ביקור ראשון אצל הרבי

זמן קצר לאחרי שהגעתי לארה"ב על-מנת לשמש כשגריר ישראל באו"ם, ביקר אותי במשרדי חסיד חב"ד שהיה אחד מפיקודיי בסיירת מטכ"ל. הוא אמר לי: "עומד להיות אירוע גדול אצל הרבי, אתה מוכרח לבוא". באתי, וזו היתה הפעם הראשונה בה נפגשתי עם הרבי – בליל שמחת תורה, בשנת 1984.

למעלה מ5,000 חסידים הצטופפו בבית הכנסת, כאשר הרבי נכנס ל'הקפות' לדבר בדברי תורה. האנשים שלצידי אמרו לי: "גש אל הרבי", אני חששתי להפריע לו, אך הם האיצו בי לגשת. ניגשתי ואמרתי לרבי: "רבי, באתי לראות אותך". הרבי הביט בי ואמר: "רק לראות? לא לשוחח?" וכך החלה השיחה שנמשכה 45 דקות.

בין הדברים אמר לי הרבי: "אתה הולך לבית החושך, אל האו"ם (באותם ימים האו"ם היה מאוד לא ידידותי לישראל, והוא היה מכונה בפינו בשם "בית החושך"); אך עליך לזכור, שאפילו בחושך הגדול ביותר, אם תדליק נר קטן – הוא יאיר למרחקים". הרבי גם אמר לי לזכור את מי ומה אני מייצג, את ישראל, את העם היהודי. "עליך לעמוד בתוקף ובגאווה", הוא אמר.

היו דברים נוספים שדוברו באותה הזדמנות, אך אלו היו דברים שאני זוכר אותם עד היום. היתה זו פגישה מרגשת, יוצאת מן הכלל. הרבי לא ניסה "לעגל פינות" או לייפות את הדברים. הוא אמר את מה שהוא חשב, והדברים חדרו אל הנשמה.

דומני שאכן הלכתי ברוח זו, בזמן היותי באו"ם.

להלחם מול 119 אנשים

לאחר ארבע שנים החלטתי לשוב ארצה ולהכנס לחיים הפוליטיים. באתי אל הרבי וסיפרתי לו על תכניותי. בתחילה הרבי התנגד לכך; הוא טען שאני ממלא תפקיד חשוב בחו"ל. כשטענתי שאני מעוניין לחזור ארצה, הוא אמר: "טוב, אם אתה אכן רוצה... אבל, זכור שיהיה עליך להלחם שם מול 119 חברי כנסת".

בזמנו, הדברים היו נשמעים כגוזמא, או כבדיחה טובה. כיום אני יכול לומר שזוהי הגדרה מאוד טובה של תפקיד ראש הממשלה....

הקשר בינינו נמשך כל השנים. כשהייתי בארה"ב הייתי מגיע לבקרו; אך גם לאחר מכן הקשר לא פסק. כשנולד בני יאיר, קיבלתי ממנו ברכה נהדרת: הוא אמר ש'יאיר' הוא מלשון אור, ונתן את ברכתו שהוא יאיר את חיי.

העמדות הבטחוניות שלו היו תקיפות. אני חושב שכיום כבר ברור לרוב הציבור בישראל על מה נעוץ הסכסוך בינינו לבין שכנינו, אך לאורך כל השנים היה תמיד רק קול אחד ברור: קולו של הרבי. הרבי הדגיש את חשיבות הארץ, גם בגלל המסורת וההיסטוריה שלה, וגם בשל ערכם הבטחוני של השטחים.

מלחמה בהתבוללות

חב"ד כיום משמשת הכתובת ליהודים שאיבדו את דרכם. לדעתי, האבידה הגדולה ביותר לעם היהודי – אחרי השואה, היא ההתבוללות. אחרי השואה מנינו 12 מיליון; לפי ההשערות, אפילו בצמיחה איטית, היינו אמורים למנות היום 24 מיליון. איפה כולם? נעלמו. לא על ידי חורבן גשמי, לא במשרפות, אלא באיבוד הזהות היהודית ובנישואי תערובת. הרבי רצה שחב"ד תיהפך למגנט שתמשוך יהודים ששכחו את זהותם. דומני שנושא זה היה מאוד חשוב עבורו, לא פחות מהנושא הבטחוני.

העבודה של חב"ד בארץ נפלאה אף היא. למרות שכאן לא קיימת סכנת התבוללות, חב"ד פועלת כדי לקרב את היהודים אל המסורת ואל המקורות. שורשים רוחניים חשובים להישרדותה של ישראל לא פחות מצרכים חומריים.

מורשתו של הרבי

מורשתו של הרבי חיה וקיימת. העקרונות אותם ייצג, אהבת ישראל, אהבת תורת ישראל ואהבת ארץ ישראל, הוכיחו את עצמם כנחוצים הרבה מעבר למה שהעריכו בתחילה. אנו חיים בתקופה מאוד צינית, בה אנשים חושבים שהכל סובב סביב לחומריות; לעיתים שוכחים, כי מה שמאחד אותנו הם הערכים היהודים הנצחיים, הקשר שלנו לארץ הזו, אמונתנו באלוקים, המסורת המיוחדת שלנו, הם אלו שאיפשרו את החזרה שלנו לארץ, והם אלו שידריכו את עתידנו. וברוח זו, פעל הרבי.