שולחן ערוך: סימן לא

ב יֵשׁ אוֹמְרִיםיא^,6 שֶׁהָאוֹת שֶׁל שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים הוּא חִיּוּב הַמִּצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בָּהֶן, וּלְפִיכָךְ גַּם חֹל הַמּוֹעֵד אֵינוֹ זְמַן תְּפִלִּין,יב שֶׁהֲרֵי מִצְוֹת תְּלוּיוֹת בּוֹ: בְּפֶסַח – מְנִיעַת אֲכִילַת חָמֵץ, וּבְחַג – מִצְוַת יְשִׁיבָה בַּסֻּכָּה.יג

וְיֵשׁ אוֹמְרִיםיד^,7 שֶׁהָאוֹת הוּא אִסּוּר עֲשִׂיַּת מְלָאכָה בִּלְבַד, לְפִיכָךְ חֹל הַמּוֹעֵד שֶׁמֻּתָּר בִּמְלָאכָה מִן הַתּוֹרָה8 – חַיָּב בִּתְפִלִּין.טו

וְכֵן נוֹהֲגִין בְּכָל גְּלִילוֹת אֵלּוּטז^,9 לַהֲנִיחָן בַּמּוֹעֵד, וּלְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן, אֶלָּא שֶׁאֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּקוֹל רָם כְּמוֹ בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, לְהוֹרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן קְצָת קְדֻשַּׁת הָאוֹת.יז וְעוֹד,יח לְפִי שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִיםיט שֶׁאֵין לְבָרֵךְ עַל תְּפִלִּין בְּחֹל הַמּוֹעֵד, לָכֵן אוֹתָן שֶׁנָּהֲגוּ לְבָרֵךְ – נָהֲגוּ לְבָרֵךְ בַּחֲשַׁאי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא הַדָּבָר לְמַחֲלֹקֶת, זֶהוּ טַעַם מִנְהָגֵינוּ.10

אֲבָל מִי שֶׁמְּנִיחָן בְּלֹא בְּרָכָה – יָפֶה הוּא עוֹשֶׂה,כ כִּי סְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל,כא^,11 וּבְרָכוֹת אֵינָן מְעַכְּבוֹת.כב

וְאֵין לָחוּשׁ בַּהֲנָחָתָן לְ"בַל תּוֹסִיף"כג אַף לְהָאוֹמְרִים שֶׁחֹל הַמּוֹעֵד אֵינוֹ זְמַן תְּפִלִּין, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מְכַוֵּן בַּהֲנָחָתוֹ לְשֵׁם מִצְוָה וַדַּאי, אֶלָּא מִסָּפֵק הוּא מְנִיחָן.12 וּמִטַּעַם זֶה אֵין בִּשְׁמִירַת יוֹם־טוֹב שֵׁנִי שֶׁל גָּלֻיּוֹת מִשּׁוּם "בַּל תּוֹסִיף".כד^,13 וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין לָחוּשׁ מִטַּעַם זֶה לְאִסּוּר זִלְזוּל הָאוֹת שֶׁל חֹל הַמּוֹעֵד, שֶׁאִסּוּר זֶה גַּם כֵּן אֵינוֹ אֶלָּא בְּמִתְכַּוֵּן לְשֵׁם מִצְוָה:כה