שולחן ערוך: סימן סח

א מַה שֶּׁנּוֹהֲגִין בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה לוֹמַר פִּיּוּטִים בְּבִרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע – יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל מִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְבַטֵּל הַמִּנְהָג שֶׁלֹּא עַל יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת יְבַטֵּל,א לְפִי שֶׁהַפִּיּוּטִים שֶׁאֵינָן מֵעִנְיַן הַבְּרָכָה חֲשׁוּבִין הֶפְסֵק גָּמוּר, וַאֲפִלּוּ אִם הֵם מֵעִנְיַן הַבְּרָכָה אֵין לוֹמַר שֶׁהוּא כְּמַאֲרִיךְ הַבְּרָכָה וּמוֹסִיף בָּהּ, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ:ב^,1 מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ2 לְקַצֵּר אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ, וְכָל הַמְשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ4 שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בַּבְּרָכוֹת אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה.ג^,3 וְעוֹד שֶׁהִיא סִבָּה לְהַפְסִיק בִּדְבָרִים בְּטֵלִים כְּשֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר הַפִּיּוּט.ד

וְיֵשׁ אוֹמְרִיםה שֶׁאֵין אִסּוּר בַּדָּבָר, שֶׁזֶּה שֶׁאָמְרוּ: בְּמָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְקַצֵּר אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ – לֹא אָמְרוּ אֶלָּאו בִּבְרָכוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁפּוֹתְחוֹת בְּ"בָרוּךְ" וְחוֹתְמוֹת בְּ"בָרוּךְ" אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַצֵּר, שֶׁלֹּא לִפְתֹּחַ בְּ"בָרוּךְ" אוֹ שֶׁלֹּא לַחְתֹּם, וְאִם שִׁנָּה – הֲרֵי זֶה מְשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בִּבְרָכוֹתז וְלֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, אֲבָל שְׁאָר נֻסַּח הַבְּרָכָהח לֹא נָתְנוּ בּוֹ חֲכָמִים שִׁעוּר שֶׁיֹּאמַר כָּךְ וְכָךְ מִלּוֹת לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר, שֶׁאִם כֵּן הָיָה לָהֶם לְתַקֵּן נֻסַּח כָּל בְּרָכָה בְּמִלוֹת מְנוּיוֹת, וְזֶה לֹא מָצִינוּ בְּשׁוּם מָקוֹם, וְלֹא הִזְכִּירוּ אֶלָּא הַמִּלּוֹת שֶׁיֵּשׁ הַקְפָּדָה בָּהֶן לְבַד, כְּגוֹן יְצִיאַת מִצְרַיִם וּמַלְכוּת וּקְרִיעַת יַם סוּף וּמַכַּת בְּכוֹרוֹת בֶּ"אֱמֶת5 וְיַצִּיב",ט^,6 וּבְרִית וְתוֹרָה בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ,י^,7 וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אֲבָל שְׁאָר הַנֻּסָּח שֶׁלֹּא הִזְכִּירוּ שֶׁיֵּשׁ הַקְפָּדָה בּוֹ – אֵינוֹ מְעַכֵּב כְּלָל אִם שִׁנָּה אוֹתוֹ וַאֲמָרוֹ בִּלְשׁוֹן אַחֵר,יא אוֹ אֲפִלּוּ לֹא אֲמָרוֹ כְּלָל.יב וְהוּא הַדִּין אִם הוֹסִיף וְהֶאֱרִיךְ בּוֹ, אֲפִלּוּ הַתּוֹסָפוֹת מְרֻבֶּה עַל הָעִקָּר, וּכְמוֹ שֶׁהִתִּירוּ לְהוֹסִיף בְּבִרְכַּת הַתְּפִלָּה מֵעֵין כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי"ט.יג וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ. וְהַמֵקִיל וְאֵינוֹ אוֹמְרָם – לֹא הִפְסִיד.יד^,8

וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יַעֲסֹק בְּשׁוּם דָּבָר, וַאֲפִלּוּ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה אָסוּר לְהַפְסִיק לַעֲסֹק, כָּל זְמַן שֶׁהַצִּבּוּר אוֹמְרִים פִּיּוּטִים, כָּל שֶׁכֵּן לְדַבֵּר שׁוּם שִׂיחָה בְּטֵלָה. וּמִכָּל מָקוֹם מִי שֶׁלּוֹמֵד עַל יְדֵי הִרְהוּר שֶׁרוֹאֶה בַּסֵּפֶר וּמְהַרְהֵר – אֵין בָּזֶה אִסּוּר כְּלָל, שֶׁהִרְהוּר אֵינוֹ כְּדִבּוּרטו^,9 וְאֵינוֹ חָשׁוּב הֶפְסֵק. אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ לַהֲמוֹן עַםטז שֶׁאַל יִרְאוּ מִן הַלּוֹמֵד בַּסֵּפֶר וְיַפְסִיקוּ גַּם כֵּן בִּדְבָרִים אֲחֵרִים, עַל כֵּן אֵין לָאָדָם לִפְרֹשׁ עַצְמוֹ מֵהַצִּבּוּר בִּמְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְאָמְרָם וְיֹאמַר אוֹתָם עִמָּהֶם.יז

(א) וּבְפֶסַח (שֶׁהַחַזָּנִים מַאֲרִיכִין הַרְבֵּה בְּנִגּוּנִים) – מוּטָב לוֹמַר הַפִּיּוּט קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל הַבְּרָכָה,10 שֶׁהָרֹב הוּא שֶׁלֹּא מֵעֵין הַבְּרָכָה,יח וְחָשׁוּב הֶפְסֵק בְּאֶמְצַע הַבְּרָכָה (כְּשֶׁשּׁוֹהִין בּוֹ כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּיט).

וְכָל זֶה בְּצִבּוּר, אֲבָל הַמִּתְפַּלֵּל בְּיָחִיד אֵין לוֹ לוֹמַר שׁוּם פִּיּוּט בְּבִרְכַּת קְרִיאַת שְׁמַע,כ אֲפִלּוּ קֹדֶם שֶׁמַּתְחִיל הַבְּרָכָה, שֶׁהֲרֵי אָסוּר לְהַפְסִיק בֵּין "יִשְׁתַּבַּח" לְ"יוֹצֵר".כא^,11

וַאֲפִלּוּ בְּצִבּוּר, אִם שָׁכַח לוֹמַר הַפִּיּוּט עַד שֶׁגָּמַר הַבְּרָכָה – אָסוּר לְאָמְרוֹ, שֶׁכְּשֶׁאוֹמְרוֹ בְּאֶמְצַע הַבְּרָכָה טַעַם הַהֶתֵּר הוּא מִשּׁוּם שֶׁהוּא מֵעֵין הַבְּרָכָה, אֲבָל בֵּין בְּרָכָה לִבְרָכָה – אָסוּר לְהַפְסִיק:כב