הרב יעקב הכט היה המנחה של תהלוכת ל"ג בעומר המסורתית בשכונת קראון הייטס בברוקלין. באחת השנים הוא נתקל במספר קשיים. לקראת המצעד הוא נתקף חשש שהקהל פשוט לא יגיע, ואם בכל זאת יופיעו – לא ייהנו מהמופע. במהלך המצעד, סקר הרב הכט את המיצגים והקהל בעיניים טרוטות. מכל עבר ניבטו אליו רק פגמים ובעיות. הוא היה מתוח ותשוש כשהרבי יצא לשאת דברים בפני הילדים והוריהם.

לפתע הבחין הרב הכט כיצד הכול מתהפך לטובה. הרבי נשא דברים בפני הילדים, הצדיע לחיילים שהצטרפו לצעדה והביע את התרשמותו החיובית מהמיצגים המושקעים. ייתכן והיה זה חיוכו הטוב של הרבי, הרצון הטוב שהקרין או אולי עצם נוכחותו. משהו רומם לפתע את מצב רוחו של הרב הכט ושיפר פלאים את הרגשתו.

בתום הצעדה, הודה הרב הכט למשטרה, למארגנים ולכל הצוות. לבסוף, פנה לרבי ושאל אם נהנה מהאירוע. "נהניתי מאד", ענה הרבי.

הרב הכט הודה לרבי על הטובה הגדולה שגמל לו אישית, בכך שסחב אותו מצרותיו. בתגובה, הרים הרבי את ידיו בתמיהה וקרא: "גררתי? רוממתי!". זה הבדל ניסוחי רב משמעות. לגרור זה ממש לא כמו להרים לגובה. הרבי כאילו אמר לו: לא היית בבוץ ולא סחבתי אותך משם. היית בסדר, רק עזרתי לך להתרומם הרבה יותר.

זו נדמית כמו אפיזודה לא חשובה, אך האמת היא שהיא אחת מאינספור מקרים דומים. סיפורים רבים מתארים כיצד הרבי 'תיקן' קלות את הנאמר או הנכתב בכדי לשקף עמדה חיובית יותר. מכלול העדויות האלה מלמד אותנו על גישתו הכללית של הרבי בנוגע לניסוחן המילולי של מחשבותינו. השפה בה אנו מדברים מגדירה אותנו ואת העולם בו אנו חיים. בכוחן של מילים להגביל, אך גם לשחרר. לפיכך עלינו לברור את מילותינו בקפידה ובזהירות.

גם זו הייתה הטיה חיובית. הטיה שחלילה אפילו לצורת הדיבור. ביידיש, בעברית, באנגלית ובכל שאר השפות אותן דבר, תמיד שאף הרבי לנסח כל רעיון, תובנה, שאלה, או הצעה באופן המרומם ביותר.

מה זה עושה למח

מאחורי הדברים עומדת התפיסה שלפיה מילים הן האופן בו מחשבותינו נעשות ממשיות והופכות למציאות מוחשית. כמו דיבורו של אלוקים, שברא את העולם, כך אנחנו יוצרים מציאות במילים שאנו הוגים. רגישות גבוהה להתנסחות ובחירת מילים היא עקרון שמופיע בתנ"ך עצמו, בסידור התפילה וגם בהלכה – כמו בהלכות שבועות ונדרים.

גם המדע מסכים עם האמירה הזו. על פי חוקר המח אנדרו ניוברג והפרופסור לתקשורת מארק רוברט ולדמן, מילים אכן מסוגלות לחולל שינוי מוחי. בספרם (באנגלית) "מילים יכולות לשנות את המח שלכם", טוענים השניים כי "בכוחה של מילה אחת להשפיע על ביטוים של גנים האחראים לוויסות לחץ רגשי וגופני".

כך למשל הראו סריקות MRI שמילה שלילית אחת עשויה להגביר את פעילות האָמִיגְדָלָה, המכונה גם 'מרכז הפחד' של המח. מחקרים הוכיחו שאפילו סקירה מהירה של רשימת מילים שליליות למשך מספר שניות עשויה להחמיר את מצבו של אדם מתוח במיוחד או מדוכא, וככל שיהרהר בהן כך יושפעו לרעה השינה, התאבון ותחושת הרווחה הכללית של הנבדק. הבעת אותה שליליות במילים גורמת להפקת הורמוני לחץ נוספים – לא רק במוחו של הדובר אלא גם במוחו של המאזין להן. שני צדדי השיחה יחושו מתח מוגבר ונרגנות, והאפשרות לכונן יחסי אמון ושיתופי פעולה הדדיים תיפגע.

לעומת זאת, מחקרים מראים שככל שנתרכז במילים חיוביות, כך נחזק אזורים מוחיים אחרים. כך למשל, פעולת האונה הקודקודית משתנה ומשפיעה על הדימוי העצמי שלנו ועל תפיסתנו את הבאים אתנו במגע. מחקרים מראים גם שמילים כמו "שלום" ו"אהבה" יכולות לשנות את ביטוים של גנים מסוימים, לחזק אזורים באונה הקדמית ולשפר את תפקודו הקוגניטיבי של המח.

עם הזמן, מבנהו של התַּלַמוּס, החלק במח שפועל כ'מרכז התפיסה', משתנה בתגובה למילים, המחשבות והרגשות שלנו. ממילא, האופן בו אנחנו תופסים את עצמנו, את הזולת ואת העולם בכלל משתנה בהתאם. המילים הנכונות, כך מתברר, יכולות באמת לשנות את המציאות בה אנו חיים.

הרבי הבין את הדינמיקה הלשונית-פסיכולוגית-קוגניטיבית הזו באופן עמוק מאד אך עם זאת לגמרי מעשי. הסיפורים הבאים מדגימים כיצד ההטיה החיובית של הרבי מתבטאת באופן זה במגוון הקשרים הכוללים שיחות חולין, נאומים פומביים ותכתובות.

לשים לב לביטויים מדוברים

הרבי שאף בעקביות להימנע מביטויים שהביעו זלזול, לעג או ביקורת שלילית. הרבי אף היה מנסח מחדש מילים וניבים שרבים מאתנו רגילים לומר או לכתוב בלי להקדיש לכך מחשבה מעמיקה. הרבי התייחס ברצינות תהומית לאימוץ לשון נקיה וחיובית, גם בחילופי דברים שגרתיים הנדמים בעינינו כסתמיים ומובנים מאליהם.

מאותה סיבה התנגד הרבי לשם השגור כל כך, "בית חולים". מדוע שלא יכונה המוסד "בית רפואה", תמה הרבי. במכתב לפרופסור מרדכי שני, מנכ"ל המרכז הרפואי שיבא, כותב הרבי: "ואף שבהשקפה ראשונה החילוק הוא בתיבות ומלים. אבל עצם השינוי יש בו כדי להביא עידוד. ועוד והוא העיקר, שזהו מתאים יותר לאמתתו של בית זה, שתכליתו ומטרתו להביא רפואה ועד לרפואה שלמה, ולמה ייקרא בשם שאינו הולם יפה את העניין?". אם נשנה את האופן בו אנחנו מכנים את אותם מוסדות, מלבד זאת שנפיח במטופלים תקווה ואופטימיות, נעצים את ערך הבריאות במקום להבליט את החולי.

את השמדתם השיטתית של יהודי אירופה במהלך מלחמת העולם השנייה נמנע הרבי מלכנות בכינוי הנפוץ holocaust (השואה). שורשיה של מילה אנגלית זו בשפה היוונית, ומשמעותה היא "נשרף כליל". הרבי ביקש למחות כנגד התפיסה כי השמדתם של שישה מיליון יהודים קשורה באופן כלשהו לפעולה כמו הקרבת קורבנות. הרבי דחה בשאט נפש את הגישה שהביעו כמה מנהיגים ואישי רוח לפיה לרצח עמנו יש משמעות או ייעוד דתיים, ובאותה מידה מחה הרבי כנגד הטוענים כי השואה הייתה עונש נקם מאלוקים. הוא ביקש ששפתו תבטא את השקפתו.

הרבי נמנע משימוש בביטוי "דדליין" שמשמעותו המילולית בעברית "קו המוות", והעדיף להשתמש בביטויים בעלי אופי חיובי יותר.

הרבי לא היה מכנה אתרי נופש כשרים בשמם הנפוץ retreat, כינוי שמכיל גם רמז לנסיגה או הימלטות. הרבי גם לא "נטל על עצמו" פרויקטים, ייתכן שזה מפני שהוא זיהה בכך פסיביות קיצונית.

גם ביטויים מקובלים בשיח היהודי העדיף הרבי לנסח באופן חיובי יותר. יותר מפעם אחת מחה הרבי כנגד כינוי אחת מפרשיות התורה בשם "פרשת מצורע", המזכירה את מחלת הצרעת שהיא עונש על התנהגות שלילית. הרבי הציע להעדיף לכנות את פרשה בשם "פרשת טהרה", כיוון שהיא עוסקת בתהליך ההיטהרות מטומאת הצרעת.

על אף שהרבי היה בעצם מחוללה של תופעת "בעלי התשובה", הוא העדיף שלא להשתמש בביטוי זה ביחס לאנשים ספציפיים. הרבי סבר כי זהו תיוג מזלזל שמתייחס לעברו של האדם ומדגיש את העובדה שאורח חייו הקודם היה בלתי ערכי.

חיוביות קיצונית מנעה מהרבי לתאר אפילו מיקומים גאוגרפיים כ"רחוקים". כשחסיד הציג בפניו תורם ממזרח אסיה, העיר הרבי לתורם: "אתה בא ממקום במזרח המכונה היפך הקרבה".

רגישותו של הרבי לשפה נגעה אפילו לתיאור חפצים פיזיים. הרב יוסף מנגל תרגם לאנגלית את ספר התניא. את המילה "דומם", המתארת את העצמים חסרי החיים, בחר הרב מנגל לתרגם כנהוג למונח inanimate, שמשמעו "נטול רוח חיים". הרבי ערך את התרגום והתנגד למונח הזה. הוא נימק זאת בכך שלפי תורת הסוד, כל עצם בעולם מכיל חיות אלוקית. הציע במקומו את התרגום המילולי: silent, שמשמעותו שותק. כוונתו של הרבי הייתה ברורה: על אף שגם ב'דומם' ישנה חיות, היא נעלמת ודוממת בהם.

הגדרה עצמית

הרבי ראה חשיבות עצומה בהשפעתן הפסיכולוגית של מילים. הוא חש כי האופן בו אדם מדבר על עצמו משפיע עמוקות על עיצוב זהותו והשקפתו, וביותר ממובן אחד – מגשים את עצמו.

כאשר אדם מהאי הקריבי קוֹרַסַאוּ תיאר את עצמו במכתבו לרבי כ"יהודי קטן", השיב לו הרבי: "אין דבר כזה יהודי קטן... אין רשות לבן או בת ישראל לזלזל בפוטנציאל האדיר שלהם".

אדם אחר טען בפני הרבי, כי "משהו בי ודאי פגום" מהבחינה הרוחנית. הרבי השיב: "כשם שאסור לומר לשון הרע על אדם, גם אם הדברים הם האמת לאמיתה, כך גם אסור לאדם לומר לשון הרע על עצמו". הרבי לא האשים את אותו אדם בכך שעבר עבירה, אלא הזכיר לו כי המילים שאנו אומרים מגשימות את עצמן. לכן, אם זה לא מקדם אותך, אל תנבור בעבר הלא טוב שלך.

חנה שרפשטיין כתבה עבודת מחקר על הקהילה החסידית בשכונת קראון הייטס, ותיארה את "חייו הקשים" של החסיד. הרבי העיר לה לשנות את הניסוח ולכתוב על "קשיי החיים". למרות שיש קשיים בחיים, זה לא אומר שהחיים עצמם קשים או רק קשים.

הפוך מ...

הרבי ציטט לא פעם אמרה מהתלמוד שמסבה את תשומת הלב לכך שהתורה בחרה בניסוח עקיף על מנת להימנע מתיאור המאפיינים השליליים של החיות בתיבת נוח. במקום לדבר על החיות ה"טמאות", התורה מדברת על אלו ש"אינן טהורות". כך גם נהג הרבי עצמו. הוא נזהר לא לבטא את המילה "טמא" להטיותיה, ולהשתמש ככל האפשר בביטוי המעודן יותר: "לא טהור".

ברוח זו נהג הרבי להימנע מדיבור שלילי, על ידי התייחסות לתכונה המדוברת כ"ההיפך מ" תופעה חיובית, במקום לנקוב בשמה המפורש.

הדוגמאות לכך רבות מספור:

ליצר הרע קרא הרבי לא פעם "היצר שהוא הפכו של היצר הטוב". גם את מלאך המוות היה הרבי נמנע מלהזכיר מפורשות, ומסתפק בכינויו "הפכו של מלאך החיים".

במקום לומר שהמצב הורע, היה הרבי אומר לעתים כי "הפכו של הסדר מתגבר כעת", או לחלופין ש"החלק שאיננו טוב מתעצם".

אדם שהתנהלותו או חייו הרוחניים לוקים בחסר, הרבי היה מתאר כ"הולך מחיל אל חיל בכיוון ההפוך". התנהגות חסרת מחויבות לדת תוארה כ"היפך השמירה על תורה ומצוות". מי שהצהיר על היעדר אמונה באלוקים לא היה כופר או אתאיסט, אלא אדם המביע עמדה הנוגדת את אחד מעיקרי האמונה המופיע בפסוק "שמע ישראל".

אנשים שהתייחסו זה לזה באופן שלילי, היה הרבי מכנה את התנהגותם כ"היפך אהבת ישראל". טיפוסים ערמומיים כונו "היפך תכונת יעקב איש תם", על שם תומתו של יעקב אבינו.

וכך הלאה והלאה. במכתביו ונאומיו של הרבי, שנאה הומרה ב"היפך האהבה", שקר הוצג כ"היפך האמת", גאווה הייתה "היפך הענווה" ועצבות הפכה ל"היפך השמחה". אפילו המוות, בלשונו של הרבי, הוא "היפך החיים", והגהינום – "היפך גן העדן".

תורה חיובית

הרבי היה כה מחויב לשימוש בשפה חיובית, שהוא אף נמנע מציטוט פסוקים הכוללים כינויי גנאי.

הפסוק הנודע "פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר, וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ" (משלי, יד, טו), הוא דוגמה מצוינת לכך. חז"ל אומרים שאותו "פתי" הוא לא אחר ממשה רבינו, מתוך הבנה כי מדובר בכינוי חיובי. משה נקרא "פתי", משום שהאמין לדבריו של אלוקים ללא פקפוק. באחד ממאמריו ציטט הרבי את המדרש המדובר בכדי להעלות על נס את אמונתו התמה של משה. עורך השיחה, שהכין אותה להוצאה לאור, ציטט את המדרש בלשונו: "פתי יאמין לכל דבר, זה משה". הרבי ערך שינוי הגהה והמדרש צוטט כך: "המאמין לכל דבר- זה משה" – כדי לא לצטט מילה שעלולה להתפרש כתואר גנאי למשה.

במאמר אחר ציטט הרבי פסוק מספר תהלים: "יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו" (קטז, טו). על אף שמשמעות הפסוק היא שמותם של הצדיקים קשה לאלוקים, הרבי ציטט רק את חציו הראשון של הפסוק ולהתייחס רק ברמיזה לחלקו השני.

אחד משלושה עשר עיקרי האמונה הוא האמונה בביאת המשיח. מילים אלו הולחנו בלחן מפורסם שרבים מכירים, ולא פעם שרו את השיר בהתכנסויות והתוועדויות אצל הרבי. אך כשהרבי היה שר אותו, לרוב הוא היה משמיט את המילים "ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו". הרבי לא רצה להעניק שום תוקף או ממשות לאפשרות שביאת המשיח תתעכב אף ברגע.

כוחן של מילים

הרבי לא רק האמין שלבחירותינו המילוליות השפעה פסיכולוגית עלינו ועל סביבתנו. הוא האמין שמילים מסוגלות להשפיע על המציאות עצמה. לא סתם בלשון התורה המילה "דבר" מתפרשת הן כדיבור והן כחפץ. הקשר בין דיבורים לדברים הדוק מאד. ניתן לומר שהדיבורים מולידים דברים.

הרבי, שבקושי הצליח לחמוק מאימי השואה, חי בתקופה בה כוחן של המילים התגלה לעיני כולם. היטלר, יימח שמו, צבר כוח והניע את צבא גרמניה ואזרחיה לבצע פשעים מזוויעים בכוחם של דיבור משולהב ורטוריקה ארסית. ייתכן ותקופה זו, בה חושלה רגישותו של הרבי, חיזקה את רצונו להבטיח כי כל מילה שיאמר הוא, ובעצם כל אדם, תיאמר מתוך מודעות, חמלה ורגישות.

הרבי ידע שמילים לא רק משפיעות על האופן בו אנחנו חושבים ומגיבים, אלא גם מעצבות אותנו רוחנית ואף משפיעות על המציאות עצמה. משום כך הקפיד כל כך לשרש את השליליות מדיבורו ואימץ התנסחות חיובית בשיחותיו. הזהירות הזו לא נבעה משאיפה מופשטת להתנהלות מנומסת וחביבה. הרבי ראה כיצד מילים יכולות לתעל כוח ברוטלי למעשים. הוא הבין כי אם ילדיו של אלוקים ייטיבו את שפתם, הם ישקפו ויבטאו במילותיהם את מחויבותם לתיקון ועילוי של העולם כולו.