שאלה:
מה אני אמור לעשות אם פשוט "לא מתחשק לי" לקיים מצווה? האם לא עדיף לקיים פחות מצוות אבל בלב שלם ושמח, מאשר לקיים אותם בלי התלהבות?
תשובה:
תלוי כיצד אתה מתייחס לחיים. אם מטרת החיים שלך הם להגשים את עצמך, אולי אכן יש טעם להתמקד בחיפוש אחרי העצמי הפנימי יותר מאשר במה שאתה עושה. אבל היהדות מתייחסת לחיים כאל שליחות: אתה כאן כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר באמצעות המעשים שלך. אנחנו היהודים הדגשנו מאז ומתמיד את העשייה יותר מאשר את האמונה, ואיננו מרשים לעצמנו את המותרות של "לחכות עד שיתחשק לי", גישה שהיא צורה מעודנת של אנוכיות – אף שהיא ביטוי רוחני יותר של אנוכיות מהגרסה הסטנדרטית.
הנה סיפור קצר שימחיש לך את הרעיון:
היה היה עשיר אחד שהיה ידוע בזכות עשיית החסדים שלו וטוב לבו. מעולם לא היה קבצן שעזב את ביתו רעב ובידו סכוך כסף נכבד. אף על פי כן היה האדם הזה סוער בתוך ליבו. הוא חש שהצדקה חסרה "אמת"; היא הייתה תוצר של מניעים נסתרים ואנוכיים בלבוש מעודן.
שהוא פגש את רבי שניאור זלמן מליאדי ((1745 – 1812), מייסד חסידות חב"ד), ושפך לפניו את לבו. "מה התועלת בכל הצדקה שאני נותן" שאל, "אם אני עושה זאת ממניעים אנוכיים"?
ורבי שניאור זלמן השיב: "אולי אינך נותן צדקה באמת. אבל האדם הרעב שהאכלת, הרי הוא 'באמת' שבע!"
מורה אחד סיפר לרבי מליובאוויטש שהוא החליט לקחת פסק זמן מעבודתו כדי להקדיש זמן "למצוא את עצמו". תשובת הרבי הייתה: "ומה עם התלמידים שלך? מדוע שיחסר להם מכיוון שאתה רוצה לחפש את עצמך?"
מצד אחר, בוודאי שראוי וחשוב לשים לעצמנו כיעד לעשות את מעשינו "בכל לבבנו", בלשון הפסוק בקריאת שמע. אבל אם עומדת בפנינו הבחירה לעשות משהו ללא רגש או לא לעשות אותו בכלל – פשוט תעשה את זה.
הוסיפו תגובה