שאלה

שמעתי שיש ברכה מיוחדת שאומרים כשיורד גשם. זה נכון?

ברכת הגשמים

התשובה היא: כן ולא.

נסביר:

באופן עקרוני, כבר במשנה1 ובגמרא2 נאמר שצריך לברך על ירידת גשמים.

מעניין לציין שהגמרא3 אפילו מביאה 'מדד' לברכת הגשם: "מאימתי מברכים על הגשמים? משייצא חתן לקראת כלה". זאת אומרת, כמו שרש"י מסביר, "שהמים קבוצים על הארץ, וכשהטיפה נופלת עליה, טיפה התחתונה בולטת לקראתה" – שהגשם יוצר שלוליות שבהן הטיפות 'רוקדות'.

כך שבהחלט יש במקורות שלנו אזכור לברכה מיוחדת על הגשם. נוסח הברכה שמופיע בגמרא הוא "מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ ה’ אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ עַל כּל טִפָּה וטִפָּה שֶׁהוֹרַדְתָּ לָּנוּ".

עם זאת, בפועל לא נהוג לומר את הברכה כשיורד גשם.

מדוע? כי אין מסקנה ברורה וחד משמעית בכוונה של דברי הגמרא והפוסקים4. אם נפרט יותר, לא ברור באיזה מצב מברכים על הגשם: האם רק על ירידת גשם לאחר בצורת ממושכת? האם רק על הגשם הראשון? האם רק בארצות שתלויות בגשם לאספקת מים? האם רק על ירידת גשמים בכמות נדירה?

למעשה

אז מה עושים למעשה?

למעשה, לא נוהגים לומר את הברכה המלאה על ירידת גשמים, כאמור. אבל כמובן, אין ספק שיש צורך להודות לקדוש ברוך הוא "על כל טיפה וטיפה", ולהביע את התודה הזו בפה מלא. כך שבעת ירידת גשם בכמות נדיבה, ובוודאי לאחר מחסור – רצוי לומר את נוסח הברכה ללא הזכרת שם השם.

והנה נוסח הברכה על פי הגמרא: "מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ... עַל כּל טִפָּה וטִפָּה שֶׁהוֹרַדְתָּ לָּנוּ. וְאִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ, וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמָיִם, וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת – אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ... וּלְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרֹב רִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ. מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ... מִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ, בְּרָעָב זַנְתָּנוּ וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ, מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ, מִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ, וּמֵחָלָיִם רָעִים וְרַבִּים דִּלִּיתָנוּ. עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ. עַל כֵּן, אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ, וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּנוּ, וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ, הֵן הֵם יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד. בָּרוּךְ אֵל רֹב הַהוֹדָאוֹת".