שאלה

למה מריחים "בשמים" בהבדלה במוצאי שבת?

נשמה יתרה

בטקס ההבדלה שנערך בכל מוצאי שבת, לוקחים תבלין או צמח ריחני – שנקרא בשפת ההלכה "בשמים"1 – מברכים "בורא מיני בשמים" ומריחים ממנו. הסיבה לכך היא כדי להרגיע ולנחם את הנשמה בצאת השבת.

מה ההסבר בזה?

בשבת, אומרים חז"ל, נכנסת בכל אדם "נשמה יתרה".

ברמה הבסיסית, הכוונה היא לכך שבשבת אדם נמצא במצב של הרפיה. השבת היא יום מנוחה, ומצב הרוח של האדם רגוע יותר, ובאווירת קדושת השבת הוא נוטה לאכול ולשתות יותר מהרגיל2.

אך יש לכך גם הסבר מיסטי יותר, שמופיע בספר הזוהר. "הנשמה היתרה" היא ממש נשמה נוספת, תוספת חיות רוחנית שממלאת את האדם ביום השבת.

עם צאת השבת, מסתלקת מהאדם אותה "נשמה יתרה". התלמוד3 מספר לנו שאובדן "הנשמה היתרה" רמוז בפסוק "וביום השביעי שבת וַיִנָפַשׁ4", כלומר: ביום השבת אלוקים נח ו'נָפַשׁ' ממלאכת בריאת העולם. המילה "וינפש" יכולה להיקרא כשתי מילים, "וַי נֶפֶשׁ" – ומשמעות הניסוח היא שלאחר השבת, אנחנו דואבים ומצרים על כך שהנפש היתרה אבדה והסתלקה מאתנו.

בין אם מדובר במצב הרוח השבתי ובין אם הכוונה היא לתוספת החיוניות הרוחנית – הסתלקות ה"נשמה היתרה" משרה על האדם דכדוך והוא זקוק לעידוד. הרחת הבשמים היא האמצעי להשבת נפשו של האדם ולהשריית מצב רוח חיובי5.

ריח של עץ הדעת

למה, מכל הדברים, דווקא הרחה משמשת כ'משכך כאבים' להקלה על הצער?

כאשר האדם הראשון וחווה חטאו בחטא עץ הדעת, וטעמו מהפרי האסור, הם הפעילו את כל החושים שלהם בפעולת החטא, מלבד חוש הריח. כך אומר הפסוק: "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם... וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל... וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה'6".

זה מלמד אותנו שחוש הריח הוא החוש המעודן והטהור ביותר מכל חמשת החושים, ולכן הוא נחשב לחוש הנשמתי ביותר.

ציפורן או נענע, ואפילו אתרוג

באופן עקרוני, אין הנחיה להריח "בושם" מסוים.

עם זאת, המנהגים הנפוצים הם להריח ציפורן שלם או עלי נענע. הסיבה הפשוטה לבחירה הזו היא משום שאלו מיני תבלינים וצמחים נפוצים וקלים להשגה, אך יש לכך גם סיבות הלכתיות שקשורות לנוסח הברכה המתאים7.

יש שנוהגים לברך על הדסים, ויש שמהדרים במצוות ומברכים על האתרוג מארבעת המינים שנטלו בחג הסוכות. הסיבה לכך היא מפני שאין חפץ מתאים יותר לקיום מצווה מאשר משהו שכבר קיימו בו מצווה נוספת8.

עוד סיבות להרחת "בשמים"

כאמור, הסיבה העיקרית להרחת "בשמים" היא הסתלקות "הנשמה היתרה". אך יש לכך הסברים נוספים:

· תרופה לריח הגיהינום: עם כניסת השבת, אש הגיהינום נכבית, כדי לתת לנשמות ששוכנות שם הפוגה ומרגוע ביום המנוחה. בצאת השבת מסיקים שוב את תנורי הגיהינום. כשריחות הגיהינום הבוער מתפשטים, הנשמה עשויה לחוש חולשה או דיכאון שמשתלטים עליה. הרחת ה"בשמים" מרגיעה את הנשמה ומביאה אליה ריחות טובים, ומעניקה לה כוח להמשך הדרך9.

· התגברות על סכנה: האדם הראשון נברא ביום שישי, כך שיום ראשון הוא היום השלישי לחייו של האדם הראשון עלי אדמות. כשם שהיום השלישי לאחר ברית המילה נחשב לפרק זמן המסוכן ביותר עבור האדם, כך גם יום ראשון נחשב כזמן חולשה לנשמה. כדי להתחזק ולהתגבר על הסכנה, מריחים את ה"בשמים"10.