רבי מנחם-מענדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש, הינו אחת הדמויות הבולטות של העם היהודי במאה הקודמת, ואחד המנהיגים הבולטים של העם היהודי באופן רצוף במשך יותר משני הדורות האחרונים. דמותו ליוותה את עמנו עשרות שנים והשפיעה רבות לאורך זמן על חיי העם היהודי, בארץ ובתפוצות, כדמות רוחנית בעלת השפעה מעצבת, משפיעה ומקרינה על חיינו הרוחניים.

אישיותו של הרבי מליובאוויטש, במהלך כל שנות פעילותי הציבורית עוררה בי עניין גדול, בכל מה שנכתב אודותיו ונאמר על-ידו, ואישיותו המקסימה ריתקה אותי.

לאחר הקמת שכונת 'נחלת הר חב"ד' בקריית-מלאכי, הייתה לי הזדמנות לקיים עמו קשר מכתבים אישי. התעניינותי ברבי גברה עם כניסתי לממשלות ישראל, והגיעה לשיאה בתקופת כהונתי כשר תחבורה בימי ממשלת שמיר. במהלך ביקור שערכתי אז בארצות-הברית, שהיתי בשעות אחר-הצהריים באזור ברוקלין. הלכתי להתפלל תפילת מנחה בחצר הרבי, ביחד עם בני אריאל, ביודעי כי תהיה זו חווייה רוחנית להתפלל במחיצתו. התפילה התמהמה משום שבאותו יום הרבי עלה לקבר חותנו, קודמו בתפקיד, כדי להתפלל עבור צורכי עם ישראל.

אולם התפילה התמלא מפה לפה באלפי אנשים הממתינים בסבלנות ובהתרגשות להגעת הרבי. החמה עמדה לשקוע ואז הופיע הרבי לתפילת מנחה שהתקיימה מתוך התרוממות-רוח והתלהבות.

עם סיום התפילה, בעת שהקהל עבר על פני הרבי וקיבל מידיו שטרות בני דולר אחד על-מנת לתיתם לצדקה, עברתי אף אני על פניו. הושטתי לו יד לשלום והרבי פתח עמי בשיחה כאשר הוא אוחז בכף-ידי ולא מרפה. השיחה הייתה ארוכה ונוקבת והיא כללה דברי ביקורת חריפים, אך גם הם נאמרו בחיוך ובנעימות.

לאורך כל השיחה ניתח הרבי בהגיון רב את המצב המדיני במזרח-התיכון, ואת המשמעויות וההשלכות של ההתפתחויות המדיניות באותה עת, בימים שלאחר 'ועידת מדריד'.

הרבי התייחס בחומרה ובדאגה לתוכנית האוטונומיה וראה בה צעד ראשון למסירת חלקים גדולים מארץ-ישראל ובכללם ירושלים. הוא ראה בכך פיקוח-נפש ממש ואמר כי לא משנה מה היהודים חושבים, אלא איך אומות העולם יפרשו את המעשים.

דבריו עדיין מהדהדים באוזניי. עיניו הבוהקות והחודרות עמוק, פניו הקורנות וזקנו הארוך והלבן כשלג עומדים לנגד עיניי, כאשר מסביב אלפים עומדים במשמעת ברזל ומטים עין ואוזן, ושקט מוחלט שולט בכל, כאילו רק שנינו שם.

מאז עברו ארצות הים-התיכון טלטלות. ממשלות קמו ונפלו. אבל דברי החזון שהשמיע אז בחודש שבט התשנ"ב, הרבי מליובאוויטש, התאמתו. דבריו ממשיכים ללוות אותנו. כל אשר אמר הרבי, הם דברי אלוקים חיים.

ההערצה אליו גדלה והולכת. ככל שחולפות השנים ועל רקע האירועים הפוקדים אותנו, גוברים הגעגועים אליו וחסרונו של הרבי - המצפן-הלאומי, מורה-הנבוכים ועמוד-האש של העם היהודי – נעשה בולט ומורגש יותר ויותר.

הרבי הביא לשיקום רוחני של קהילות יהודיות רבות, לאחר ההרס והחורבן של השואה. רוחו, חזונו ונבואותיו של הרבי מוסיפים ללוות אותנו. וגם היום המנהיגים הפוליטיים יודעים שדבריו של הרבי הם דברים נצחיים.

הקמתה של מדינת ישראל, ביסוסה וקיומה, הם תוצאה של שמירת היהדות במשך אלפי שנים. אלמלא שמרנו על היהדות במשך אלפיים שנה, לא הייתה קמה מדינת ישראל והעם היהודי היה מתבולל ונעלם.

הרבי פעל להנחיל את המורשת הרוחנית גם לדורות הבאים. ההיענות לקריאת הרבי מליובאוויטש, להגברת הזיקה ליהדות, לשמירת המורשת ולחיזוק האמונה, תרמה לביסוס אבני היסוד של מדינת ישראל כמדינה ריבונית.

דאגתו ליהודי ברית-המועצות, פעילותו למען חינוך יהודי, מאמציו לשלמות העם היהודי ואחדותו, החשיבות הרבה שייחס לדמותו הרוחנית של העם היהודי, שליחיו שיצאו לקהילות היהודים ברחבי העולם כדי לשמור על הגחלת היהודית, אהבתו הרבה לעם, לדת ולמדינה – כל אלה הינם תופעה חד-פעמית בתולדות ישראל.

חסידיו עמדו נפעמים מול אישיותו המקסימה, העטופה בהוד ומקרינה קדושה. הם שתו את דרשותיו בצימאון, קראו את מאמריו ברטט, שיחרו להדרכותיו והתפעלו מכוחותיו. הם שרו בהתלהבות את שירי הקודש, שירה שלובתה על-ידי כל הינף יד שלו וחדלה באחת עם הינתן האות לכך.

בהיותו איש מדע, בוגר אוניברסיטאות היידלברג וסורבון ודובר שפות רבות, זכה הרבי להכרה והערכה מקרב מנהיגים שונים. הוא שילב ידע כללי עם אורות של רוח-הקודש שהאירו מאישיותו הזוהרת.

עלינו לפעול ברוחו של הרבי, כדי לשמור על אחדותו של העם היהודי ולחזק את ערכי היהדות בתוכנו. להסיר מתוכנו שנאת-חינם, לחנך לאהבת-ישראל ולדעת כי אין בתוככי ישראל בני-אור הנלחמים בבני-החושך. עליו חלים דברי חז"ל: "דבריהם הם זיכרונם".