מאחורי הרעיון שהכרנו בפרק הקודם עומד אחד מעקרונות היסוד של מחשבת החסידות: "ירידה צורך עלייה". מושג פרדוקסלי זה מבוסס על ההנחה שהבורא הוא טוב מוחלט, הרוצה רק בטובת ברואיו. לפיכך, בכל חוויה או אירוע, גם אלו הנדמים כשליליים לגמרי, טמונה תכלית חיובית. מכאן התובנה שכל נפילה נועדה להעניק לנו את הכוחות לקום ולצעוד קדימה.
הרבי ציטט תכופות עקרון זה כתשובה לקשייהם ומאבקיהם של הפונים אליו. היה זה אחד מביטוייה העוצמתיים ביותר להטייתו החיובית של הרבי.
מֶל לנדאו היה איש עסקים מצליח שנקלע לקשיים כלכליים. הרבי שמע על כך ממכר משותף, ושיגר ללנדאו מכתב. בדבריו לא ניסה הרבי לנחם או לעודד את לנדאו על אף ביש מזלו. בדרכו האופיינית, כיוון אותו הרבי לנצל את המשבר לתנופה מחודשת:
"ודאי שאין צורך שאדגיש בפני כבודו כי איש עסקים אמיתי אינו זה שמנהל את עסקיו [רק] בעת שהכל הולך כשורה והשעה משחקת לו, אלא אף ובעיקר מי שמראה כי הוא יודע כיצד להתמודד עם נסיגות זמניות. אכן, הצולח את השעות הקשות נעשה מנהל יעיל ומחושל יותר, כיוון שצבר נסיון ותבונה אותם יְיַשם בעת שיתהפך המצב לטובה. לעתים, נצרכת דווקא אותה נסיגה כדי לעורר את האדם לפעול ביתר שאת וביתר עז. כך מצינו לגבי ספורטאים הניצבים בפני משוכה, אשר נסוגים אחורה כדי לצבור תנופה לניתור מעלה. בפשטות, אני סמוך ובטוח כי אתה מגיב לקושי הנוכחי היטב, ושנסיגה זו עצמה תשמש כמקפצה לשינוי לטובה שעוד נכון לך".
על קו הזינוק
בשנות החמישים, מעט לאחר שהרבי הפך למנהיג תנועת חב"ד, החלו מספר צעירים מרקע לא דתי ללמוד בישיבת חב"ד המרכזית בברוקלין. לאחד מהם, צעיר משיקגו בשם מנדל גרינבוים, נשלח צו גיוס חודשים מספר לאחר שהחל את לימודיו בישיבה.
מנדל היה נסער מאד. הוא לא הבין איך ייתכן שבדיוק כשהוא בעיצומו של מסע רוחני ואישי כזה, הוא עומד לאבד את השליטה על זמנו ומעשיו ולהפוך לחייל. יתרה מכך, הוא חשש שהשהות בצבא תפגע ברמת הדתיות שלו.
מנדל ביקש את עצתו של הרבי, אך הרבי רק ענה: "לפעמים, כדי שיוכל אדם להתקדם בעתיד, עליו לפסוע מספר צעדים אחורה". תשובתו של הרבי נתקלה בשתיקתו של בן שיחו הצעיר, שמבוכתו ניכרה ממבטו.
בתגובה לתדהמתו של גרינבוים, קם הרבי משולחנו כדי להדגים את דבריו. הרבי לקח כיסא ושאל: "לו רציתי לקפוץ מעל הכיסא הזה לא הייתי מצליח, כיוון שאני עומד לידו. רק אם הייתי מתרחק ממנו מעט וצובר תנופה, הייתי מצליח לעבור את המכשול בהצלחה".
בברכת הרבי, התגייס מנדל לצבא ושירת בו במשך שנתיים, בהן הוצב במספר מוצבים ברחבי מערב אירופה. במשך תקופה זו המשיך לשמור מצוות בנאמנות, והקפיד להתפלל וללמוד גם בתנאים הקשים ביותר. בעצת הרבי, החל מנדל לפנות לעשרות חיילים יהודים בהם פגש במהלך שירותו והפך למנטור רוחני שלהם. הוא הניח איתם תפילין, הכין אותם לחגים ולמד איתם את פרשת השבוע. מנדל הפך מתלמיד המרוכז בהתעלותו התורנית למנהיג המלמד אחרים ודואג לצרכיהם.
סיפור זה מדגים היבט חשוב של "ירידה צורך עלייה". הירידה עצמה היא שמספקת את התנופה הנדרשת לפריצת המחסומים הנוכחיים. מרוחק מכל תמיכה קהילתית או דתית עליה יכול היה להישען, נאלץ מנדל לעורר נקודה נפשית עמוקה בתוכו, אשר הניעה אותו לשמש מערכת תמיכה רוחנית עבור אחרים.
אפילו הגלות
הרבי יישם את גישת "ירידה צורך עלייה" גם בנוגע לאירוע השפל והחורבן האולטימטיבי בתולדות העם היהודי: הגלות מארץ ישראל וההתפזרות בארצות ניכר.
הגלות תמיד שיחקה, ועדיין משחקת, תפקיד עצום בעיצוב הזהות היהודית וביטויה הרוחני. לאחר יותר מאלפיים וארבע מאות שנה רוויות גירושים והגליות, נראה שהטראומה של נדודינו כעם חרוטה בתודעתנו הקולקטיבית ומתבטאת באינספור דרכים. המוטיב של עקירה ונדודים מגדיר במובנים רבים את השקפת העולם היהודית.
הפרשנות הרווחת להיסטוריה הכאובה שלנו, שהוצעה על ידי חכמינו לפני שנות דור, היא שהגלות נובעת מיחסו החמור של אלוקים לחטאי עמנו. אך אם נתבונן בגלות מפרספקטיבה חסידית של "ירידה צורך עלייה", גם הגלות עצמה תואר באור חיובי.
דברים כעין אלה כתב הרבי בתגובה לאדם שביקש הסבר על מהותה של הגלות: "אנחנו מזהים את הגלות כעונש ותיקון לחטאינו, כלשוננו בתפילת מוסף: "מפני חטאינו גלינו מארצנו". אלא שעונש מוכרח להיות אף הוא מעשה שמהותו חסד והטבה. כיוון שאלוקים הסמיך את העם היהודי למלא את השליחות הקשה והמאתגרת של הפצת בשורת אחדותו יתברך בכל חלקי העולם, ואף בפינותיו הנידחות ביותר, באמצעות קיום והפצת אור התורה ומצוותיה, הרי שהשכר הגדול ביותר הוא השגת מטרה זו. אם כך, תכליתה של הגלות קשורה לייעודנו לקרב את האנושות להכרה אוניברסלית בבורא העולם ומנהיגו".
מדהים לחשוב על כך. אחד המאורעות השליליים ביותר בכל ההיסטוריה היהודית, טרגדיה של סבל ויגון, בראייתו החיובית של הרבי גם הוא התפתחות לכיוון טוב.
מה טוב בגלות? ראשית, היא העניקה לעם היהודי את התנאים החיוניים להישרדותו. כמו כן, היא זו שאפשרה את המפגשים הפוריים של היהודים עם מגוון תרבויות בשלל הארצות שבהם התגוררו במהלך שנות הגלות. במילותיו של ג'ון אדמס, מהאבות המייסדים של ארצות הברית: "אני עומד על כך שהעבריים תרמו יותר לתרבות האנושית מכל אומה אחרת. לו הייתי אתאיסט המאמין בגורל עיוור, הייתי מאמין שאותו גורל הסמיך את היהודים להיות הכלי החיוני ביותר בתירבותן של אומות העולם".
מזווית זו, ההגליה של עם ישראל מארץ הקודש היא צעד הכרחי לקראת העלייה האולטימטיבית – תהליך גאולתה של ההיסטוריה, שבשיאו יאחד את העם היהודי ואת האנושות כולה עם הקדוש ברוך הוא בשלום ובקדושה.
התשוקה שבריחוק
הדבר נכון גם לגבי החוויה הפרטית של כל אחד מאתנו. השגיאות והכשלים שלנו, אם נעבד אותם כראוי, הם אלו שבסופו של דבר יובילו אותנו להתקדמות. זהו כנראה הביטוי המהפכני ביותר של גישת "ירידה צורך עלייה": למצוא את הפוטנציאל החיובי בנקודה השפלה ביותר של ההתנהלות האנושית, חוויית החטא עצמה.
כמובן, חטא לא יכול להיות אסטרטגיה מכוונת לצמיחה רוחנית. חז"ל כבר לימדו אותנו כי "האומר: אחטא ושוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה" (יומא, ח, ט). אך אם וכאשר נפלנו, עלינו להתבונן בהחטאות שלנו בהקשר רחב יותר ולהבין שהן חלק ממהלך כולל יותר של התפתחות חיובית.
החטאים והנפילות שלנו עשויים להיות כוח מניע ודוחף להתקרבות מחודשת וחזקה יותר אל אלוקים. כמו גומייה, שטווח פגיעתה יתרחב ככל שימתחו אותה לאחור – כך גם התשוקה העוצמתית לקִרבה היא תוצאה של התרחקות זמנית. כמו שהיפרדותם הזמנית של בני זוג עשויה להוביל לקרבה גדולה בהרבה. העומק והתשוקה המובעים באיחוד מחודש גדולים משמעותית מאלה המאפיינים מצב סטטי של אחדות רציפה.
מכשול או מקפצה?
הרבי מציב בפנינו אתגר תמידי: לא לראות רק את האור שבקצה המנהרה, אלא לאסוף את כל היהלומים שבכתליה. כל מכשול הוא מקפצה לעתיד טוב.
במילותיו הנוקבות של הרב יונתן זקס, שכיהן כרבה הראשי של בריטניה, שהשקיע זמן רב בעיון בכתבי הרבי: "התחלתי לראות כיצד נושא אחד חורז את כל שיחותיו: התפיסה כי 'ירידה צורך עלייה'. כן, העם היהודי חווה טרגדיה מונומנטלית במהלך השואה; כן, החיים היהודיים באמריקה שלחופיה הגיע הרבי היו מצומקים ומוחלשים. אך הרבי, הודות לאמונתו העמוקה בהשגחה פרטית, היה משוכנע כי הירידה היא רק תחילתה של העלייה, הניתוק הוא הזמנה לחיבור מחודש, והטרגדיה עצמה היא פרוזדור לגאולה השלמה".
"ירידה צורך עלייה" קוראת לנו לחולל מהפך באופן בו אנו תופסים את נפילותינו. אם נצליח ליישם זאת, ניווכח לראות כיצד הריחוק עשוי דווקא לקרב אותנו אל קו הסיום.
כתוב תגובה