בתשעה באב אנו מתאבלים על חורבן בית המקדש בירושלים, שחרב פעמיים בתאריך הזה, ובכל פעם בעקבותיו גלה העם היהודי מארצו.
למה חרבו בתי המקדש? אחד השמות שניתנו בתורה לבית המקדש הוא "משכן" (כלומר מקום ששוכנים בו)1. חז"ל מציינים שהמילה משכן קרובה למילה משכון, שמשמעותו ערבון. משמעות הדבר שבתי המקדש נלקחו מאתנו ומוחזקים על-ידי האלוקים כמשכון תמורת התשלום שאנו חייבים לו.
אבל כיצד שאריות בתי המקדש החרבים יכולות לשמש כ"משכון"? ומה עוד מוטל עלינו לשלם כדי לפרוע את החוב כדי שהמקדש יוחזר לנו?
המקדש אינו רק בניין שעמד על ראש גבעה בירושלים במשך 830 שנים. המבנים הם ההגשמה הפיזית של מציאות מסוימת. המציאות הזאת היא מה שאנו קוראים "משכן השכינה", הנוכחות הנגישה, הזמינה והמוחשית של מהותו של אלוקים בעולמנו.
אחד העקרונות הבסיסיים של היהדות – המנוסח בקריאת פרשת השבוע – הוא "אין עוד מלבדו" (דברים ד, לה). אין משמעות הדבר רק שיש ביקום אלוקים אחד בעל כוח, אלא שיש רק מציאות אחת והיא האלוקים. הכול ביקום הוא התפשטות הווייתו של אלוקים, ומלבדו אין שום דבר אחר. עם זאת, כמו במראה חד-כיוונית, אלוקים חווה את האמת האלוקית, ואנו לא חווים אותה. אנו רק רואים את בבואתנו ומדמיינים שאנו קיימים כישויות עצמאיות.
כוונת התורה היא שנחיה בעולם הזה ונגלה את האמת האלוקית, ועל ידי כך נכוון את מציאותנו שבמראה למציאות שקופה. כל מצווה שאנו מקיימים מגלה את אחדותו של האלוקים בחיי היומיום. כשחיינו משקפים את מציאות הזאת, אלוקים מאפשר לנו לא רק להאמין ולציית, אלא גם לחוות את נוכחותו.
בימים שבהם עמד בית המקדש בירושלים, הוא שימש כבית "משכן השכינה". כשנכנסנו לבית המקדש והתפללנו, או כשהבאנו לשם קרבנות, חווינו את האלוקות כמהות התמציתית שממנה שזור מארג היקום בשלמותו. בעצם גופינו חשנו עטופים בלבוש האור האלוקי, אבני המקדש תיווכו למעננו את טבעו של אלוקים.
כשהפנינו עורף לתורה, הפנינו עורף לידיעה הזאת של נוכחות האלוקים בכל פרט של קיומנו, וכתוצאה מכך כבר לא יכולנו לראות את השכינה בבית המקדש. אם איננו יכולים לראות את המציאות הזאת אז גם איננו יכולים לחוות אותה, ובניין המקדש הופך לקליפה בלי תוכן. אם שום דבר לא קורה ב-CPU של המחשב, גם לא תהיה תמונה על הצג. חיינו האישיים הם האנרגייה הדינמית של המקדש. הבניין הוא רק ה"צג". אם המקדשים האישיים, הפנימיים, שלנו אינם מתפקדים, גם לא יכולה להיות התגשמות במקדש החיצוני, הפיזי. למקדש בתור מבנה פיזי כבר אין הפונקצייה שאנו יכולים לקרב אליה.
לכן אלוקים לוקח מאתנו את המקדש הפיזי בתור "משכון". אלוקים אומר לנו: כשיהיה לכם את האור למלא את הבניין, אשקם אותו. כשתהיו מוכנים לחיות את המציאות שבה הכול אחד עמדי, אזי ייבנה המקדש מחדש. כשתתקנו את היעדרה של האמת שבחייכם, אחזיר את המשכון. אז תוכלו להשתמש בו כראוי.
אנו, כעם, עשינו רבות במהלך גלותנו הארוכה והאפלה, וכבר שילמנו תשלומים כבדים במסירותנו לאמת של התורה. לבטח חובנו קרוב מאוד להיפרע, ודרוש רק מאמץ קטן של כל אחד מאיתנו כדי שבעזרת השם ייבנה בית המקדש מחדש ואחרי כן יגיע עידן האחווה האוניברסלית, ביום שבו "ביתי יהיה בית תפילה לכל העמים" (ישעיה נו, ז).
מי ייתן ונזכה לכך במהרה בימינו
כתוב תגובה