השם שפּאלערני ידוע לכל, הכל יודעים, כי שפּאלערני הוא דבר מאוים, השם בעצמו מטיל אימה, פּחד וחרדה, וכשמזכירים שפּאָלערני הכל ברור, ולגודל פרסומו של מעלת אימת בית אסורים אשר ברחוב ההוא, נקרא בפי כל בשם התואר "שפּאלערקע".

שפּאלערקע זו אשר אימתה נופלת על הבריות בלי הבדל דת לאום מפלגה, נודעה היא גם בפי תינוקות והכל יודעים כי מכיון שלוקחים לשם אינו דבר של שחוק או הוראת שעה, כלומר על יום או יומים.

מכיון שהאדם נידון לקחתו לשפּאלערקע הוא אחד משני אלה: או שכבר דינו מוחלט (נגמר), או שצריך דרישה וחקירה, וביותר בדיקה.

חושב הנני אשר אלה אשר יקראו דברי אלה לא ידעו מה בין חקירה ודרישה לבדיקה, וכבד עלי הדבר מכמה טעמים להאריך בזה, אך החקירה ודרישה היא רק בדברים, שאלות ותשובות, לא כן בדיקה, היא כעין רמזי ענינים מכריחי הדיבור, כמאמרו של נחמאנ-סאָהן, "שם מדברים, שם נפתח הפה, שם אומרים, מגידים, חוזרים ומגידים".

חקירה ודרישה הם דברים קלים, ודברים קלי הערך כאלו נעשים בשאר מקומות בעיר, לא כן שפּאָלערקע, אשר באי', הם מבנין הכבד, ולשפּאָלערקע זו — הנני מחכה על עגלת צבא המיועדה לבוא כל רגע, והרגעים ספורים...

ובשעה זו אשר רגעי' ספורים, הרבה יש לדבר, הרבה יש לבקש, הרבה יש לצוות, הרבה יש לסדר, הנה דוקא בשעה זו אין הפה מדבר, ואין המוח שליט על הלב.

הלב מתרגש, ומתרגש ביותר, אין נותן להמוח להרהר, להמחשבה לחשוב, ולכח הדיבור לדבר, אבל בכל זה בחסדי השי"ת לא הנחתי מעמדי, דברתי איזה דברים קצרים שמכילים הרבה בהנוגע להסתדרות העבודה, ואמרתי להם:

"ברור לי אשר רשת הכינו לפעמי, באשמות כבדות ביותר, בעלילות נוראות, וגם ינסו להכריחני להודות על אשר לא חטאתי, — כלומר בענינים שאינם נוגעים למלאכתי, מלאכת החזקת היהדות והחזקת התורה — ויהי מה, לא יפעלו אצלי מאומה.

"אם ישאלוני אודות עבודתי, אגיד את הכל, כלומר שהנני עוסק בהחזקת התורה ולומדיה במדה שהיא; אם ישאלוני מי הם חבריי המשתתפים עמי, אקח הכל על עצמי; ובכן: אם חס ושלום יאסרו עוד את מי, ויאמרו לו כי הוא על-פי יסוד דברי שהגדתי, תדעו כי הוא שקר גמור. וכאמור אשר אצלי לא יפעלו מאומה, ואין דבר בעולם אשר יכריחני לעבור על החלטתי זו, ועליכם לדעת זאת, ברור לי כי כבר יש חומר לעלילה רבה אשר לולי זאת לא היו עושים צעד כזה, רואה הנני בפני נחמנסאהן כי יודעים המה מה שעושים, ובטח בראו חומר כזה אשר מדמים בנפשם כי יוכלו להרע לכלל ישראל על-ידי מאסר זה, אבל בטוח הנני ברור באלקי אבותינו הק' אשר הוא יתברך יפדני מידם, ואשוב אל עבודתי כבראשונה. שמרו לקיים את אשר אנכי מצווה ואל יפול לבבכם, והאלקים יעזרנו".