פשיעותו בשמירתו כו'. כן מוכח בהדיא ברא"שא, שכתב ובה"ג כתב דאפילו שומר חנם נמי, ומגנב ומיתבר בפשיעה קאמר, והרמב"ם כתב שאם הנכרי אלם כו' עכ"ל. וטעמו של הרמב"םב הוא משום דמפרשג בעיתו לשלומי על ידי כפיה, כמבואר במגיד משנה ע"ש, דאל"כ הוה ליה למימר נראה לי, כדרכוד, ועיין בפרי חדשה: הערות שוליים א. פ"א ס"ד, שדעתו שאפילו האלם לא יפרע ממנו אלא כשפשע בו, מ"מ חייב לבער (אף שלדעת הרמב"ם בעצמו אינו כשלו אלא כשהאלם יפרע ממנו גם בגניבה ואבידה באונס, כדלעיל ס"ט- י). ב. פ"ד ה"ד, שמחייב באלם. ג. את האמור בגמרא ה, ב. ד. בכל מקום שהרמב"ם מוסיף הלכה מסברא דנפשיה. ה. סוף ס"א.
הוסיפו תגובה