רב צעיר קיבל מינוי רבני בעיר חשובה, ולפני שיצא לדרך הוא נכנס לרבו וביקש עצה שתלווה אותו בקריירת הרבנות.

אמר לו הרב: זכור את דברי רש"י בתחילת פרשת נח, "יש שדורשים אותו לגנאי". רב צריך שחלק מבני הקהילה 'ידרשו אותו לגנאי'. שכן אם כולם אוהבים אותו, כנראה הוא לא עושה את עבודתו כהלכה ואינו מעיר להם על הדרוש תיקון. מאידך, אם כולם שונאים אותו, כנראה שהוא לא בנאדם...

איש צדיק, מאד צדיק

האדם היחיד בהיסטוריה שהתנ"ך יוצא מגדרו כדי לשבח אותו הוא נח. פרשיות בראשית ונח מכנות אותו בכינויים נדירים שלא נאמרו על איש בעולם זולתו, אפילו לא על אברהם אבינו ומשה רבינו. נח הוא האדם היחיד בכל עשרים וארבעה ספרי התנ"ך שמכונה בצורה ישירה בתואר הנעלה "צדיק", ולא פעם אחת אלא כמה וכמה פעמים.

כבר בפרשת בראשית התורה מספרת שמיד ברגע שהוא נולד כולם קראו לו "נח", משום ש"זה ינחמנו ממעשינו ומעיצבון ידינו". כיצד ידעו ברגע הלידה שהתינוק הזה, שלא עושה כלום חוץ מלבכות בעריסה, יביא לעולם מנוחה ונחמה? פירוש מעניין1 אומר כך: בשחר ההיסטוריה, בני האדם נולדו עם כף יד ברווזית, כשהאצבעות מחוברות זו לזו. הם השתמשו בידיים כדי לחפור באדמה ולחרוש אותה. כשנוח נולד ראו האנשים דבר מוזר: האצבעות שלו היו מופרדות. ואז הם הבינו: הילד הזה מבשר עידן תעשייתי חדש. הוא ימציא לנו מכשיר שיחרוש במקומנו את האדמה. וכך אכן היה, כפי שמספרת התורה: נח גדל והמציא את המחרשה.

וכשם שנח הביא מנוחה לבני האדם, הוא מצא חן גם בעיני האלוקים, "ונח מצא חן בעיני השם". ואז מגיעה פרשת נח, פרשה שלמה שמוקדשת לדמותו, ולא מסתפקת בכל זה אלא ממשיכה: "נח איש צדיק, תמים היה בדורותיו, את האלוקים התהלך נח". ושוב בהמשך הפרשה: "ויאמר השם לנח, בא אתה וכל ביתך אל התיבה, כי אותך ראיתי צדיק לפניי בדור הזה". שום צדיק אחר בכל ההיסטוריה היהודית לא זכה למסכת שבחים כזו.

למה לקלקל?!

אלא שבתוך כל זה מוסיפה התורה עוד מילה אחת: "תמים היה בדורותיו". על פניו, היות שהתורה יוצאת מגדרה כדי לשבח את נח, האינטואיציה שלנו אומרת שהמילה הזו נועדה להעצים עוד יותר את ייחודיותו של האיש. התורה רוצה לחדד ולומר שאפילו בדור מושחת כמו שלו, "בדורותיו", הוא נותר צדיק. למרות שכל אדם מושפע באופן טבעי מהסביבה שלו, נח לא הושפע מאווירת סודם ועמורה ששלטה אז בעולם ונותר צדיק.

כך היינו מצפים ללמוד, אבל כשמעיינים ברש"י מגלים דבר מוזר שמקלקל את החגיגה. ישנה דעה בגמרא ובמדרש שדורשת את המילה הזו דווקא "לגנאי". התורה שותלת לנו כאן רמז הפוך, היא רוצה להגביל ולסייג את הגדלות של נח ולהדגיש שהוא לא היה צדיק אידיאלי אלא רק צדיק יחסי. רק לעומת "דורותיו" הוא נחשב צדיק, אבל אילו נח היה חי בדורו של אברהם אבינו – אף אחד לא היה מצמיד לשמו את התואר "שליט"א", הוא לא היה זוכה לקבל "שישי" בבית הכנסת של אברהם אבינו, ולא היו מזמינים אותו לשבת על בימת הכבוד באירועים שבהם השתתף אברהם אבינו.

והשאלה המתבקשת היא: למה לקלקל?! מה אכפת למדרש שנחשוב שנח היה באמת צדיק גמור? מדוע צריכים לנפץ את הדמות המושלמת הזו?

יותר מזה: אם התוצאה מכל נאום השבחים הזה לנח אנחנו מדברים בגנותו, אז למה בכלל להתחיל לשבח אותו? בשביל מה להזכיר בכלל את הצדקות שלו, אם תוך כדי מפוצצים את הבלון?

הרבי מליובאוויטש2 מעניק פירוש מקורי לרעיון הדרשה "לגנאי", ומראה שהתורה רוצה להעביר כאן מסר חינוכי מלא משמעות לכולנו.

אדם רגיל, ממש צדיק

בשנת 1976 עברו אורי ומיכל לופוליאנסקי לגור בשכונת עזרת תורה בירושלים. החורף הירושלמי היה קשה במיוחד באותה שנה, ומכל עבר נשמעו קולות תינוקות משתעלים ומתקשים לנשום. אורי קנה כמה מכשירי אדים, הניח אותם על שולחן הסלון בביתו והכריז כי הוא מקים גמ"ח (ארגון גמילות חסדים) להשאלת מכשירי אינהלציה.

בימים הבאים נכנסו ויצאו מביתו של אורי שכנים שלקחו והחזירו את המכשירים. תושבי השכונה, שהתרגלו לצאת ולבוא בבית משפחת לופוליאנסקי, השאירו בבית עוד מכשירים וציוד רפואי בהם לא היה להם צורך, כמו כסאות גלגלים ישנים, מקלות הליכה, הליכונים ועוד.

באותם ימים פרש אביו של לופוליאנסקי, יעקב, לגמלאות, ומכר את החנות שהייתה בבעלותו. אורי הציע לאביו לתרום סכום נכבד עבור קניית מכשירים רפואיים לעילוי נשמת אמו של האב, שרה, שנספתה בשואה. כך הוקם ארגון "יד שרה", בעל כפל משמעות: יד המושיטה עזרה לזולת ויד לנשמתה של שרה לופוליאנסקי.

ביתם של הזוג לופוליאנסקי נעשה צר מהכיל את מאגר הציוד שהלך והצטבר, ומרכז "יד שרה" עבר לאכסניה בבעלות הכנסייה הרוסית ברחוב הנביאים. בהמשך תרמה רכבת ישראל קרון רכבת שלא התאים לרוחב המסילה בארץ ונמסר לשימוש "יד שרה". כעבור שנה נפתח הסניף הראשון מחוץ לירושלים, בעיר חיפה, ומכאן והלאה הארגון המשיך והקים סניפים בכל עיר ומושב בישראל ואלפי מתנדבים הצטרפו לשורותיו.

"יד שרה" הפך להיות ארגון המאפשר לכל אדם להמשיך בתפקוד באורח חיים רגיל, ללא צורך לעבור למוסד סיעודי. הארגון חוסך מדי שנה לקופת המדינה למעלה ממיליארד שקל במניעת ימי אשפוז והוצאות רפואיות וסיעודיות. בנוסף, יד שרה מייעץ כיום לעשרים ושש מדינות ברחבי העולם בתהליכי הקמה של מרכזים דומים שיחסכו הוצאות אשפוז וסיעוד.

בשנת 2005הוכר "יד שרה" כארגון מייעץ למועצה הכלכלית-חברתית שלהאו"ם, המעמד הגבוה ביותר אליו יכול להגיע ארגון לא-ממשלתי ברמה עולמית.

זה סיפור מופלא של חסד ונתינה, אבל הפלא הכי גדול בסיפור של "יד שרה" הוא שהארגון הוקם על ידי אדם רגיל, כמונו כמוכם. אורי לופוליאנסקי הוא לא 'נשמה גבוהה' שיורדת לעולם פעם במאה שנה, הוא לא מיליונר שעשה אקזיט ענק בהייטק ונשאר עם מיליונים כדי לעשות מעשים טובים. אורי הוא אדם רגיל כמו כולנו, אך שלא כמו כולנו הוא החליט לגלות אחריות למה שקורה סביבו וזכה לחולל מהפך שנוגע במיליוני אנשים בעולם.

זה בדיוק המסר שהתורה רוצה להעביר לנו ברמז הזה של "בדורותיו". כשאנו קוראים בתורה על הצדקות המופלאה של נח, אנחנו עשויים לא להתרשם מכך. מה נאמר לעצמנו? נח היה כנראה אדם מופלא, שנולד עם נשמה ענקית של צדיקים גמורים נטולי יצר הרע. כנראה הוא היה מאלה שהבית התמלא אורה כשהם יצאו לאוויר העולם. ואם כן, מה יש לאנשים כמונו ללמוד ממנו?

לכן מדגישה התורה שנח היה צדיק רק "בדורותיו". נח לא נולד נטול יצר הרע, הוא פשוט בחר להיות כזה. מבחינת התכונות הנפשיות שלו, נח נולד אדם רגיל כמו כולנו. הוא עסק לפרנסתו בהמצאת מחרשה ותיקון כלי עבודה, ממש לא דמות הצדיק המוכרת לנו מהספרים. אך הוא החליט בתוקף שהוא לא יהיה כמו כולם. למרות שכולם סביבו גונבים וגוזלים ולא מחזירים עודף ללקוחות שלהם, הוא יסחר ביושר וישמור באדיקות על רכושו של הזולת.

ודווקא לכן הסיפור של נח כל כך מרשים, דווקא משום שהוא מספר מה זה צדיק אמיתי. צדיק אמיתי הוא לא מי שנולד צדיק, אלא מי שנעשה צדיק.

לבחור להיות צדיק