שלא משך כו'. כך כתב החק יעקבא, וכ"כ הרמב"ן במלחמותב שלא קנהו אלא במשיכה דמשיכת הנכרי קונה כו' ע"שג. ואף שכך כתב לענין הנכרי, הוא הדין לענין ישראל מנכרי, דחד דינא אית להו לכל מילי כמבואר בש"ך לחושן משפט סימן קצ"ד סק"א בשם רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים. ואף שביו"ד סי' ש"כד משמע בקצת אחרונים שם דהוה ספיקא דדינא, הרי חלק על זה הט"ז שםה בשם רמ"או וכתב מדפסקו כל הפוסקיםז כו' מכלל דס"ל דבכסף לא קני כו', וכ"מ בתשובת נחלת שבעהח הביאה החק יעקב בסי' תמ"חט. ומ"ש המ"אי אפילו לא משכנו בידו אם אמר לו מעכשיויא כו', ר"ל שהקנהו לו בקנין גמור בקנין סודר או אגב קרקע, כמ"ש המ"א בסק"איב, וזהו שסיים המ"א וכמ"ש לעיל, ר"ל בסעיף קטן א', דאי לא תימא הכי הרי לא נזכר בדבריו לעיל כלום מדין זה. וע"כ צ"ל כן, דאם לא כן למה הזכירו כל הפוסקים ומשכנו בידו גבי ישראל כו', כמו שהקשה הרא"שיג גבי נכרי שהלוה כו':
ב"ה
קונטרס אחרון לסימן תמא:יב - ד
This gloss refers to sec. 441:12 and is mentioned in footnote 49.
Rabbi Schneur Zalman of Liadi
מהוצאת קה"ת

הוסיפו תגובה