לקה בהתקף לב ונמצא כעת במצב קריטי. באותם ימים שיחות טלפון בינלאומית היו נדירות ביותר, והצעיר נתקף חרדה שאביו כבר נפטר אלא שהידיעה עוד לא הגיעה אליו. שבור ורצוץ, כתב הצעיר פתק לרבי ובו פירט את המצב, וחתם במילים נסערות: "אינני יודע כיצד לחוש ברגעים אלו".

בתשובתו על גב הפתק, סימן הרבי קו מתחת לאותו משפט, והעיר בשוליו: "פלא!!! והרי הוראת רבותינו במצבים כעין אלה גלויה וידועה: 'תחשוב טוב, יהיה טוב'. מצפה לבשורות טובות".

לאחר מספר ימים רוויי מתח הצליח אותו צעיר להשיג את אימו ולשוחח איתה בטלפון. "מה מצבו של אבא?", שאל. "הוא יצא מכלל סכנה", בישרה האם.

"מתי זה קרה?", שאל. "ביום חמישי בלילה", ענתה.

כשהסתיימה השיחה, הלך הבחור לבית הכנסת של הרבי להתפלל מנחה. בסיום התפילה, בדרך החוצה מבית הכנסת, פנה אליו הרבי ושאל: "יש לך בשורות טובות עבורי?". "כן!", ענה הצעיר בשמחה. "הרגע התקשרתי הביתה והתבשרתי שאבי יצא מכלל סכנה".

"ומתי אירע שיפור זה במצבו?", חקר הרבי. "ביום חמישי בלילה", ענה הצעיר.

"ומתי התחלת 'לחשוב טוב'?", המשיך הרבי להתעניין. "מיד כשהורה לי הרבי לעשות כך", ענה.

"ומתי בדיוק עשית זאת?", הפציר בו הרבי. "בחמישי בערב", השיב הבחור, וקלט מה חולל את המפנה במצבו הרפואי של אביו.

"יהי רצון שלא יישנו מקרים כאלה", חתם הרבי את דבריו. "ואתה, עליך לזכור תמיד לחשוב באופן חיובי".

נאיביות מסוכנת?

עבור רבים, חשיבה חיובית שכזו היא דרך פעולה שקשה לשקול ברצינות. מסר כמו "תחשבו חיובי" מהדהד תוכן נאיבי המצוי לרוב בספרונים קיטשיים או בפודקאסטים 'רוחניקים' המציעים למאזינים אמרות ניו-אייג' בנליות. במקרה הטוב, מדובר בשטויות. במקרה הפחות מוצלח, מדובר בדפוס חשיבה מסוכן. הרי אין מתכון בטוח יותר לאכזבה ענקית מאותן ציפיות חיוביות. מה אם תדמיינו תוצאות מזהירות ואלה יתגלו כחלום ללא כיסוי ויתנפצו על קרקע המציאות?

ואכן, מספר מדענים פרסמו לא מכבר התנגדות מנומקת ל'חשיבה חיובית'. אותם מדענים טוענים שהתמקדות בתוצאה המוצלחת ביותר איננה גישה סבירה לחיים, בהינתן הסיכוי הגבוה לתוצאות מאכזבות. מאמר שפורסם לאחרונה במגזין המדעי סיינטיפיק אמריקן (Scientific American) טוען שדווקא מיקוד בתוצאה הגרועה ביותר האפשרית עדיף כדרך חיים, כי דפוס החשיבה הזה מונע אכזבות. להיפך, כל תוצאה טובה יותר מהכישלון הצפוי, היא כבר הפתעה נעימה.

השבועון ניוזוויק (Newsweek) פרסם כתבה תחת הכותרת "רודנותה של חשיבה חיובית עלולה לסכן את בריאותכם ואושרכם". בכתבה הוצגו ממצאיהם של חוקרי מוטיבציה שהראו כי מי שמתעקשים לנקוט באופטימיות עלולים לבסוף להאשים את עצמם בכישלונם לצלוח את אתגרי החיים ובדכדוך שיתקוף אותם.

לעומת זאת, המוטו "תחשוב טוב, יהיה טוב" הוא מרכיב אינטגרלי במחשבת החסידות, ואחד היסודות של משנת ההטיה החיובית של הרבי. במשך מאות בשנים גרסו אדמו"רי חב"ד כי אם "תחשוב טוב", אכן "יהיה טוב". כדי לחשוף מה עומד בבסיס התפיסה הזו, ולהבין את מנגנון הפעולה שלה, נידרש להעמיק יותר.

להיות מציאותי

קודם כל, הבה נציג את השאלה: האם נכונה התפיסה האינטואיטיבית של אנשים רבים, לפיה הפסימיות ריאלית יותר מול האופטימיות, שגובלת לא פעם בנאיביות?

הרבי בוחן את צורת החשיבה הזו, ומפריך אותה. וזה הצעד הראשון שיסייע לנו להבין את התפיסה של "חשוב טוב, יהיה טוב": זה לא יותר מציאותי לחשוב על התרחיש הגרוע, מאשר לחשוב, לא רק לקוות בלי לתת לכך סיכוי אמיתי, שדווקא התרחיש האופטימי יתממש, גם אם הוא התרחיש הצפוי פחות והבלתי סביר.

כך כותב הרבי: "על אף ששמחתי לקרוא במכתבך ציטוט העוסק בריבונו של עולם, בורא העולם ומנהיגו, הרי שרושם חיובי מאד זה נחלש בשל המשך דבריך בהם אתה מציין כי ברצונך להיות 'מציאותי' ומתבסס על ניתוחם של הרופאים את מצבך.

"עליי להודיעך כי, ראשית, גם על פי המבט ה'מציאותי' ביותר, עלינו להפנים כי גם גדולי הרופאים טועים בהערכותיהם לא פעם. יתר על כן, בדורנו ידוע לכל כי תגליות רפואיות מהפכניות מתחוללות חדשות לבקרים, כך ששיטות רפואיות ותרופות פלא מופיעות לפתע בזירה ומחוללות מהפכה בשדה הטיפול רפואי כולו.

"שנית, אם נבחן את החיים בכללם, הרי שנגלה אינספור תופעות מוזרות ופלאיות עד שכדי להיות באמת מציאותי עלינו להימנע משלילת כל מציאות כאפשרית... גם חכמת הרפואה סוברת שככל שיאמין המטופל בכוחה של התרופה לרפא, וככל שיתעצם רצונו של המטופל להתרפא, כך תגבר יכולתו להתרפא".

להיות מציאותי זה לקחת בחשבון שגם הלא צפוי עשוי בהחלט להתרחש. אם רק נשקול את כל הנדרש מבחינה קוסמית בכדי לאפשר את קיומה של המציאות אף לרגע קט, וזאת ללא שסקרנו את ההתפתחויות הרפואיות והטכנולוגיות המדהימות שבני אדם ממשיכים לגלות וליישם, נוכל רק לעמוד נדהמים אל מול הפלא הבלתי ניתן לחיזוי שהוא חיינו. מי יודע אילו עוד ברכות עשויות להתגלות בכל רגע? זו חשיבה מפוכחת לחלוטין, עם שתי רגליים על הקרקע. לא פנטזיה דמיונית על עולם ורוד שאיננו קיים.

בשלב מסוים בחייהם ניצבו הרב יהושע בנימין גורדון ואשתו, ששימשו כשליחי חב"ד בקליפורניה, בפני אתגר רציני ביותר. אובדי עצות, החליטו לכתוב לרבי מכתב ולבקש את עצתו והדרכתו. הם ניסחו מכתב בן עשרה עמודים ובו פירטו את מצבם. ביום שבו הגיע מכתבם לניו יורק, התקשר אליהם מזכירו של הרבי ובפיו תשובתו: "כמה וכמה פעמים בעבודתם הקדושה [כשלוחי הרבי], נדמה להם שהמצב מזעזע ולכאורה 'סוף העולם', ונהפך לטוב הנראה ונגלה... ויקיימו הציווי של 'תחשוב טוב, ויהיה טוב'". תשובתו המיידית של הרבי האירה את עיניהם והשיבה להם את הפרופורציות לחיים.

גם אם המצב נראה עגום, מי שמסתכל על העבר מבין שדברים יכולים בהחלט להסתדר. לא פעם בחיינו נראה הנורא מכל כבלתי נמנע. אך בכמה מאותם מקרים חלה תפנית שסתרה לחלוטין את ציפיותינו הקודרות? עבור רבים מאיתנו מדובר בדפוס חוזר ונשנה של תהליכי חשיבה שליליים, שבכוחנו להשתחרר מהם. בסופו של יום, כל הזמן שכילינו על לחצים מיותרים לא רק שלא הועיל, אלא כנראה הזיק לבריאותנו. חשיבה חיובית אל מול מכשולים אפשריים מועילה ומרפאה ביותר מרובד אחד של חיינו.

שרשור שמתחיל במחשבה

אבל זה לא מספיק. משום שזה רק מסביר מדוע חשיבה חיובית היא אפשרות ריאלית, לא מדוע היא הכרחית.

השלב הראשון בהסבר הוא שהמחשבה יוצרת מציאות. על פי הקבלה, המציאות פועלת כשרשור. תוצאות חוויותינו ומעשינו אינן מופיעות במציאות יש מאין, אלא כקצהו של תהליך המתחיל בדיבורינו שנובעים ממחשבותינו, אשר מושרשות בנפשנו.

במכתב לאדם שכתב לרבי מספר מכתבים ברוח פסימיסטית, בהם פירט את שלל אתגרי חייו, כתב לו הרבי: "במענה על מכתבו, שבו נראה שעדיין לא פעלתי עליו רוממות הרוח, על אף שכבר אמרתי לו כמה פעמים שמבואר בספרים שאין לחדש מחשבות של מרה שחורה [- שליליות] בעולם, שזהו סגולה שלא יבוא הדבר לידי פועל. ולא רק שאין לחדש בדבור אלא שאפילו במחשבה אין לחדש מחשבה כזו, שהרי בכוח המחשבה להשפיע על העולם. כפי שמסופר על הרב המגיד שכשהייתה עולה במוחו מחשבה היה אומר אותה בדבור כדי להופיע אותה בעולם. רעיון זה מובן גם מפתגמי רבותינו נשיאינו [אדמו"רי חב"ד] שהיו אומרים: טראכט גוט ווע[ט] זיין גוט".

מדוע זה כך באמת? הרבי עצמו העמיק בדברים והציג את השאלה המתבקשת: על מה עלינו לבסס את אמונתנו שתוצאות מאמצינו, על אף כל האתגרים, תהיינה חיוביות? האם ההנחה שבכל מצב נתון אנחנו זכאים לחסדי שמים איננה יהירה?

על סימני השאלה האלה השיב הרבי כך: אדם המחליט לשים את מבטחו באלוקים, מתוך אמונה שהמשבר הנוכחי ייפתר באופן חיובי על אף המצב העגום, מתעלה בכך על טבעו – ובעצם התנהגותו זו הוא גורם להשעייתה של ההנהגה האלוקית הבוחנת ושופטת, שלפיה רק הצדיקים ראויים לישועה. אלוקים מבין ויודע כמה קשה ואף 'על טבעי' עבור יצור אנושי להאמין בכנות שמצב לא מבטיח ואף נואש יסתיים בתוצאות חיוביות. אדם שהגיע לרמת אמונה כזו עד שאינו חווה עוד חשש, פחד וחרדה מפני הבאות, צריך להפעיל יכולות מיוחדות. לפיכך, כתגמול חיובי על המאמץ וההצלחה של האדם להגיע לרמת הכרה כזו, קובע אלוקים כי בשל אמונתו יזכה בחסדי שמים יוצאי דופן.

כעת נוכל לנסח מחדש את התפיסה: החשיבה החיובית היא לא אשליה עצמית שגורמת לאדם לראות בכל תוצאה את התרחיש החיובי. חשיבה חיובית אמיתית היא פרי מאמץ מכוון לחזק את האמונה באלוקים שיניע את המציאות לטובה, והיא עצמה הגורם לכך שזה אכן מה שיקרה.

זהו ההבדל המרכזי בין תפיסת "חשוב טוב, יהיה טוב", לבין הסקפטיות המדעית שהוצגה כאן. מי שאינו שם את מבטחו בכוחו האינסופי של אלוקים, לא בטוח שיש ערך ממשי לחשיבה החיובית שלו. זו באמת עשויה להיות נאיביות מסוכנת שלא פעם תסתיים במפח נפש. אבל לא זו הגישה היהודית החסידית. היא מערבת את האמונה, את אלוקים, שהוא זה שבכוחו לשנות הכול לטובה, כשהאמונה עצמה גורמת לכך שהתרחיש הטוב אכן יתממש.

ייתכן ומנקודת מבט פסיכולוגית מעשית טמון סיכון או חסרון בחשיבה חיובית. יכול להיות שמחשבותיו החיוביות של אדם יסכנו אותו באכזבה רבתי אם לא יתממשו התוצאות החיוביות להן הוא מצפה. מבט כזה אכן יעדיף לדמיין את הגרוע מכל, כדי להימנע מסבל עתידי באמצעות תיאום ציפיות מבוקר. אך מנקודת מבט רוחנית, ההיפך הוא הנכון. אין סיבה שנארגן את מחשבותינו כדי שיתאימו למציאות או יגנו עלינו מפניה. האמת היא, שבין אם נכיר בכך ובין אם נבחר להתעלם מן העובדות, אנחנו מעצבים את המציאות בכוח מחשבותינו בכל רגע.

אדם עשוי להאמין שאלוקים מסוגל לברוא, אך האם הוא גם מאמין שאלוקים מסוגל לרפא? כיוון שהעולם כולו כה פלאי ובלתי צפוי, מה שמתברר לכל מי שמתבונן בו לעומק, נראה שהערכה כנה של מציאות חיינו מוכרחה להכיל גם אפשרות לתפניות מפתיעות והתערבויות נסתרות. מה שמוביל למסקנה: יהיה טוב – אם נחשוב טוב.