שער היחוד והאמונה

(השורות דלהלן, משמשות כמבוא ל''שער היחוד והאמונה'')

להבין מעט מזער מה שכתוב בזהר, ד"שמע ישראל כו'" - הוא "יחודא עלאה", ו"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" - הוא "יחודא תתאה".

הערת כ''ק רבינו: ''תוכן שער היחוד והאמונה הוא'' – להבין, ולו במעט, משהו ממה שכתוב בזהר (ח''א יח, א. יב, א. ועוד), ש''שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד'' הוא האופן העליון ביותר בהבנת אחדות ה', ו''ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'' (המלה ''ועד'' בחילופי אותיות היא ''אחד'', כנאמר בזהר), הוא האופן התחתון יותר בהבנת אחדות ה', להבין, איך יתכנו שני אופני הבנה באחדות ה', עליון ותחתון, וביאורם –

פרק א. כתוב: "וידעת היום והשבת אל לבבך, כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת - אין עוד"

– פירושו הפשוט של הפסוק הוא, שאין א־ל נוסף בשמים ממעל ועל הארץ ומתחת לארץ. וצריך להבין: וכי תעלה על דעתך שיש אלהים נשרה

– שרוי במים מתחת לארץ, שצריך להזהיר כל כך "והשבת אל לבבך"?

– כלומר, להתבונן היטב ולשים לב כי אין הדבר כך? הנה, כתיב: "לעולם, ה', דברך נצב בשמים", ופרש הבעל־שם־טוב ז"ל: -

הסביר באריכות, ובביאור באופן של הפצה שפירוש הפסוק הוא: כי דברך

– של הקב''ה, שאמרת "יהי רקיע בתוך המים וגו'" - שמדיבור ואותיות אלו נברא רקיע השמים, תבות ואותיות אלו, הן נצבות ועומדות לעולם בתוך רקיע השמים, ומלבשות בתוך כל הרקיעים לעולם להחיותם, -

הערת כ''ק רבינו: ''ול''ק – שהדבר נאמר מכבר, לפני כמה אלפים שנה'' - כדכתיב: -

כמו שכתוב: "ודבר אלהינו יקום לעולם", "ודבריו חיים וקימים לעד כו'"

– ולא זו בלבד שהדברים מתייחסים לנברא כמו ''בשמים'', הקיים תמיד (השמים וצבא השמים שמש וירח כו' ''קיימים באיש'': כל פרט שבהם קיים תמיד) –אלא גם צבא הארץ (ה''קיימין במין'': המין בלבד קיים, ואילו הנבראים הפרטיים מתחלפים) מן ההכרח שבכל נברא תתקיים תמיד החיות האלקית שבראה אותו, ותיצור ותחיה אותו מחדש, כפי שהדבר הוא לגבי ''שמים'', שהדיבור מוכרח לעמוד בו תמיד, כפי שהוא מבאר להלן, כי אלו היו האותיות

– של המאמר האלקי שברא את השמים, מסתלקות כרגע חס ושלום וחוזרות למקורן -

לאותה דרגה באלקות שממנה באות האותיות, היו כל השמים

– כל הרקיעים, אין ואפס ממש, והיו כלא היו כלל, וכמו קדם מאמר "יהי רקיע כו'" ממש – שאז לא הייתה קיימת כלל שום מציאות של רקיע, כך גם עתה לא היתה קיימת שום מציאות של רקיע אילו האותיות היו מסתלקות ממנו. להלן מסביר רבנו הזקן, שהדברים אמורים לא רק לגבי רקיע, אלא כך הדבר גם בכל הנבראים: וכן בכל הברואים שבכל העולמות עליונים ותחתונים, ואפלו ארץ הלזו הגשמית ובחינת דומם ממש, -

הדברים הדוממים שבהם לא נראית שום תנועה של חיות ושל רוחניות, גם לא החיות הנראית ב''צומח'' כשגדל מקטן לגדול, ואילו ב''דומם'', כמו אדמה, אבנים וכדומה, לא נראית שום חיות, אלא חומר בלבד – אף על פי כן גם ב''דומם'' קיים תמיד הכוח האלקי שיצר אותו, אלו היו מסתלקות ממנה כרגע חס ושלום האותיות מעשרה מאמרות שבהן נבראת הארץ בששת ימי בראשית – בתחילת בריאת העולם, היתה

– הארץ, חוזרת לאין ואפס ממש, כמו לפני ששת ימי בראשית ממש

– שאז הרי לא היתה קיימת שום מציאות של ארץ, כך לא הייתה קיימת גם עתה שום מציאות של ארץ. וזהו שכתב האר"י ז"ל, שגם בדומם ממש, כמו אבנים ועפר ומים, -

בהם לא נראית שום חיות ושום רוחניות, יש בחינת נפש וחיות רוחנית. דהינו, -

איזו חיות רוחנית ישנה ב''דומם'', מאחר שגם החיות שקיימת ב''צומח'', איננה נמצאת בו? – זו בחינת התלבשות אותיות הדבור, מעשרה מאמרות המחיות ומהוות את הדומם, להיות

– שיהא הדומם יש מאין ואפס שלפני ששת ימי בראשית – שבמקום שהמצב שלפני ששת ימי בראשית שאז לא היתה קיימת שום מציאות של ''דומם'', כי אם רק ''אין ואפס'' – תהיה עכשיו מציאות של ''דומם'', באמצעות האותיות של ''עשרה מאמרות'' – ואם כן, האותיות של ''עשרה מאמרות'' הן הנפש והחיות הרוחנית של ה''דומם''.