חג הפורים הוא היום השמח בשנה שבו חוגגים היהודים את ההצלה הנסית של עם ישראל כולו מתכנית ההשמדה שיזם המן האגגי בימי האימפריה הפרסית, לפני כמעט 2,400 שנה.
בהשראת חג הפורים, קהילות ומשפחות יהודיות שונות לאורך ההיסטוריה קבעו לעצמם ימים "דמויי פורים" לזכר מאורעות משמעותיים של הצלה מגזירות שמד או חורבן שאירעו להם.
ימים אלו צוינו במסגרת הקהילה או המשפחה בכל שנה בתאריך שבו התרחש האירוע באמצעות סעודות הודיה לה' ותפילות מיוחדות, ובמקרים מסוימים אף נכתבו "מגילות" המתארות את סיפורי ההצלה שאותן נהגו לקרוא כחלק מהחגיגה המסורתית.
כמובן שחגיגות פורים קהילתיות אלו אינן אלא מנהג מקומי ולא מצווה מחייבת כמו מצוות חג הפורים. לעתים, כדי להבדיל את חגיגות קהילתיות אלו מיום הפורים המקורי, יש מכנים חגיגות אלו בתואר 'פורים שני'.
לפניכם חמישה (או שישה) סיפורי הצלה מרתקים מרחבי העולם היהודי שנקבע לזכרם 'פורים שני':
פורים סרגוסה
סרגוסה, ספרד, המאה ה-15 | תאריך: יז-יח שבט
בספרד1 של ימי הביניים, נהגו יהודי העיר סרגוסה לצאת להקביל את פני המלך סארגוסאנוס, בכל פעם שעבר ברחוב היהודים, בתהלוכה של נכבדי הקהילה כשהם נושאים בידיהם ספרי תורה.
ואולם, בשל קדושתם של ספרי התורה דאגו מראש להוציא בחשאי את ספרי התורה מנרתיקיהם כך שלאמיתו של דבר היו יוצאים לקראת המלך בנרתיקים ריקים של ספרי תורה ולא עם ספרי התורה עצמם. המלך, שכמובן לא ידע מכך, שמח מהכבוד שחלקה לו הקהילה היהודית והעניק להם יחס חיובי ואוהד.
הדבר נודע ליהודי מומר בשם מרקוס, שהתנכר לאחיו היהודים וביקש לפגוע בהם ועל הדרך למצוא חן בעיני השלטון, והוא הלשין למלך על מנהגם הסודי של היהודים.
המלך שזעם על הגילוי ביקש לבחון את אמיתות השמועה. הוא הגיע לרחוב היהודים, בליווי מרקוס המלשין, ובעת קבלת הפנים המסורתית דרש לפתוח את נרתיקי הספרים ולראות את תוכנם. בחרדה כבדה מילאו מנהיגי הקהילה אחר הוראת המלך אך לעיניהם הנדהמות כל עשרות הנרתיקים הכילו בתוכם את ספרי התורה!
איך זה קרה? לילה קודם הופיע אליהו הנביא אצל כל אחד משנים-עשר גבאי בתי הכנסת בעיר והפציר בו להכניס חזרה את ספרי התורה לתוך נרתיקיהם...
הקהילה היהודית ניצלה מזעמו של המלך, מרקוס המלשין נתלה, ונכתבה "מגילה" המתארת בפרוטרוט את מעשה הנס.
את "פורים סרגוסה" נהגו בני הקהילה לדורותיהם לחגוג בתאריכים יז או יח בשבט.
פורים פרנקפורט / פורים וינץ (וינצנץ)
פרנקפורט, גרמניה, המאה ה-17 | תאריך: כ אדר
בקיץ של שנת ה'שע"ד (1614), לאחר מספר שנים של התמרמרות בעלי המקצוע בפרנקפורט שעל נהר המיין מהתנהלות שלטונות העיר, אופה גרמני כריזמטי ואנטישמי בשם וינצנץ (וינץ) פטמילך הוביל מרד גלוי נגד השלטונות ועל הדרך הסית את אנשיו נגד היהודים. המורדים התנפלו על שכנות היהודים, זרעו בה הרס וחורבן ואף רצחו באכזריות כמה יהודים; לאחר מכן, בפקודת מנהיג המרד, גרשו מהעיר את כל תושביה היהודיים.
קיסר האימפריה, מתיאס, ראה את פטמילך ותומכיו כמורדים באימפריה והטיל על פטמילך צו 'חרם קיסרי'. בתאריך כ באדר ה'שע"ו (28 בפברואר 1616) הצליחו חיילי הקיסר ללכוד את פטמילך והוא הוצא להורג עם עוד שישה מאנשיו. בהוראת הקיסר הוחזרו היהודים לעיר תחת משמר אימפריאלי וקיבלו פיצויים כספיים.
יהודי פרנקפורט-דה-מיין, וצאצאיהם אחריהם, שמרו באדיקות את מנהגם לציין את יום כ באדר בכל שנה בשמחה והודיה לה'2.
פּוּרֵי הַקְּלָעִים (פורים הווילונות)
פראג, בוהמיה, המאה ה-17 | תאריך: כב טבת
את "פורים" זה חוגגים צאצאיו של חנוך בן משה אלטשול מפראג.
בשנת ה'שפ"ג (1623) נעלמו וילונות משי רקומים יקרי-ערך מארמונו של הדוכס קרל הראשון מליכטנשטיין ששהה באותה עת מחוץ לעיר. שני חיילים גנבו את הסחורה ומכרו אותה לסוחר יהודי מקומי שרכש אותם בתום לב מבלי לדעת את מקורם.
לאחר שדבר האבדה התפרסם בכל בתי הכנסת בעיר, מסר אותם הקונה לידי שַׁמָשׁ הקהילה, ר' חנוך אלטשול, וזה שלח אותם באמצעות אחד מנכבדי הקהילה לידי השר שמילא את מקום הדוכס בניהול ענייני העיר כל עת הֵעָדְרוֹ.
ואולם, למרות שהאבדה הושבה, ואף על פי שהוסבר לשר כי הווילונות ניקנו בתום לב וכי בקהילה נהוג שלא להסגיר גנבים שהשיבו את גנבתם בכדי לעודד חרטה והשבת גנבות, התעקש השר האכזר להוציא להורג את האדם הראשון אשר הופיע עם הסחורה הגנובה.
התפנית חלה כאשר בסופו של דבר התרצה השר להמיר את עונש המוות בתשלום כופר בסכום כסף עצום שהושג בִּן לילה הודות להתגייסות הנרחבת של כל בני הקהילה.
המאורע תועד ב"מגילה" מיוחדת שנקראה "מגילת פּוּרֵי הַקְּלָעִים" (מגילת פורים של הווילונות) ומשפחתו של ר' חנוך אלטשול לדורותיה נהגה לציין מידי שנה את ליל כב בטבת בשבח והודאה לה' וקריאת הסיפור מתוך המגילה3.
![תצלום כתב היד של "מגילת פורי הקלעים" - From the collections of the Jewish Museum in Prague, The National Library of Israel. "Ktiv" Project, The National Library of Israel.](https://w2.chabad.org/media/images/1311/aHXp13116204.jpg?_i=_n32DD4A5CE5B405756B86D11830CBE5B1 "תצלום כתב היד של "מגילת פורי הקלעים" - From the collections of the Jewish Museum in Prague, The National Library of Israel. "Ktiv" Project, The National Library of Israel.")
פורים פוסאנו
פוסאנו, איטליה, המאה ה-18 | תאריך: היום הרביעי של פסח (יח ניסן)
במהלך מלחמות המהפכה הצרפתית, בשנת ה'תקנ"ו (1796), הצבא הצרפתי הטיל מצור על העיירה פוסאנו שבאיטליה. בהגיע חג הפסח, חגגו יהודי העיירה את שתי לילות הסדר כהלכתן, למרות הנסיבות המסוכנות,
ושכניהם הגויים, שכבר חשדו שהיהודים אוהדים את המהפכנים הצרפתיים בשל הבטחתם להעניק שוויון זכויות לכולם, זעמו.
לאחר הפצצה כבדה במיוחד בלילה הרביעי של חג הפסח, התפרץ המון מוסת לתוך הגטו היהודי במטרה לפגוע, להרוס ולהחריב את כל הנקרה בדרכו. בפחד נורא הצטופפו היהודים בבית הכנסת כשהם משוכנעים שסופם הגיע. לפתע, בדיוק כשהדלת החלה להיפרץ, נחת פגז בסמוך לפתח וגרם להמונים להתפזר במהרה לכל עבר כדי לתפוס מחסה.
אב בית הדין של העיירה, רבי אברהם, חיבר פיוט מיוחד המתאר את סיפור נס ההצלה, ובכל שנה היו מקדישים בני הקהילה את היום הרביעי של חג הפסח ליום תפילה והודיה לה' כשהם מזמרים את הפיוט המיוחד לפני תפילת ערבית ולאחר תפילת שחרית4.
פורים חברון
חברון, ארץ ישראל, המאה ה-19 | תאריכים: יד כסלו; א אב
למעשה ישנם שני ימי 'פורים שני' הקשורים לעיר חברון.
הראשון אירע בשנת ה'תקע"ד (1814), כאשר הפֶּחָה (השליט המקומי מטעם האימפריה העות'מאנית), תבע מיהודי העיר סכום כסף עצום וַלֹא – ימכור אותם לעבדים עד שיגיע לכיסיו הסכום המלא.
בעקבות הגזרה כתבו צדיקי העיר מכתב תחינה מיוחד על גבי מגילת קלף ובדרך לא דרך הצליחו לשלשל אותה לתוך מערת המכפלה שליהודים היה אסור להיכנס אליה. בלילה שלפני מועד ביצוע הגזירה התאספו כל בני הקהילה בבית הכנסת והרבו בתפילות ותחנונים והתעוררות תשובה המונית.
לקראת הבוקר נדהמו היהודים לגלות על מפתן בית הכנסת שק מלא מטבעות זהב, בסכום המדויק שדרש הפחה!
לאחר כמה שעות, כשהגיע הפחה בעצמו לתבוע את החוב שהשית על היהודים הגישו לו היהודים את שק מטבעות הזהב, ואז התגלה הסיפור המלא:
במהלך הלילה שהה הפחה בבית אוצרו כשלפתע הופיעו לפניו שלושה גברים הדורים ותבעו ממנו לשלם במטבעות זהב את מלוא הסכום שנקב בתביעתו כלפי הקהילה היהודית. כשהוא חרד לחייו, מסר להם הפחה את הכסף שדרשו. כשהגיע לגבות מהיהודים את המס שהשית עליהם קיבל חזרה את צרור המטבעות שמסר במו ידיו לשלושת הגברים.
יהודי חברון האמינו כי שלושת הגברים היו לא אחרים מאשר שלושת אבות האומה ש"התעוררו" משנתם במערת המכפלה בזכות עשיית התשובה והתחינות, ונחלצו להושיע את בניהם.
בהזדמנות אחרת, בערך בשנת ה'תקצ"ב (1832), צבאו של הגנרל המצרי איברהים פאשה חנה בסמוך לעיר חברון. בחסות חשכת הלילה פשטו על המחנה הישן קבוצה מתושבי העיר הערביים והרגו מספר לא מבוטל של חיילים. איברהים פאשה נשבע לנקום את דם חייליו והחל לקדם את כוחותיו לתוך העיר.
למרות שליהודים לא היה קשר למתקפה על צבאו, הם התבצרו בבית הכנסת מתוך חשש כבד מפרעות שיחוללו בקרבם החיילים הזועמים. ואולם, כשהגיע איברהים פאשה לעיר הורה לצבאו שלא לפגוע כלל בקהילה היהודית.
את שני ימי "פורים חברון" נהגו יהודי חברון לציין בימים יד בכסלו5 ו-א בטבת, בהתאמה6.
הוסיפו תגובה