מדוע העיתונים מלאים בחדשות רעות? מה גורם לאנשים לכלות כל כך הרבה כוחות בכעס על מה שלא הולך, במקום להעריך את מה שמצליח להם? מה ההסבר לכך שקל לנו הרבה יותר להיזכר בחוויות השליליות שחווינו, מאשר בזיכרונות טובים ומענגים?

את התופעה הזו הגדירו היטב מדענים מתחום מדעי המוח. הם מתארים את היחס המוזר שלנו למציאות במונח "הטיה שלילית". ההטיה השלילית שלנו גורמת לכך שחוויות בעלות אופי שלילי ישפיעו על מצבנו הנפשי, וממילא על התנהגותנו, יותר מאשר חוויות חיוביות.

זה עניין ביולוגי. מחקרים מצאו כי המח האנושי פיתח מערכות עיבוד המתמחות ברישום מידי של חוויות שליליות בזיכרון הרגשי שלנו. חוויות חיוביות, לעומת זאת, זורמות במוחנו ומסתננות ממנו במהירות. אנחנו נהנים, ושוכחים. שטח גדול יותר במוחנו משמש לסריקה ועיבוד של חוויות מאשר זה שמוקצה לעיבוד חוויות טובות.

הסיבה לכך ברורה. גירוי שלילי עלול להיות קטלני, אם לא יעובד ויטופל רגשית בצורה נכונה. ההטיה השלילית מאפשרת לנו להפיק לקחים ולשמור על עצמנו. המנגנון הזה מסייע לנו להבחין בסכנות ובאיומים שנשקפים לחיינו, וגם מלמד אותנו כיצד להגיב להם. מתוקף הנסיבות נעשינו מומחים בהתמקדות בהיבטים השליליים של חיינו וסביבתנו. זה פשוט בטבע שלנו.

הבעיה היא שלהטיה השלילית יש תופעת לוואי שלילית לא פחות. מכיוון שאנחנו דרוכים בכוננות שיא בכדי לקדם סכנות פוטנציאליות ובלתי צפויות, אנחנו נוטים להתעלם או להקטין את ההיבטים החיוביים של חיינו.

כשמחמיאים לנו אנו עשויים לחוש נעימות מלטפת, אך התחושה הנעימה חולפת במהירות ואנו חוזרים להתבצר בעמדת המגננה הדרוכה. המתח והדריכות משכיחים מאתנו ברגע כל תחושה חמימה וחיובית ומוחים את המשקע החיובי שהיא עשויה להותיר בנו.

ההשלכות של ההטיה השלילית חמורות יותר. היא יוצרת בנו נטייה לנפח את החוויות השליליות שחווינו באופן מוגזם לחלוטין. עכבר שלילי קטן דוחק הצדה הר גבוה של חוויות חיוביות. לכן, גם אם נחווה במהלך היום תשע חוויות חיוביות וחוויה שלילית אחת בלבד, ניתן להניח בסבירות גבוהה שבסוף היום נזכור את החוויה השלילית באופן מוחשי יותר מהחוויות החיוביות, על אף משקלן ועוצמתן הגבוהים יותר.

לא רואים את מה שיש

ההטיה השלילית מנחה אותנו להתמקד ב"אין" במקום ב"יש". היא גורמת לנו לכוון את העיניים למה שחסר לנו במקום למה שהשגנו.

כך כותב הרבי לאדם שנתקל בקשיים כלכליים והתמרמר על כך שמעולם לא ראה טוב בחייו: "במענה על מכתבו . . בו כותב מצבו עתה וכן אשר כל משך ימי חייו לא ראה טוב, ומבקש להזכירו וכן זוגתו וילידיהם שיחיו לברכה.

"וכנראה שאינו מרגיש בהסתירה במכתבו עצמו. כי איש אשר בורא עולם הזמין לו את זיווגו וברכם בילדים – שליט"א, יאמר שלא ראה טוב מימיו, הרי הוא כפוי טובה במדה מבהילה... והרי מאות ואלפים מבני אדם מתפללים כל יום ויום להתברך בפרי בטן, והיו נותנים את כל אשר להם בשביל בן יחיד או בת יחידה, ועדיין לא זכו לזה. והוא אשר קבל ברכה זו, וכנראה מבלי תפלה יתירה על הדבר, אינו מכיר בהעושר והאושר אשר בזה וכופל במכתבו שלא ראה טוב מימיו!".

הרבי עצמו לא זכה לילדים משלו. הרבי ודאי חש על בשרו את הכאב שמרגישים חשוכי ילדים. נדרשת גדלות נפש להצביע בפני אדם שכן זכה לכך על המתנה הגדולה שנפלה בחלקו, גורם אושר שהוא מתייחס אליו כמובן מאליו.

אנחנו שוכחים להציב בחזית התודעה שלנו את הדברים הטובים שבחיינו, והם ישנם. ייתכן והיינו מצליחים לזכור אותם אם לא היינו שקועים באיתור סכנות ואיומים. בינתיים, כל הטוב שבחיינו מתמוסס ונבלע בתלונות בלתי פוסקות. ומכיוון שאין מי שירסן אותן, הן משתלטות על האופן בו אנחנו חושבים, מדברים ופועלים.

להביט למציאות בעיניים

הרבי היה מודע היטב לנטייתה הטבעית של התודעה האנושית להתמקד בשלילי. עם זאת, הוא טען בעקביות שביכולתנו לשפר את חיינו אם נתאמץ באופן מודע וממוקד להתבונן דווקא בחיובי. יצירת הלך חשיבה חיובי איננה משימה פשוטה. מדובר בחתירה מאומצת נגד האינסטינקטים וההרגלים שנחקקו עמוק במוחנו. אך זו משימה מתגמלת מאד שמעניקה ערך עצום לאיכות החיים.

לא מדובר בטיוח נאיבי של המציאות בשכבה ורודה ולא ריאלית. מה שמייחד את השקפת העולם של הרבי הוא דווקא המבט המפוכח והישיר על המציאות כפי שהיא והתייחסות ישירה ומפורשת גם לצדדים הנעימים פחות של החיים.

כך למשל השיב הרבי למכתבה של אישה ש"התייאשה מהחיים": "קיבלתי את מכתבך ובו תיארת את מצבך הכלכלי ומספר תנאים נוספים אשר מסיבים לך חוסר נחת רוחנית. אם יש בידך עותק של מכתבך, ואם תקראי באופן יותר אובייקטיבי, נראה שתגיעי למסקנה כי חייו של כל אדם, לצערנו, אינם חפים ממספר גורמים המסיבים צער. מדובר בתופעה אוניברסלית, על אף שהגורמים עצמם משתנים. אין אדם שנגזר עליו לעבור את חייו בשמחה גמורה. עם זאת, אחד היסודות הנדרשים לכל אדם היא הכרה ברורה של הסוגיות היסודיות וטיפוח גישות וציפיות התואמות אותן".

בגילוי לב נדיר חשף הרבי על עצמו כי "עבדתי על עצמי תמיד להשקיף על המצב באור חיובי. אחרת, לא הייתי מסוגל לשרוד". לאור נסיבות חייו הקשות, קשה שלא להתפעל מהאבחנה העצמית הזו.

הרבי הדגים זאת גם בעזרת הביוגרפיה של הרמב"ם, אחד מדמויות המופת הגדולות שהצמיחה היהדות. כך, למשל, כותב הרבי: "רואים אנו במוחש, אשר במידה ידועה ורבה תלוי הרושם ממאורעות חיי האדם באיזה חריפות הוא עצמו מקבלם ומגיב להם. ומי לנו גדול כרמב"ם, אשר חייו החיצוניים היו מלאים צרות והרפתקאות, ייסורים ואסונות יוצאים מן גדר הרגיל, ובכל זאת השקפתו על החיים הייתה אופטימית להפליא".

האתגר שמצפה לנו איננו העלמת הקושי או בריחה מהתמודדות מול הבעיות שיצוצו בחיינו. זוהי משימה בלתי אפשרית שנועדה מראש לכישלון. עם זאת, אנו מסוגלים לפתח גישה המעבדת את כל חוויותינו, כולל השליליות, בצורה שלא תגביל את אושרנו אלא אף תעצים אותו.

צעד הכרחי בדרך לתיקון דפוסי התגובה השליליים האוטומטיים שאימצנו, הוא להתבונן על חיינו מנקודת מבט רחבה יותר ממצבנו הרגשי הנתון. אדם שמסוגל לראות בראייה רחבה את המציאות, יבחין בכך שלא הכול כל כך נורא. אין ספק שדאגות לא חסרות, גם לא סכנות ובעיות. אך אל לנו לשקוע במעגל המצומצם הזה ולהתמסר לנבואות קודרות המגשימות את עצמן לרעה. אפשר להרחיב את המבט, ולראות את העולם מזווית טובה יותר.

לברך על הטובה

תחילת הדרך לשחרור ממנגנון ההטיה השלילית האוטומטי שלנו, היא פשוט להסתכל אל הצד המואר של החיים.

פעולה פשוטה כזו היא לספור, במובן המילולי של המילה, את ברכותיו של כל יום, גם אלו הנדמות כקטנות. אם רק נקדיש זמן לעצור ולהבחין בכל הטוב, נוכל לחדד את רגישותנו למתנות הבורא ונוכחותו בעולמנו. עם הזמן, תשומת הלב המודעת לברכות חיינו, קטנות כגדולות, תסייע לנו בהמרת ברירת המחדל שלנו. כך נוכל להחליף הטיה שלילית כפוית טובה בהטיה חיובית, הנוטה להתמקד בהערכה ובתודה על מה שיש.

בסדר היום היהודי, זו פרקטיקה יומיומית.

לאישה שכתבה לרבי מכתב פסימי ומיואש מהחיים, השיב הרבי כך: "כשתשים לב לפירוש המילים של שמונה עשרה ברכות השחר שמברכת את השם בכל יום בתחלתו, תראה שנתברכה, בלי עין הרע, בכולן, ונוסף על זה בבריאות כדבעי, הורים טובים, חינוך טוב, סביבה טובה, מקצוע טוב ופרנסה ועוד. ועל פי זה - היכן ההצדקה להתלוננות?!".

ברכות השחר נאמרות בכל בוקר, ובהן מביעים תודה בפירוט על כמה מהתופעות הבסיסיות ביותר בהוויה האנושית: בוקרו של יום חדש, חוש הראייה, הבגדים שאנו לובשים, הקרקע שתחת רגלינו והגבורה להמשיך ולצעוד הלאה. במקום לקום ולהתלונן, עלינו להודות על כך שעודנו חיים, על רכושנו שברשותנו ועל היום החדש שנפתח ומזמן לנו הזדמנויות חדשות לעשות מעשים טובים רבים.

הרב דוד שוחט, נשיא מועצת הרבנים האורתודוקסים של טורונטו, נכנס לפגישה עם הרבי כשהיה נער צעיר. את מילותיו של הרבי הוא לא שכח מעולם. "אל תתייחס לחיים כמובנים מאליהם", אמר לו הרבי. "בקומך בבוקר, הודה לאלוקים על כל מה שהעניק לך". כפליט שנמלט על נפשו מהמלחמה באירופה, הרבי ידע בדיוק מה זה לאבד כמעט הכול. העצה שהוא העניק שוב ושוב, לראות את הטוב שבחיים ולהודות עליו, באופן יזום ופעיל, מעידה המון על אמונתו בטוב ובכוחו.

עוד לפני ברכות השחר, הבוקר נפתח במשפט קצר: "מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה. רבה אמונתך". אומרים אותו על המיטה, עוד לפני שקמים ומתלבשים וניגשים לשגרת הבוקר. עוד בטרם החל סדר היום אנו מביעים תודה. אין ביטוי נפלא מזה להטייתה החיובית של היהדות.

פתיחת כל יום בהכרה יזומה בברכות המובנות מאליהן לכאורה, מאפשרת לנו להשקיף על חיינו מתוך פרספקטיבה נכונה. אם רק נודה, נוכל לגבור על המתח השלילי ואף לשמוח על כל הניסים הקטנים בהם זכינו. גישה כזו תגביר את הסיכוי שהיום החדש אכן יהיה יום טוב, גדוש בחוויות חיוביות.

להודות ולהודות

התבוננות בטוב איננה מצטמצמת לכדי תחושת רווחה נפשית בלבד. מדובר בתפיסת עולם שמחוללת שינוי לטובה בעתידנו.

על פי תורת החסידות, הבעת התודה לאלוקים על הברכות להן זכינו בחיינו, פותחת 'צינורות' להזרמת שפע של ברכה לחיינו. בכך אנו יוצרים מעגל קסמים: הכרת טובה על ההווה מולידה את מה שנודה עליו בעתיד.

כך כותב הרבי לאדם שביכה את מר גורלו ותיאר את חייו הקשים: "אין כוונתי לומר שהפרנסה צריכה להיות בצמצום או מצב הבריאות בחלישות. אלא באתי לעורר, אשר ייתכן וזהו הטעם לחלישות הבריאות ולהעדר הפרנסה: שאיננו מכיר כלל בברכת השם יתברך בעניין... וכשאין מכירים בטוב הנראה והנגלה הניתן מלמעלה, ובפרט כאשר אי ההכרה היא באופן מבהיל כל כך עד שבא (לידי ביטוי ב)ביטויים החריפים שבמכתבו, מהו הפלא, (ש)למעלה אין ממשיכים ברכה בשאר העניינים?".

לסיכום, אם אנו חפצים בהטבת מצבנו האישי ואפילו העולמי, עלינו לשים לב לדברים החיוביים שזכינו בהם, להפנים אותם ולהודות עליהם לאלוקים. לשם כך, עלינו לחתור כנגד נטייתנו הטבעית להתמקד בהיבטים השליליים של חיינו. אין זה אומר להתעלם מהאיומים והסכנות שבסביבתנו, אלא שעלינו ללמוד כיצד להתבונן באופן פעיל ויזום בטוב שקיבלנו ובטוב שאנו מעניקים. כך נוכל להחזיק מעמד ולא לקרוס תחת עומס הלחץ המתמיד, וכך נסלק את תחושות החסר החוסמות את שפע הברכה שאלוקים מבקש להזרים לחיינו.

באמת שלא משנה מה עובר עליכם. כל עוד אתם חיים, יש לכם על מה להודות. כל שנדרש הוא להקדיש זמן ומחשבה מודעת להכרת הטוב שבחייכם ולתרגול הודיה לאלוקים עליו.