יכול להוסיף כו'. זהוא פשוטב לפי דעת המ"אג, דמדמי דין זה לתערובת יבש ביבש כשאר איסורין לענין איסור אכילהד דמותר להוסיף כמ"ש בש"ע יו"ד סי' ק"טה, ולכן גם כאן התיר המ"א לבשל עד שיהא נימוח, והוא הדין דמותר להוסיף דמאי שנא, אידי ואידי מבטל בידים הוא. עיין ביו"ד סי' ק"א ס"וו. וכ"מ עוד במ"א סי' תס"ז ס"ק ד' שכתב ולפי מש"כ בסי' תמ"ז דיבש ביבש קודם הפסח בטל ברוב א"כ מותר לטוחנן ולבטלן בס' וכן הוא ביו"ד סי' ק"ט עכ"ל, וכוונתו כמו שכתבתיז, ואם יש ס' בכרי נגד החטים החמוצים בלאו הכי נמי שרי, כמ"ש בסי' תנ"גח דאינו טוחן כדי לבטלט, וכמ"ש המ"א בסי' תמ"ז ס"ק מ"ה, אלא מיירי אף אם אין ס' מותר להוסיף עד ס'. אי נמיי מיירי בטוחן כדי לבטל, ואפ"ה שרי כיון שכבר נתבטל ברוב יבש ביבש, וה"ה דמותר להוסיף מהאי טעמא. ואף שאסר המ"א בס"ק מ"ה להוסיףיא, הרי פירש הטעם שאין להקל נגד הרשב"איב, והרשב"א ביאר הטעםיג דילמא אית בהו גרגרים שנתבקעו כו', כלומר דלא נתבטלו ברוב קודם הטחינהיד, הלכך הרי זה מבטל איסור בידים*, אבל אנן איירינן דליכא בהו גרגיר שנתבקע**. וכן דעת העולת שבתטו להתיר להוסיף אי לית בהו גרגיר שנתבקע, אלא שדעתו לחלק בין כדי לאכול ובין כדי להשהות, ולא קיי"ל הכי כמ"ש לעילטז. ואף שמשמעות הרשב"א דלהוסיף כדי לאכול אסור אף אי לית בהו גרגיר שנתבקעיז, היינו משום דהרשב"א הוא בר פלוגתיה דהרא"היח המתיר להוסיף על תערובת יבש ביבש בשאר איסורין (כמ"ש הר"ן בשמויט), שעל היתר זה סמך המ"אכ דהכי קיי"ל בי"ד שם. ולפי זה כל שכן דב' בני אדם מותרים להשהותכא, דבכהאי גוונא בשאר איסורים אף הרשב"א מודה, כמבואר ביו"ד שםכב.

[*אם מוסיף עליהם, דלא כפר"ח סימן תנ"גכג.

**ואי אית בהו יתבאר בסי' תנ"גכד.]

וכל זהכה לדעת המ"אכו דס"ל דמשום חוזר וניעור לחוד אין איסור להשהות, וראייתו אפשר מהסובריםכז דאף לח בלח חוזר וניעור ואפילו הכי מותר לקיימוכח. אבל בט"ז לא משמע הכיכט, שהרי כתב בסי' תמ"ז ס"ק י"חל אפילו מדרבנן אין האיסור אלא מצד חומרא דמשהו כו' ע"ש, ולהמ"אלא מעיקר הדין ראוי לאסור לדעת הרשב"א שביו"ד סי' ק"ט ולא מצד חומרא דמשהו, אלא ודאי כוונת הט"ז אף לדעת הרא"ש שם אסור מצד חומרא דמשהו דחוזר וניעור אף לענין להשהותו. וכ"כ הפר"ח בסימן תס"ז סוף ס"א ובסי' תמ"[ב] סוף ס"א בשם תשובת הרשב"אלב*. וגם הגהות מיימוניותלג ומרדכי הארוךלד דאסרי להשהות תערובת יבש ביבש, מסתמאלה סבירא להו כהרא"ש בשאר איסורים, שהרי המסדרים הגהות מיימוניות ומרדכי הם תלמידי מהר"םלו, ומהר"ם ס"ל כהרא"ש, הובאו דבריו בתשובת הרשב"א סי' תש"ל, ובמנחת יעקב כלל ל"טלז. וגם הסמ"ק ס"ל כהרא"ש, כמבואר בתורת חטאת שםלח. ודרך הגהות מיימוניות לימשך אחר דבריו בכל מקוםלט.

[*אף לענין לח בלחמ, וכן כתב בסי' תמ"ז ס"ד אף לענין טעמא בעלמאמא. והמ"אמב לא העתיק מתשובת הרשב"אמג אלא מאי דנפקא מינה לדידןמד.]

ומ"מ לענין להוסיףמה, כיון שהט"זמו עצמו מתיר לבטל חמץ קודם הפסחמז וכן המרדכי הארוךמח מתיר לבטל עכ"פ היכא דכבר נתבטל ברובמט. ואפשר דגם הגהת מיימוני ס"ל הכי. לפיכך יש להקל בזה כדעת המ"אנ, דבדברי סופרים אין לנו לנקוט חומרי דמר וחומרי דמרנא, ר"ל חומרת הט"ז דיבש ביבש חוזר וניעור גם להשהותו, וא"כ כל אחד ואחד בפני עצמו נמי אסור להשהותנב, וחומרת המ"א מאי דמשמע מלשונו דלא שרי לבטל בידים אלא מטעם המבואר ביו"ד סי' ק"ט, דהיינו שכל אחד ואחד בפני עצמו הוא מותר ע"ש. אבל אם לא הוסיף יש להחמיר שלא להשהות, ואפילו כל אחד בפני עצמו, דהיינו אפילו ביער כל התערובותנג ולא נשתייר אלא משהו לא ישהנו, כדי לחוש לדעת הרשב"א והמרדכי והגהות מיימוניות וט"ז ופרי חדש, שהרי לדעתם כשם שאסור לאכלו משום שחוזר וניעור כך אסור להשהותו מהאי טעמא. ומכל מקום בהפסד מרובה וכהאי גוונא יש להקל, שהרי דעת הש"ע בסי' תס"ו ס"דנד דלא אמרינן חוזר וניעור לענין להשהותו, ע"ש במ"אנה ובמה שכתבתי שםנו: