ליל הסדר מתקרב לסיומו. אנו מוזגים את הכוס היין הרביעית, ומתכוננים לאמירת פרקי התהלים המהללים את האלוקים על כל חסדיו.

רק רגע! קודם לכן, נמזוג כוס יין נוספת, ונניח אותה במרכז השולחן. כוס יין זו מיועדת לאליהו הנביא.

על-פי המסורת, אליהו הנביא, זה שמושיע את ישראל בעת צרה, מגיע לבקר בליל הסדר בכל בית יהודי. הצעירים שבחבורה יפתחו עבורו את הדלת לרווחה כשבידיהם נרות דולקים.

לאחר שישובו, יאמרו כולם יחדיו את פרקי ההלל, ויודו לה' על חסדיו שגמל עמנו.

"הודו לה' כי טוב – כי לעולם חסדו! אילו פינו מלא שירה כים, ולשוננו רינה כהמון גליו, ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע, אין אנו מספיקים להודות לפניך ה' אלוקינו, על אחת מאלף אלפי אלפים... הטובות ניסים ונפלאות שעשית עמנו, ועם אבותינו מלפנים: ממצרים גאלתנו! מבית עבדים פדיתנו!"...

את ההלל אנו מסיימים בשתיית הכוס הרביעית והאחרונה, ולאחר-מכן אנו מכריזים בקול גדול: "לשנה הבאה בירושלים"! (מתגוררים בירושלים? לחצו כאן). אין ראויה מתפילה זו לבקש, כי כשם שהוציא אותנו ה' ממצרים, כך יגאל אותנו מגלות זו, בימים ההם בזמן הזה.

אנו בטוחים כי ליל הסדר שערכנו מצא חן בעיני ה', וכי הוא "נרצה" – רצוי ומקובל לפניו. מי יתן, ונזכה לחגוג את ליל הסדר בירושלים הבנויה, כבר בשנה זו.