וההקנאה שהן כו'. לחילוקא זה נתכוין המ"אב בשם הצמח צדק,ג והוא מבואר שם בסוף ע"ב דף מ"אד דעד כאן לא התיר הריצב"אה כו'. ואף שהדיוקים שם סתרי אהדדי תפס המ"א דיוקא דרישא עיקר,ו כדמוכח מסוף דבריו שם דאף כשמקנה לכל משך זמן שכירות אם הוא תמיד כו', אלמא דיוקא דסיפא לאו דוקא א"כ דיוקא דרישא עיקר. וכן משמע בש"ע, דבסעיף ג' לא התיר אלא בדיעבד ובסעיף ד' וסעיף ה' הביא דעת המתירין אפילו לכתחלה ולא חשש למראית העין.ז ועוד דגבי הוראת ר"י בי רב הצריך לכתוב בערכאות משום מראית העין משום דלא הקנה לו אלא לשבת כמ"ש בב"יח אחריות שבת כו', משא"כ בהיתר הסמ"גט וריצב"אי לא הצריך לכתוב בערכאות משום שלא הקנה לשבת בלבד. ומ"שיא שיפרסם כו', היינו לרווחא דמילתא שכל מה שאפשר לו להוציא את עצמו יותר מידי חשד יש לו לעשות. אבל משום פרסום זה לבד אין היתר, שהרי בדרכי משהיב פסק בהדיא גבי שכירות גרידא דאין מועיל שיפקיר לשבת בפני ג', אף שיתפרסם. והא דמהני ערכאותיג היינו משום דכתיבה בערכאות יש לה קול ופרסום יותר מפרסום בעל פה אפילו בפני מאה איש, כדמוכח מהמלוה בעל פה אפילו בפני מאה עדים לא גבי ממשעבדייד משום דלית לה קלא ובשטר גבי אפילו הנעשה בערכאות של גוים.טו

אבל אין לומר שהמ"א נתכוין למ"ש הצמח צדק בתחלת דבריו,טז דדוקא מכירה גמורה שרי משום פסידא אבל לשבת בלבד ליכא פסידא, כמו שהבין בעל תוספת שבת,יז דזה אינו שהמעיין היטב בצמח צדק יראה דדוקא בנידון שלו שמלאכה של הישראל ליכא פסידא, שאם לא ילך בשבת לא יפסיד מכיסו, והתם אף אם מקנה לכל ימי השבוע אסור מהאי טעמא, שהרי כתב כן על דברי הריצב"א,יח אבל כשמשכיר לנכרי לעשות מלאכתו איכא פסידא אם לא יקנה לו, שלא ירצה לשכור ממנו לבד משבתות, ולכן אף כשאינו מקנה רק לשבת שרי, כמו שהתיר בהגהות מרדכייט בשם סמ"ג ומהר"י בי רב.כ ועוד דהמ"א לא סבירא ליה כלל בהא כהצמח צדק, שהרי בסוף סי' זהכא התיר למכור הסוסים לנכרי,כב דלא כצמח צדק, וטעמו ונימוקו עמו, דהצמח צדק נמשך אחר התוס'כג ורא"שכד שאין היתר עכשיו למכור להם בהמה גסה אלא משום פסידא, ולכן המציא מלבו טעם ההיתר שנוהגין לקנות כדי למכור, משום שאותם הנוהגין כן במדינתו אין דרכם כלל להשאיל ולהשכיר וגם הם אינם בקיאים בקלא, ומתוך כך העלה לאיסור בנידון שלו ע"ש. אבל מלשון ספר התרומהכה שהביאו האחרונים בי"ד סימן קנ"א,כו וכתב שם הש"ךכז שכן דעת הש"ע וכן נהגו ע"ש, מבואר שם מסיום לשונו דאף שקונה לצורך עצמו (דהתם לא איירי בקונה כדי למכור,כח שהר"ןכט הוא שכתב כן על ספר התרומה ע"ש בר"ן ובספר התרומה) לא בקיאין האידנא בקלא, וגם אין דרכנו להשאיל ולהשכיר. אלא שאם אירע במקרה שמשכיר התיר הסמ"קל בהפקר, ולא משום פסידא כמ"ש הצמח צדק, דהא בב"ילא מבואר דאף להשאיל שרי להסמ"ק, וכן משמע באמת מלשון הסמ"קלב דף ס' ע"ב ע"ש.לג ומ"ש הצמח צדק ולפי זה אתי שפיר כו',לד זה אינו, דאפילו בכלים אסור בערב שבת, והטעם הוא משום דנראה כשכר שבת, כמ"ש הב"י ריש סי' זה לשיטת התוס',לה שכן הוא ג"כ דעת סמ"ק. ומיהו לענין גוף הדין של הצמח צדק יפה הורה במדינתולו שהיה דרכם לקנות כדי להשאיל ולהשכיר כמבואר מלשונו שם: