ראשונה הלכו לחדר בנותי מרת חיה מוסיא ושיינא יחיו, לבקר בשם וידרשו מאתם לאמר להם: מאיזה מפלגה המה? ויענו כי הם במפלגה של אביהם, בנות ישראל בלתי-מפלגתיות, מחבבי ארחות ישראל סבא, ממאסים בשאיפות החדשות.

"מפני מה"? — נשמע קול נחמנסאָהן בשאלת תמהון — "מפני מה" — ענתה בתי שיינא תחי' — "מפני מה אינני מחויבת להשיב לכם, אתם שואלים איך היא השקפתי, ועל זה עניתי לכם. ועל שאלת מפני מה אינני מחויבת לענות או לתת טעמים על השקפתי, כי הלא לא לשם דיסקוסיא (שיחה) באתם לבקר את כתביי ואגרותיי. אנחנו" — המשיכה דבריה — "מה שהיינו הננו, ומה שהננו, הננו מגידים גלוי מבלי התחשב אם יערב לכם, ואם הוא לפי רוחכם או לא".

"אתם צריכים להתחשב" — הגיד נחמן-סאָהן — "עם כחנו ודעתינו, הפקידות ג.פּ.או. אשר בכחה ובשליחותה באנו אליכם, יכולה היא לפתוח גם פּה אִלם, ולספר גם המונח תחת כף הלב. אומנים נפלאים הם החוקרים שלנו כי להם אומרים את הכל, שם. . . אין מקום לכחד,

"שם. . . מדברים ברצון או שלא ברצון, שם. . . הכל נימס, שם אבן ידבר ויספר".

"כל האסון" — ענתה בתי תחי' — "הוא בזה, אשר חפצים ליקח הכל בכח, באלימות ובזרוע, עד כמה מאוסה היא ובלתי יסודית הדרך הלזו לקחת את בעלי השכל ובעלי הדיעה, בכחו של האגרוף ובהפחדת קנה רובה".

לא אכחד כי נעים הי' לי לשמוע דברי' האמורים בהשכל בקרירות — כמובן עשוי' (מלאכותית) — ובקול מוחלט, אבל עם זה יראתי במאד לגורלה אשר לא יעלה בדעתו של נחמן-סאָהן זה, המתפּאר בכחו ואלימות ידו, לשום עלי' עונש מאסר.