חשקה נפשו של רבי זאב קיצס, תלמיד חכם וחסיד, לנסוע לארץ הקודש. נכנס לרבו, רבי ישראל הבעל שם טוב, וביקש ממנו את ברכת הדרך.
רבי ישראל בירכו לשלום ובטרם נפרד ממנו אמר:
"ר' זאב! היזהר נא בדבריך, ודע כיצד להשיב."
יצא רבי זאב לדרכו בספינה שעשתה את דרכה ארצה. באמצע הדרך עגנה הספינה באי קטן והנוסעים ירדו להצטייד במזון. בין היורדים היה רבי זאב שהלך אנה ואנה כשהוא טרוד במחשבותיו על רעיונות רוחניים נשגבים. כשהקיץ משרעפיו הבחין כי הספינה הפליגה בלעדיו והוא נותר לבדו!
הוא החל עושה את דרכו על גבי האי הקטן כשלפתע פגש באדם מבוגר בעל זקן שיבה ופנים אציליות שבירך אותו לשלום.
"מדוע אתה מודאג כל-כך?" שאל אותו הזקן.
"כיצד לא אדאג? הספינה שלי נעלמה ואיננה ואני נשארתי לבדי. השבת מתקרבת ואין לי היכן לשהות" השיב רבי זאב.
"אל תדאג. אוכל לארח אותך בביתי; לאחר השבת ניגש שוב אל החוף. ספינות רבות פוקדות את האי ותוכל להצטרף לאחת מהן."
כך אכן היה. את השבת בילו רבי זאב ומארחו בנעימים ולאחר השבת ליווה אותו הזקן אל החוף, שם פגשו בספינה שנוסעיה הסכימו שרבי זאב יצטרף אליהם.
רגע לפני שנפרדו קרא לעברו הזקן:
"רק רגע! שכחתי לשאול אותך: מה שלום היהודים במדינתך?"
"בורא העולם לא עוזב אותם" הפטיר רבי זאב ללא לחשוב פעמיים, והספינה יצאה לדרכה.
רק לאחר שהספינה התרחקה מהאי נזכר רבי זאב במה שאמר לו הבעל שם טוב. מה עניתי לו? הצטער רבי זאב. מדוע לא סיפרתי לו על סבלם של היהודים? מדוע לא אמרתי עד כמה מצבם קשה בגלות?
צערו היה גדול כל-כך עד שהוא החליט לשוב למז'יבוז' אל הבעל שם טוב, שם אמר לו רבי ישראל:
"הזקן שפגשת היה אברהם אבינו; בכל יום הוא מתפלל ומתחנן לבורא העולם על בניו הסובלים בגלות. אך בורא העולם השיב לו: אינני נוטש אותם! הנה, רבי זאב נוסע לארץ ישראל והוא אדם כשר. שאל אותו עליהם!
"לו היית מספר לו על צער הגלות היה מגיע המשיח. אך אתה לא נזהרת בתשובתך – והגלות נמשכת..."
כתוב תגובה