ספר דברים הוא בעיקרו הנאום שנשא משה רבינו באוזני עם ישראל החל מחמישה שבועות לפני פטירתו1. במהלך נאומו מספר משה רבינו גם על מעמד מתן תורה וחוזר על עשרת הדברות2.
באופן מפתיע, ישנם כמה הבדלים משמעותיים בין הטקסט המקורי של עשרת הדברות מספר שמות3 לנוסח שאותו מציג משה רבינו בספר דברים.
ההבדלים ומשמעותם:
בטבלה הבאה ניתן לראות בבירור את כמה מההבדלים הבולטים ביותר (השינויים שבספר דברים מודגשים):
הנוסח בספר שמות |
הנוסח בספר דברים |
|
---|---|---|
הדיבר הרביעי |
זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱ-לֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ: |
שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱ-לֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת: |
הדיבר החמישי |
כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: |
כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: |
הדיבר העשירי |
לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ: |
וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ, שָׂדֵהוּ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ: |
חשוב להבין שהשינויים הללו אינם רק עניין של סמנטיקה ולחלקם יש השלכות מעשיות. לדוגמה, מצוות "זכור את יום השבת" (בנוסח של ספר שמות) אומרת שצריך לציין ולהזכיר את יום השבת באמצעות אמירת הקידוש וההבדלה, ואילו המצווה "שמור את יום השבת" (בנוסח של ספר דברים) משמעותה להימנע מביצוע מלאכות ומעשים ששוברים את השביתה והמנוחה של יום השבת.
כנ"ל גם לגבי הדיבר העשירי: בגרסה הראשונה האזהרה היא לא "לחמוד" – כלומר לא לבצע שום פעולה מעשית כדי להשיג מה ששייך למישהו אחר; בגרסה השנייה (שבספר דברים), נאסר בנוסף גם "להתאוות" לכך בלב פנימה!
למה משה רבינו "חזר" על טקסט אחר?!
וזה מעלה את השאלה: אם משה רבינו חזר בדייקנות על דבריו של הקדוש ברוך הוא מלפני ארבעים שנה, כיצד נוצרו ההבדלים בין הגרסה של ספר שמות ובין הגרסה של ספר דברים?!
אמנם, לחלק מההבדלים קיימים הסברים ספציפיים. כמו ההסבר המפורסם של חז"ל "זכור ושמור – בדיבור אחד נאמרו"4, כלומר: במעמד מתן תורה הקדוש ברוך הוא אמר את שתי המילים, בדרך נס, בבת אחת, ובתיעוד הנוסח בתורה נבחרה בכל פעם מילה אחת מהן.
אבל הסבר זה, כמו הסברים נקודתיים נוספים שאפשר למצוא על חלק מההבדלים, לא נותנים מענה לצורך במציאת הסבר עקרוני אחד שיגלה מה הסיבה לכל שינויי הנוסח בין שני הגרסאות?
שני לוחות, שני נוסחאות
במדרש מופיע מסורת אחת לפיה שתי הגרסאות הן בהתאם לשני הסטים של הלוחות שניתנו לעם ישראל. הגרסה של ספר שמות היא זו שנכתבה על גבי הלוחות הראשונות, שנשברו בידי משה רבינו לאחר שהיהודים חטאו בעגל הזהב. ואילו גרסת ספר דברים היא הנוסח של עשרת הדברות שנחרתו בצמד הלוחות השניות שניתנו למשה רבינו לאחר שעלה שוב להר סיני לבקש סליחה עבור עם ישראל5.
עם זאת, ברמת הפשט נראה ששני המקומות מתארים את מה שנאמר במעמד הר סיני ולא מה שנכתב על גבי הלוחות בשתי הפעמים (גם אם מקבלים את ההנחה שאכן הטקסט בלוחות השניות היה שונה מזה שבלוחות הראשונות), אז איך מיישבים את השוני בין הגרסאות?
עשרת הדברות של כלל האנושות ועשרת הדברות של היהודים
הסבר מקורי ומעניין במיוחד מבוסס על סיפור המדרש שלפני מתן התורה הקב"ה הציע בתחילה את התורה לכל אומות העולם והם דחו אותה, אחר כך הגיע לעם ישראל שקיבל את התורה בשמחה. על הרקע הזה אפשר להניח שהגרסה הראשונה של עשרת הדברות (המופיעה בספר שמות) נוסחה עבור אוזניים לא יהודיות, אנשי העמים שהקדוש ברוך הוא חיזר אחריהם. בעוד הגרסה של ספר דברים נועדה ליהודים בלבד.
זה יכול להסביר מדוע הגרסה הראשונה מדברת רק על ציון וזכירת יום השבת ללא המחויבות לאיסור המלאכה בשבת שמופיע רק בספר דברים; וגם, מדוע בגרסה הראשונה הנימוק למצוות שבת הוא סיפור בריאת העולם בשישה ימים ובגרסה השנייה בא במקום זאת סיפור יציאת מצרים שנכון רק לגבי עם ישראל; כמו כן, בגרסה האוניברסלית שאמורה להתאים לכל אנשי העולם, הדרישה בדיבר העשירי מתונה יחסית ואוסרת רק לפעול באופן מעשי להשגת נכסיו של הזולת, אבל כשהיא מופנית כלפי עם ישראל, בגרסה השנייה של עשרת הדברות, רף המחויבות עולה וגם עצם התאווה לכך נחשבת דבר פסול ואסור6.
ואולם, גם הפירוש הזה אינו חף מקשיים, העיקרי שבהם היא הבעיה עליה הצבענו קודם: בכל אחת מהגרסאות מתואר כיצד היא זו שנאמרה במעמד מתן תורה עצמו ואם כן לא אמור להיות שום הבדל ביניהן!
תיאור חופשי ולא מילולי
כמה מפרשים7 מסבירים שהשונות בין הגרסאות נעוצה בהבדל העקרוני שבין ארבעת ספרי החומש הראשונים לבין ספר דברים. כפי שהזכרנו קודם, ספר דברים כולל את הדברים שמשה רבינו אמר בנאומו לעם ישראל, ובנאומו הציג משה רבינו את עשרת הדברות באופן שונה במעט מכפי שאכן נאמרו בשעת מעשה.
ואכן, ראיה חזקה לרעיון ששינויי הנוסח הן תוצאה מכך שבנאומו משה מספר את הדברים בצורה חופשית ומעובדת, אפשר לראות במשפטים "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ"8 ו-"עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ"9 השזורים בנוסח של ספר דברים. ברור שהקדוש ברוך הוא לא אמר כך בהר סיני, לעומת זאת, כחלק מסיפור הדברים מפיו של משה תוספות כמו אלה מובנות לחלוטין.
(חשוב להדגיש, עם זאת, שכל התוכן בספר דברים הם דבריו של ה' ומשה לא הגה אותם מדעת עצמו. אלא שבניגוד לשאר חלקי התורה, הניסוח ועריכת הטקסט בספר דברים הם פרי סגנונו האישי של משה).
משה רבינו מלמד אותנו איך להתייחס לתורה
הרבי מליובאוויטש מבאר את העניין בדרכה של תורת החסידות ומסביר שהשוני בין הנוסח המקורי של עשרת הדרות לבין הצורה בה הציג אותם משה רבינו איננה מקרית. בכך ניתן ביטוי למהותה של התורה שאותה קיבלנו בהר סיני:
התכנים של התורה אמנם עוסקים בעניינים ארציים ואנושיים, לגמרי ניתן להבין את ההיגיון שבהם וגם לפלפל ולחדש בה חידושים מחשבתיים. אולם, יחד עם זאת, ייחודה של התורה הקדושה שהיא איננה פרי מחשבתם של בני אדם. כל התורה כולה היא חכמתו של הקדוש ברוך הוא. אלו הם, כביכול, השיטה והרעיונות המרכיבים את "החשיבה האישית" של בורא העולם.
התורה היא אפוא חכמתו האינסופית והמופשטת של הבורא ש"הולבשה" בשפה ומושגים אנושיים מוגבלים רק כדי לאפשר למקבלי התורה, שהם עם ישראל, להכיל אותה בהיגיון האנושי, לחוות אותה בתודעה וברגש ולמצוא אותה רלוונטית ומעשית בחיי היומיום10.
והמורכבות הבסיסית של התורה, מחייבת יחס מורכב כלפיה מצדם של מקבלי התורה:
מצד אחד, מצופה וגם נדרש מכל יהודי ללמוד את התורה לעומק ולנסות להבין אותה בשכלו האישי, לא להתעלם משאלות וקושיות ולא לפחד למצוא להן תשובות מקוריות או לחדש חידושים משלו. משום שרק בדרך זו מושגת המטרה שלשמה קיבלנו את התורה: שתהפוך להיות חלק טבעי ובלתי נפרד ממחשבתו, מרגשותיו ומחיי המעשה של כל יהודי.
אבל מצד שני אסור לשכוח שבאמת התורה איננה היגיון אנושי אלא חכמתו האינסופית של ה', והאפשרות לחשוב על התורה, להבין אותה ולדון בה קיימת רק בגלל אותה "הלבשה" מלאכותית של החכמה האלוקית בעולם המושגים האנושי. כיון שכך, את מצוות התורה יש לקיים תמיד באופן מלא ובלי שום פקפוק, גם במקרים שבהם לגמרי לא מובן מה ההיגיון שלהם, שכן בורא העולם הוא זה שציווה עליהם ואותו הרי אי אפשר בשום אופן להבין.
כדי להטמיע ביחס של עם ישראל לתורה את הגישה המורכבת כלפי התורה והמצוות, היה חשוב שרעיון זה ישתקף בסיפור של מתן תורה:
גרסת עשרת הדברות שבספר שמות מעבירה במדויק את הנוסח כפי שנשמע מאת האלוקים ובכך מייצגת את היחס הראוי לתורה מן השמיים, דבר ה' בטהרתו. אבל רק גרסת משה רבינו לעשרת הדברות, דבריו האלוקיים של ה' אבל בסגנונו ומתוך תפיסתו האישית של משה, מבטאת את ההתייחסות לתורה כדבר שאפשר וצריך להתחבר אליו באופן אישי ולעכל אותו במוח ובלב11.
כתוב תגובה