אין דבר שלם יותר מלב שבור.

(אמרה חסידית)

האם עצבות היא דבר רע? תורת החסידות מבדילה בין שני סוגים של צער: מרירות, שהיא צער בונה, ועצבות, שהיא צער הורס.

מרירות היא ייאושו של אדם שלא רק מכיר בכשלונותיו אלא איכפת לו מהם; אדם שמתייסר בגלל הדברים הרעים שעשה, בגלל ההזדמנויות שהחמיץ, בגלל הפוטנציאל הבלתי ממומש שלו; זהו אדם המסרב להיות אדיש למה שלקוי אצלו ובעולמו.

עצבות, לעומת זאת, היא יאוש של אדם שמיואש מעצמו ומאנשים סביבו, שהמלנכוליות שלו רוקנה אותו מתקווה ויוזמה.

מרירות היא קרש קפיצה לשיפור עצמי; עצבות היא בור בלי תחתית.

כיצד ניתן להבחין בין השניים? הראשונה היא אקטיבית, השניה – פסיבית. האדם המריר בוכה, אצל העצוב העניים יבשות וריקות. ראשו וליבו של הראשון נמצאים בסערה, אצל השני הם שקטים, אפתיים וכבדים כעופרת.

ומה קורה כשהם יוצאים מן המצב, כל אחד מצערו שלו?

הראשון, מזנק לפעולה: עושה החלטות, מתכנן, עושה את צעדיו המהוססים הראשונים כדי לבטל את הסיבות לצערו. השני הולך לישון.

(מבוסס על פי ספר התניא, פרק ל"א).