פרק ט'

פרק ט.

אבל לגבי הקדוש-ברוך-הוא, מדרגת החכמה, שהיא תחילת מחשבה וראשיתה, -

ומקורה, היא סוף מעשה אצלו, דהינו שנחשבת כאלו היא בחינת ומדרגת עשיה לגבי הקדוש-ברוך-הוא, כדכתיב: -

כמו שכתוב: "כולם בחכמה עשית".

– שלכאורה, היה מתאים להשתמש לגבי חכמה, במלה "השכלת" (כולם בחכמה השכלת) או בלשון אחרת של שכל – מדוע אומר הפסוק " עשית " כשמדובר אודות חכמה? – אלא הכוונה היא, שחכמה היא כעשיה לגבי הקב"ה, והיינו לומר, שכערך החיות שבעשייה גופנית וגשמית לערך חיות החכמה, שהיא

– החכמה, ראשית ומקור החיות באדם וכל הברואים גשמיים, -

שלגבי חכמה, מקור החיות ותחילתה, אין שום ערך כלל לחיות של עשיה, שהיא החיות הנמוכה ביותר, שהוא

– החיות של עשיה, היא כאין לגבי חיות שבאותיות הדבור, שהוא

– החיות של אותיות הדיבור, היא כאין לגבי החיות שבאותיות המחשבה, שהוא

– החיות שמאותיות המחשבה, היא כאין לגבי חיות ומעלת המדות שמהן נמשכה מחשבה זו

– כפי שהוסבר לעיל, שכל האותיות שבמחשבה באות מאיזו מדה שהיא הגורמת שהנפש תהרהר באותיות מחשבה אלו. הרי ברור הדבר, שהחיות של אותיות המחשבה, היא כאפס לגבי החיות של המדות, שממנה באות אותיות מחשבה אלו, שהוא

– החיות של המדות, היא כאין לגבי חיות ומעלת ומדרגת החכמה בינה ודעת מקור המדות

– הרי, שמעשיה עד לעליונות החכמה, ישנן חמש מדריגות, שכל אחת מהן היא כאין לגבי המדריגה שלמעלה ממנה – הרי על אחת כמה וכמה שמהתחתון ביותר (עשיה) לגבי העליון ביותר (חכמה), וכערך שבין עשיה לגבי חכמה - כן ממש ערך מדרגת ומעלת החכמה, שהיא ראשית ומקור החיות שבכל העולמות, -

שכן, כאן מדובר אודות ספירת החכמה של עולם האצילות, שהיא המקור לעולם האצילות, שהוא העולם העליון ביותר, וממילא מקור שאר העולמות שלמטה מעולם האצילות – לחכמה זו אין כל ערך, לגבי הקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו, המרומם והמתנשא רבוא רבבות מדרגות רוממות, יותר מרוממות מדרגת החכמה על בחינת חיות שבעשיה, שהיא

– רוממות החכמה לגבי עשיה, היא רוממות

רק

– אם כך הדבר, מדוע אנו אומרים רק שחכמה לגבי הקב"ה היא כמו עשיה לגבי חכמה, הרי ה"עצם" הוא למעלה מעלה בהרבה מאשר עשיה לגבי חכמה? – הרי זה מפני שאין בנבראים כח להשיג רק ההשתלשלות ממדרגת חכמה, שהיא ראשיתם, -

איך שהיא יורדת למדרגת עשייה השפלה, לכך אנו אומרים שלגבי הקדוש-ברוך-הוא נחשבת מדרגת החכמה כמדרגת עשייה ממש, -

שמחכמה עד עשיה בנבראים היא הירידה הגדולה ביותר של מדריגות שבאפשרותם להשיג, דהיינו לומר

– כלומר, שהוא

– יתברך, רם ונשא ונעלה עלוי רב מאד מאד ממדרגת החכמה. ולא שיך כלל ליחס אצלו שום ענין המתיחס לחכמה, אפלו

– לא בדרך מעלה ועלוי רב, -

אפילו התייחסות לחכמה כדי לציין איך הוא ברוך הוא למעלה מחכמה – גם זה אינו מתאים, כגון לומר עליו

– על הקב"ה, שאי אפשר לשום נברא עליונים ותחתונים להשיג חכמתו או מהותו, -

כאן הרי משתמשים בענין ההבנה באופן של שלילה ועליונות, שאי אפשר להבין את הקב"ה – ובכל זאת לא שייך לומר כך אודות הקב"ה, כי ענין ההשגה מתייחס ונופל

– רק על דבר חכמה ושכל, לומר שאפשר להשיגו, או אי אפשר להשיגו מפני עמק המשג; אבל הקדוש-ברוך-הוא שהוא למעלה מן השכל והחכמה - לא שיך כלל לומר בו שאי אפשר להשיגו מפני עמק המשג, -

וזאת מפני כי

– הקב"ה, אינו בבחינת השגה כלל, והאומר עליו

– על הקב"ה, שאי אפשר להשיגו - הוא כאומר על איזו חכמה רמה ועמקה, שאי אפשר למששה בידים מפני עמק המשג, שכל השומע

– דברים אלה, יצחק לו, לפי שחוש המישוש אינו מתיחס ונופל אלא על עשייה גשמית הנתפסת בידים, -

דבר גשמי, הנעשה ונלקח בידים, מתאים לומר עליו, שיכולים למששו בידים, ואילו ענין של שכל, ה"מתקבל" בשכל בלבד, לא מתאים כלל לומר שהחכמה היא כל כך עמוקה, שאי אפשר למשש אותה בידים. וככה ממש נחשבת לגבי הקדוש-ברוך-הוא מדרגת השכל וההשגה כעשיה גשמית ממש, ואפלו השגת שכלים

– נמצאים בעלי הבנה גדולה, שבעולמות עליונים, ואפלו מדרגת חכמה עלאה

– החכמה העליונה, שבעולם האצילות, המחיה את כלם, -

כל הנבראים וכל עניני שכל, כדכתיב: -

כמו שכתוב 1: "כלם בחכמה עשית".

– שהתהוות כל הנבראים וחיותם היא מ"חכמה", היינו חכמה דאצילות, אף על פי כן נחשבת גם חכמה עילאה (עליונה) שבאצילות כעשיה לגבי הקב"ה, שכן, הקב"ה הוא בלי ערך למעלה מחכמה שבאצילות – ממילא לא מתאים כלל לומר, שאי אפשר להבינו בחכמה ושכל, כיוון שענין החכמה והשכל אינו ה"חוש" כלל שעל ידו אפשר להשיגו, כי הוא למעלה לגמרי מכך. ומה שהקדוש-ברוך-הוא נקרא "חכם" בכתוב, -

הרי שכן מייחסים לו ענין החכמה, וגם חכמינו זכרונם לברכה כנו לו מדרגת ומעלת החכמה, -

שהוא יתברך חכם, הינו משום שהוא מקור החכמה, שממנו יתברך נמשך ונאצל

– לגבי נבראים נאמר הלשון "נברא", דבר שנוצר, ולגבי מדריגה שמעולם האצילות, הלשון הוא "נאצל", שנאצל ונפרש ממנו יתברך מדריגה זו ונאצל זה, מהות מדרגת חכמה עלאה

– עליונה, שבעולם האצילות. וכן

– מה שקוראים לקב"ה בשם: "רחום" ו"חסיד", -

למרות שהוא למעלה לגמרי ממדות רחמים וחסד, הרי זה מפני על שם שהוא מקור הרחמים והחסדים. וכן שאר המדות, -

שמה שמציינים את הקב"ה במדות האחרות, הרי זה מפני שהוא מקור למדות אלו, שכלן

– כל המדות, נמשכו ונאצלו ממנו יתברך. ודרך וענין ההמשכה והאצילות, -

כיצד נמשכו ונאצלו חכמה ומדות מהקב"ה, שהוא למעלה לגמרי מחכמה ומדות, ואף גם אחרי שנמשך ענין החכמה והמדות, הן דבר אחד אתו יתברך, איך

– נמשך ונאצל ענין החכמה והמדות מ"אין סוף" שלמעלה לגמרי מחכמה ומדות, ומה

(הגהה: -

ב"הגהה" זו מוסבר בקיצור ענין הצמצומים שהיו נדרשים כדי שמאור אין סוף, ייאצל ענין של חכמה ומדות: סוד הצמצום באור-אין-סוף ברוך-הוא, -

שלפני הצמצום האיר האור הבלי גבול, והצמצום פעל שיתגלה כוח הגבול שבאור אין סוף, וצמצום אדם קדמון, -

היינו המחשבה הראשונה הכוללת כל סדר ההשתלשלות – נעשה כבר כאן ענין של מחשבה, אבל מחשבה כזו הכוללת כל סדר ההשתלשלות, וסוד

– הצמצום של הדיקנא, -

זקן ושערות, שהם ענין של צמצומים: כשם שבשערה החיות מצומצמת ביותר, עד שגם כשחותכים את השערה אין האדם חש בכאב, כך מהווה "סוד הדיקנא" אופן נוסף בצמצומים, שסוד כל הצמצומים

– הוא, לצמצם האור

– כדי שיוכל, שיתלבש בבחינות כלים די' ספירות.

– שבעולם ה אצילות. "כלים" הם ענין של חכמה וחסד, ואילו "אור" הוא פשוט, בלי ציור של חכמה וחסד; הנה בשעה שהוא מצמצם את עצמו ונעשה ענין של כלים, של חכמה וחסד, בהם מתלבש ומתייחס האור, אז מתהווה ענין החכמה והחסד ובאופן שהם דבר אחד אתו יתברך. והנה, אחר שנתלבש אור-אין-סוף בבחינת כלים דחכמה-בינה-דעת, אז שיך לומר מה שכתב הרמב"ם: -

שהדעת והידיעה שלמעלה הן באופן ש "הוא היודע, והוא המדע, והוא הידוע, -

הכל זה "הוא", הוא יתברך, ובידיעת עצמו וכו'", -

יודע כל הנבראים. לפי שבחינת כלים דאצילות נעשים נשמה וחיות ל עולמות: בריאה-יצירה-עשיה ולכל אשר בהם.

– לכל הנבראים שבעולמות. וב"ידיעת עצמו" שבכלים דאצילות, הוא יודע כל הנבראים של בריאה - יצירה - עשיה המקבלים חיותם מהם. אך, כל זה שייך אחרי שהאור מתצמצם על ידי צמצומים שונים, עד שיוכל האור להתלבש בכלים שבאצילות. אבל בלי צמצום והלבשה הנזכר לעיל

– כאמור לעיל, של האור בכלים, לא שיך כלל לומר "הוא היודע, והוא המדע וכו'", -

כלומר, לא שייך כלל לומר בו ענין של ידיעה, גם לא באופן של "הוא היודע הוא המדע וכו"', כי

– הקב"ה, אינו בבחינת וגדר דעת ומדע כלל חס ושלום, אלא

– הוא, למעלה מעלה עלוי רב עד אין קץ אפלו מבחינת וגדר חכמה, -

שגם האופן של "הוא היודע והוא המדע כו"' הוא גדר פרטי של חכמה, כלומר, זהו חכמה ולא ענין של חסד – הנה הוא יתברך למעלה מעלה לגמרי מכך, עד שבחינת חכמה נחשבת אצלו יתברך בבחינת עשיה גשמית): על כל פנים הרי אמר, שהדרך והאופן כיצד נמשך ונאצל מאור אין סוף ענין של חכמה ומדות, ובכל זאת תהיינה דבר אחד עם אור אין סוף, עד ש"הוא המדע וכו"' – דבר זה ידוע למשכילים, ורבנו הזקן ממשיך ואומר: והנה, אין לנו עסק בנסתרות, -

כיצד נאצלו הספירות מאור אין סוף, ובאופן זה שהן דבר אחד עם אור אין סוף. אך "הנגלות - לנו", -

הוא, להאמין אמונה שלמה דאיהו וגרמוהי חד, -

הוא יתברך ו"גרמוהי" הכלים והספירות שלו הם דבר אחד, דהינו מדותיו של הקדוש-ברוך-הוא ורצונו וחכמתו ובינתו ודעתו

– הם דבר אחד עם מהותו ועצמותו, המרומם לבדו רוממות אין קץ מבחינת חכמה ושכל והשגה. ולכן, -

מפני שהוא למעלה לגמרי מענין של שכל והשגה, גם יחודו שמתיחד עם מדותיו שהאציל מאתו יתברך, גם כן אינו בבחינת השגה

– שיוכלו להשיג איך מתיחד בהן.

– אלא זה ענין שיש "לקחתו" באמונה. ולכן נקראו מדותיו של הקדוש-ברוך-הוא - שהן הספירות - בזהר הקדוש: "רזא דמהימנותא", -

סוד האמונה, שהיא האמונה שלמעלה מן השכל: -